"זה המקום" / אהוד בנאי

"זה המקום" של אהוד בנאי הוא ספר התבוננות, וספר מסע. ומכיוון שהוא ספר התבוננות, אין מקום שהשהות בו אינה נחשבת 'מסע'. ואין היררכיה – נערה באוטובוס בחיפה, שצועקת אל חברתה מבעד לחלון, זוכה לאותה תשומת לב כמו דמויות אקזוטיות בכרתים הרחוקה. וגם קסמה של כרתים הרחוקה הזאת נובע מזה שהיא קרובה דווקא, לאהוד בנאי נדמה שהיא בכלל פיסה מהגליל שנסחפה בים והתרחקה, ובעצם בכל המסעות האלה שבהם אדם מתרחק מביתו ומארצו, הוא מחפש את המקום שלו, המקום שאליו הוא שייך.

כל פרק בספר עוסק במקום אחר, ובתקופה אחרת בחייו של אהוד בנאי, גם בתקופות שלפני שידע שהוא עתיד להיות מוזיקאי, לא כל שכן מצליח, למרות שהגיטרה תמיד נוכחת.

לפעמים יש התרחשויות, אבל כפי שכתבתי קודם יש בעיקר התבוננות, יחס של עניין שווה ונטול היררכיות כלפי כל אדם וכל בן-שיח, שממש רומם את רוחי, והמון הקשבה – בנאי מציין כל הזמן את המוזיקה שנשמעה בכל מקום, ואת השפעתה המיידית על מצב רוחו, בין אם זה תקליט של ג'תרו טול שהוא שומע בצריף שבו התגורר בקיבוץ (מי שמכיר אותי ודאי יודע כמה שמחתי באזכור של ג'תרו טול. ואחרי ששומעים את הפתיחה של "בלוז כנעני", אפשר להעלות על הדעת שאהוד בנאי לא אוהב אותם?) או שיר של קט סטיבנס (גם טוב לי) שהתנגן במונית, או זמר יווני שבנאי גילה בכרתים (גם אני חוזרת מכל מסע עם אהבה מוזיקלית חדשה, ובשנים האחרונות שבהן לא זזתי גיאוגרפית, אני נוסעת ישירות על הצלילים).

כתבתי קודם שההתייחסות של בנאי לדמויות בספר רוממה את רוחי, ובכלל הספר הזה שימח אותי כי הוא גרם לי להרגיש שיש ערך - להתבוננות האנושית, לתיעוד של ההתבוננות, לכתיבה. לביטוי של האופן שבו אדם מסוים רואה את העולם ומתבונן בו.

פרק אחד בספר שמשך והעציב אותי גם יחד, היה פרק שעסק בבתי כנסת. בנאי מספר שם על בתי כנסת שמצא בכל מיני מקומות בעולם, ואיך בתוך הערים הזרות הוא מצא את עצמו פתאום בבית, במקום שמקבל אותו מיד בזרועות פתוחות. ויש כאן אותו שילוב של המקום הזר, הרחוק, עם הבית והשייכות, כמו בפרק על כרתים הרחוקה-קרובה. אבל נעצבתי, כי אני, אילו אקלע לבתי כנסת (אורתודוקסיים) בכל מיני מקומות בעולם, לא אוכל להיכנס כך אל לב-לבם ולהרגיש בבית.

והנה השיר המופלא של ג'תרו טול We used to know, שמופיע בספר, שהוא הנוסטלגיה בהתגלמותה (אם כי היום אני רואה בו גם דברים אחרים) וגם בי הוא מעורר צביטת נוסטלגיה באצבעות של יד שמאל, שלפני עשרים שנה התאמצו להתוות את ה-b7 על צוואר הגיטרה:

http://www.youtube.com/watch?v=EgO7MamJnqM

לי עברון-ועקנין