העדינות/ דויד פואנקינוס. מצרפתית: לי עברון-ועקנין
השבח הראשון הראוי לרומן המרתק הזה של דויד פונאנקינוס, הוא דווקא על שפתו הרזה לכאורה.
למעשה, זהו רומן נטול יומרות לחלוטין. הוא פשוט לכאורה.
מכאן - סוד עוצמתו וקסמו. אך משם - מתגלה יכולתו הוירטואוזית של הסופר ליצור דינמיקה קסומה של סיפור אהבה משולש, שבמרכזו ניצבת דמותה היפה של נטלי, אישה צעירה, שאיבדה את בעלה בתאונה פתאומית, ומאז משתנים חייה לגמרי.
כאשר בוחנים את העדינות במישורים של התייחסות ספרותית ביקורתית, הרי ניתן בהחלט לומר עליו שזהו רומן המעוגן בהוויה של החיים המערביים של ימינו.
אנשים, גברים ונשים, השרויים במעין קליפה מרוחקת של עצמם מזולתם, שמתוכה הם יוצאים לעיתים לנסיונות נואשים ליצירת קשר רגשי של אהבה, משמעותי ואפילו מחייב.
קליפה זו ברומן היא הקריירה, "הג'וב היוקרתי" שכה חשוב בעולם המערבי, והוא לעיתים בגדר חזות הכל.
אל מול הקליפה הזאת הם מנסים להציב לעצמם אתגרים משל עצמם או לעמוד בפני אתגרים שאחרים מציבים להם.
לרוב זה מסתיים במפח נפש לא קטן.
אלא שגדולותו היפה של פונאקינוס היא ביכולת שלו לפרק את הקליפה הזאת לגורמים, במהלכם הוא מצליח להביא את הקוראים לסחף רגשי עם גיבורת הרומן הזה. נטלי היפה, החושנית, אבל בודדה ואומללה מאז מות בעלה.
נטלי, המנסה מחד להוריד מעליה את נסיונותיו הבלתי נלאים של המנהל שלה לחזר אחריה, ומאידך -מתלבטת לנוכח חיזוריו הגולמנים משהו של עמית לעבודה שאט אט היא מוצאת את עצמה מתאהבת בו אהבה ממשית.
אמירתו הנודעת של בלזק על האישה ומהותה -" להרגיש, לאהוב, לסבול - זאת מהות הנשיות" מקבלת כאן נפח משמעותי ובכיוון נכון ולא פתטי כלל.
הספקות והפחדים של נטלי מאוזנים באמצעות רגשותיה, אבל גם באמצעות אותם טריקים מיוחדים של הסופר - קטעי השהיה, סתמיים וטפלים לכאורה - שנעים בין משפט קצר על תפריט סעודה לבין סקירה מוזרה על תוצאות משחקי כדורגל, מטרתן אינה לשעשע ולא להתחכם.
מטרת קטעים אלו היא ליצור "רגעי השהיה הנובעים מתוך החיים עצמם."
קרי - הסופר מצביע על כך שחייה של נטלי ושל אהובה אינם בגדר משנה רומנטית סדורה ונפרדת. הם נזילים, בלתי צפויים בעליל, ובוודאי קשורים בעקיפין לכל דבר קטן או גדול המתרחש סביב.
כך גם דמותם של שלושת הגברים ברומן - הבעל המת, שהוא למעשה היה וייוותר כך או כך "חזות הכל" בשל אהבתה הגדולה של נטלי כלפיו. ושני המחזרים - המנהל הנואש אל מול חייו הסתמיים והמחפש לו גאולה בערגה רומנטית ופיזית לנטלי, והמחזר הצעיר, אותו עמית לעבודה, מרקוס, גמלוני, חסר בטחון, אבל שופע מאידך קסם אישי עצום שבו נשבית נטלי לבסוף.
בתוך כל אלו - זיכרונות, נוסטלגיות פשוטות, לטעמים ומראות מהעבר.
החומרים שמהם עשויים החיים כולם, על הטוב והרע שבהם, המכוער והיפה, נארגים כאן מעשה ידי אומן לכלל רומן נהדר על אהבה.
למעשה - "כך כותבים סיפור אהבה".
העדינות אם כן הוא לא רומן רומנטי.
הוא סיפור אהבה שכך היה צריך להיכתב באופן הטוב ביותר.
אלמנטים שחוברו בכשרון גדול יחד - במשמעות, בזיקה הטקסטואלית בין ההתרחשות החיצונית לדמויות הגיבורים. ביכולת הנהדרת ליצור תפניות מפתיעות, משעשעות, ובעלות ערך מוסף.
התרגום של לי עברון-ועקנין הוא מלאכת מחשבת יפה של הרקה לעברית.
עובדה המוסיפה לכשעצמה נופך נכבד נוסף לרומן חשוב זה.
מאת ראובן שבת, "בכיוון הרוח"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
