השפעה בלתי הוגנת / אריאל הירשפלד ורונית מטלון

בילדותי נהגתי להתכתב עם חברים לעט מעבר לים. בימים אלו בהם המחשב שלי לא היה מחובר לשום רשת עולמית וחברים אפשר היה להשיג רק דרך הטלפון, הייתי בודקת כל יום את התיבה ומחכה למה שציפה לי בתוכה. מכתב מאירופה, מכתב מאפריקה... אנשים שמעולם לא פגשתי אך שבמשך כמה שנים היו משמעותיים מאוד לחיי.

כיום אני הולכת לסניף הדואר רק כדי לשלם חשבונות או להוציא יורו לטיול בחו"ל. מעט מאוד הפעמים שבהן אני ניגשת לדלפק ומבקשת מעטפות ובולים וגם הם בדרך כלל קשורים לאירוע משמח וחד פעמי כזה או אחר.

בדומה להיעלמותם של המכתבים האישיים מחיינו, כך נעלם גם ז'אנר ספרותי מקביל, ז'אנר חלופת המכתבים. בימים של פייסבוק, טוויטר וציוצים אחרים, מיטב כותבי הבלוגים מפרסמים את הגיגיהם הקצרים און ליין בחיפוש אחר קורא לא מוכר ברשת וכשיש טוקבקים מי בכלל צריך להסתמך על מכתב ארוך ומנומק מהצד השני.

זו הסיבה שרומן המכתבים החדש "השפעה בלתי הוגנת" סקרן אותי כבר משלב הרעיון. תוסיפו לזה את העובדה שהרומן נכתב בשני קולות, גברי ונשי, על ידי סופרת וסופר ושאף אחד מהצדדים לא ידע מה הוא צפוי לקבל מהצד השני ותקבלו ניסיון ספרותי מעניין שמדמה חלופת מכתבים כמעט אמיתית כשהציפייה, ההתרגשות והמסתורין כלולים בתוכו.

העלילה עוסקת בשני אנשים הקשורים זה לזה ביחסי קירבת משפחה רחוקה. אביה של לורי ואימו של נתנאל היו נאהבים וכעת לאחר פטירתו של האב, מתנהל מאבק ירושה מכוער בין אחיותיה של לורי לבין האם החורגת האקצנטרית. הגיבורים שלנו בתפקיד "הטובים" שבסיפור מנסים לתווך ולמצוא את הידיים והרגליים בסבך הקשרים המשפחתיים, טראומות העבר ואהבה אחת גדולה מהחיים שמובילה לאהבה ולמשיכה גם בין שני הגיבורים. כך הגיבורים מנסים להתיר את הסבך בעלילה שלעיתים נדמית כעלילה בלשית השואפת לחשוף מה עמד באמת מאחורי כתיבת הצוואה. המיסתורין המובע בין דפי הספר מתחזק לאור העובדה שכותביו לא ידעו מה יקרה בהמשכו. אודה שלא אחת במהלך הקריאה, דימיתי כיצד הגיב אחד הכותבים כאשר קיבל את המידע החדש וכיצד השתנה הסיפור תוך כדי העבודה עליו. לעתים אף הכותבים עצמם לא מוותרים אחד לשני על החזון הספרותי ומתקנים זה את זה במכתביהם של דמויותיהם.  

הצורך להיצמד לרומן מכתבים מוביל לחדשנות ולמקוריות בכתיבה. שכן לעתים חלופת המכתבים בין השניים נראית לא מתאימה לעולם שבו אנו רגילים לקבל עדכונים שוטפים זה על יומו של זה באס אם אסים כמה פעמים במהלך היום, במיוחד כשמדובר בזוג המנהל קשר רומנטי. אבל הכללים שהציבו לעצמם הכותבים מהווים מסגרת מעניינת, מעין תרגיל, היוצר כתיבה מסוג אחר. אם בדרך כלל מלאכת הכתיבה נעשית בבדידות, אדם מול מחשב, במשך שעות ארוכות ומייגעות, כאן שניים מתחלקים בנטל ובוראים שני עולמות מתחברים.

למעשה יש משהו מאד נכון בהחלטה שכל דמות דוברת תיכתב על ידי סופר אחר. לא הרבה סופרים יסכימו לוותר על החירות הניתנת להם כאשר הם עובדים על יצירה משלהם, אך אין ספק שהחלטה כזו תורמת לאמינות הסיפור וליצירת שני גיבורים שלכל אחד מהם מערכת מבוססת של אמונות, ערכים ועולם שונה שבו הם פועלים.

הניסיון הספרותי המוצג ב"השפעה בלתי הוגנת" מעלה שאלה לגבי אילו עוד ניסיונות ושיתופי פעולה צפויים לנו בהמשך, בתקופה שבה הספרות, כך נדמה, נאבקת על אופייה ומחפשת את הגימיק שיוכל למשוך את הקהל לרכוש את הספר. בינתיים, לכל מי שמתעניין בכתיבה ועוסק בה, אם כמקצוע או אם כתחביב, יכול להיות מעניין למצוא פרטנרים מפרים לכתיבה ולפתח ביחד עולמות ועלילות. כך רומן המכתבים המורכב משתי דמויות הכותבות זו לזו, ממציא את עצמו מחדש בדמות שני כותבים, הכותבים זה לזה וממשיכים זה את רעיונותיו של זה. בסביבה ספרותית שמרבה לחזור על עצמה, כל ניסיון כזה לחדשנות הוא מבורך.

מאת נורית הוראק