בית קיץ עם בריכה מאת הרמן קוך

בהוצאת עברית וכתר,

Zomerhuis met zwembad - Herman Koch 

מהולנדית: ענבל זילברשטין,

עטיפה: ענת וקנין אפלבאום,

333 עמודים 2012.

המלצה חמה

"אני רופא משפחה. אני מקבל חולים משמונה וחצי בבוקר עד אחת בצהריים. אני לא ממהר, כל פציינט מקבל אצלי עשרים דקות. עשרים הדקות האלה הן מקדם המכירות שלי... פציינטים מבלבלים בין זמן לתשומת לב. הם חושבים שאני מעניק להם יותר תשומת לב מרופאי משפחה אחרים, אבל מה שהם בסך הכול מקבלים ממני זה יותר זמן. בדקה אחת אני מבין מה הבעיה, את תשע־עשרה הדקות הנותרות אני מעביר במתן תשומת לב. אשליה של תשומת לב..."

כך מתחיל ספרו של הרמן קוך. כבר במילות פתיחה אלה חשתי את מה שהסופר ינסה לעשות בהמשך.  בעיקר, לאחר שקראתי את ספרו הקודם, 'ארוחת הערב'. קוך אינו נותן לנו סיפור עם גיבור שקל להזדהות איתו. הוא מכניס בגיבורו את מה שהוא חושב על התרבות המערבית. תרבות שחבויים בה אינסטינקטים חייתיים שנשארו עוד מתקופת האדם הקדמון היכולים לפרוץ בשאגה בכל רגע. "אי אפשר להשמיד את האינסטינקט... שנים של ציוויליזציה יכולות להסתיר את האינסטינקט. תרבות וחוק כופים עלינו לרסן את האינסטינקטים שלנו. אבל האינסטינקט אף פעם לא נמצא רחוק. הוא מחכה עם המכה עד שמישהו לא שם לב לרגע."

וכך קורה שגיבורו, מארק שלוסר רופא המשפחה, מפעיל את האינסטינקטים של אב כשהוא חושד שקרה משהו לבתו. באותו זמן התארחו אצל השחקן הידוע ראלף מאייר בבית הקיץ עם בריכה צמודה שהיה קרוב גם לחוף הים. ראלף היה מטופל לא רשמי שלו שאפילו הגיע מבלי לקבוע תור ובחופשת הקיץ הזמין את  הרופא עם כל משפחתו לנופש. שתי בנותיו מצאו שפה משותפת עם שני בניו של ראלף, ועל אף שלא  התלהבו מן השהות נשארו השלוסרים עם עוד זוג אורחים בבית הקיץ. ראלף היה שחקן ידוע, שמן ושחצן ובנוסף לכך רודף שמלות מושבע...

לאחר זמן חלה ראלף בסרטן. הוא המשיך להיות מטופל של מארק ואחרי מותו הוזמן מארק לוועדה בקשר לרשלנות רפואית...

קראתי ספר זה לאחר ספרו 'ארוחת הערב'. ספר זה מורכב יותר אך דומה במבנהו. גם כאן עד לחצי הספר ,יש סיפור לא ברור וזורם בעצלתיים [אך בצורה מרתקת] ולאחר רמז ראשוני משכיל הסופר למשוך את הקורא עם נגיעות לגבי מה שקורה בעתיד. רמזים כמו:"ואז קיבלתי החלטה. זאת הייתה החלטה שיהיו לה השלכות מרחיקות לכת על החופשה שלנו..." והוא בהחלט מספק את 'הסחורה' בהמשך.

יש בספר אמירות, ביקורת ותכנים לא קלים לעיכול בנושאים שונים כמו תרבות וכיסויה, רפואה, ההבדלים בין נשים וגברים ותפקיד המין ברביית המין האנושי, תאוות המלחמה אצל הגברים והאלימות החייתית החבויה בכסות של תרבות, המשפחה וחשיבותה, זוגיות, התבגרות, חיי חברה, סגנון חיים ועוד. כל אלה במבט מפוכח וציני על העולם שלנו, לעתים בצורה בוטה ומזעזעת.  

הספר גרם לי להרגשת מועקה מהרגע הראשון אך לא ניתן היה להפסיק אותו.

בסיכום: זהו ספר חזק שתופס לך את הקרביים, כתוב בצורה קולחת. מעלה דילמות וחיטוט מוסרי בלתי פוסק בנפש האדם, יוצר מתח שהולך ועולה ומהפנט את הקורא. התרגום מצוין ואני מקווה שיתרגמו עוד מספריו. מומלץ ביותר.

שוש מילמן

בית קיץ עם בריכה/ הרמן קוך. מהולנדית: ענבל זילברשטיין

"כל האבות מעדיפים שייוולד להם בן מאשר בת. דרך אגב, גם כל האמהות. פרופסור הרצל לימד אותנו ביולוגיה רפואית. כבר בשנה הראשונה הרצל דיבר על האינסטינקט. 'אי אפשר להשמיד את האינסטינקט', הוא אמר, 'שנים של ציביליזציה יכולות להסתיר את האינסטינקט. תרבות וחוק כופים עלינו לרסן את האינסטינקטים שלנו. אבל האינסטינקט אף פעם לא נמצא רחוק. הוא מחכה עם המכה עד שמישהו לא שם לב לרגע'." (עמ' 59)

בחרתי לפתוח בציטוט הזה, כיוון שלדעתי, בציטוט הזה טמון מרכז כובד הספר: האינסטינקט ההורי, האבהי.
אולי אפשר לומר, ספר נוסף על הורות. גם ספרו הקודם, "ארוחת ערב", עוסק בתפקיד ההורה במבנה המשפחתי והחברתי. ב"ארוחת ערב" המספר הוא אב לבן שמגן על מעשיו האיומים. זהו גם ספר נוסף על אלימות, זוועה, ובחינת הערכים המוסריים בחברה המודרנית. אולם, חשוב לציין, כי קוך לא ממחזר עצמו. הוא שומר על רמה אחידה של מתח, אם כי קשה לומר שזהו ספר מתח, במובן של שוטרים-גנבים-רצח... יש כאן עלילה, עלילה מורכבת שמתפתחת לאיטה.
ד"ר מארק שלוסר הוא רופא משפחה, ככזה, תפקידו למנוע מהפציינט להגיע אל רופא מומחה כדי למנוע לחץ בבתי החולים. ככזה, תפקידו לאבחן את האבחנות הראשוניות, לחטט בגופו של החולה ולתת מענה מיידי וראשוני. הוא חודר לנבכי קרביו של מטופליו בכל פתחיו ונקביו עד שהקורא עצמו מרגיש, מריח ונע באי נוחות משוועת. שלוסר מואשם ברשלנות רפואית, כיוון שאחד ממטופליו המפורסמים מת ממחלה ממארת.
ובכך נפתח הספר, אך למעשה זהו רקע פותח וסוגר, הסיפור והעלילה נוגעים בדמות אחרת, בו-עצמו כאב לשתי בנות, ובחינת האינסטינקטים האבהיים שלו. האינסטינקטים הללו הם אלו שמניעים את העלילה, הם אלו שמובילים את מחשבותיו כאב, כאדם, כגבר, והם אלו שמתוארים בפרוטרוט בסיפור באמצעות מחשבותיו - הבוז העצום כלפי גופו ומחשבותיו של האדם הבוגר. כל סרחונותיו של האדם, כגבר וכאב, עולים כאן בצורה חדה וישירה, חותכת בבשר, מחשבות שאפילו האדם מתבייש לחשוב אותן.
אהרון הרצל, הפרופסור שמצוטט על ידי שלוסר לעיל, עוד ילווה אותו רבות במהלך העלילה ותובנותיו חשובות להבנתו ולבניית אישיותו של שלוסר כרופא וכאב. וזה כולל את המבנה האבולוציוני הפאלי והאבהי על כל משמעויותיו וסתירותיו.

העלילה המרכזית מתרחשת בבית קיץ עם בריכה בביתו של השחקן ראלף מאייר, אותו שחקן מפורסם שבגללו הוא מואשם ברשלנות רפואית, שיש לו שני בנים יפי-מראה. כאן אעצור, פן יאשימו אותי שנית בבניית ספוילרים, והאמת, שכל מידע יהרוס את ההנאה מבניית המתח והקריאה...

כמו ב"ארוחת ערב" גם כאן הקורא נחרד למחשבותיו האיומות והבלתי מוסריות של המספר. גם כאן יש בחינה של אמות המוסר, בחינה של האינסטינקטים ההוריים, הרוע והאלימות מול החברה המודרנית. וספרים כאלו אני אוהבת באופן מיוחד!

מאת מירב