ירושלים: המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים/ דוד קרויאנקר

האדריכל דוד קרויאנקר מתעד את ירושלים בספריו מזה כשלושים שנה. סדרת הספרים הראשונה שלו "אדריכלות בירושלים", הייתה על הגבול בין מקצועי לפופולארי. היא הכילה מידע סביבתי ותכנוני רב, לצד ניתוח מעמיק של מבנים ודיון במאפיינים ארכיטקטוניים. ספרי הסדרה, אשר נתחמו סביב סגנונות ארכיטקטוניים מובחנים מבחינה תיאורטית (הבנייה הערבית מחוץ לחומות, הבנייה המנדטורית וכדומה) היו ספרי עיון מהשורה הראשונה.

סדרת הספרים השנייה, אשר החלה לצאת לקראת סוף שנות ה-90', אינה מתמקדת בסגנונות, אלא באזורים אורבניים. במסגרת סדרה זו נסקרו רחוב הנביאים, השכונות טלביה, קטמון והמושבה היוונית, המשולש הירושלמי ועוד. סדרה זו נוטה יותר לכיוון הפופולארי: היא מתמקדת יותר בסיפור ההיסטורי של הבתים, ובבניית מסלולים המסודרים לפי מפתח גיאוגרפי ולא סגנוני.

הספר שבפנינו הוא מהסדרה השנייה, וספציפית מתת-הז'אנר המאוחר יותר שלה. ספרים אחרונים אלה יצאו במתכונת אלבומית (ספרים רחבים וכבדים מאוד). הדבר גורם לבלבול ביחס למטרתו של הספר, והדבר ניכר גם בתוכנו: מחד, זה אינו ספר טיולים ממש. הוא אינו מסביר כיצד לצעוד מאתר לאתר, וגודלו, צורתו ומשקלו כלל אינם מאפשרים להסתובב ברחוב תוך עיון בו. מאידך, זה אינו ספר מחקרי. הוא אינו מעמיק, הוא מתעכב גם על בתים חסרי כל ייחוד ארכיטקטוני (והמחבר אף מצהיר כך על אחדים מהם), ולעומת זאת אינו דן לעומק בבתים אותם הוא סוקר.

קריאת הספר מראשיתו עד תומו נותנת תחושה שבפנינו יצירה לא אחידה. עיקרו של הספר נדמה כדו"ח סקר, כזה שעורכים אדריכלים כתשתית לתוכנית שהם מקדמים בשכונה. הספר סוקר את העסקים שקמו בשכונה ומפרט אותם. ביחס לעסקים ההיסטוריים עוד יש טעם בפירוט המקנה תחושה לגבי אופי השכונה בעבר. באשר לעסקים העכשוויים – פחות. דו"ח כזה אינו הופך לספר מעניין. החלק האחר בספר, המוקדש לדיון היסטורי והצגת הבתים אמנם מעניין, אולם לא ממצה. לבסוף, החלקים בספר המוקדשים להערכת המחבר נותנים תחושה קשה ביותר. המחבר מגלה דעתו לא פעם ולא פעמיים ש"יש לקוות כי הקוסמופוליטיות החילונית השפויה בירושלים... תוסיף להתחדש ולשגשג גם בעתיד" (עמ' 372 ובמקומות רבים נוספים). המשוואה בין חילוני לשפוי ובין דתי לנורא עולה מהספר בבירור, ותמונת העולם החד-ערכית של המחבר צובעת דיונו של הספר בצבעים לא מבוססים ולא משכנעים אלה. אליבא דמחבר, דתיים הם גורמים חיוביים באזור עמק רפאים רק אם הם אנגלוסקסיים, עשירים, ומשקיעים ממון רב בבתים (גם אם השקעתם אינה משמרת את הבניין). גם האבחנה הבהירה בין משפחות מזרחיות אשר הן תמיד נחשלות, לעומת משפחות אשכנזיות אשר שינוייהן ראויים ומבורכים צורמת. כך, אריאל הירשפלד מתואר כמי שטיפח גן סודי ברוח וילה בורגזה, ולעומתו משפחת ראובני (שמצוין כי מוצאה מכורדיסטאן) שטיפחה גן יפהפה מתוארת כמי ש"גידלה על השטחים הפנויים שסביב הבית עצי פרי ותבואה". לו היה זה מקרה אחד לא היה מקום לביקורת, אולם ההתייחסות החוזרת ונשנית יוצרת תחושה לא נעימה. הדבר פוגע באמינותו של הדיון כולו, וחבל, משום שדוד קרויאנקר הוא מתעד חשוב של ירושלים, הן בשל כישוריו הן בשל קשריו אשר מאפשרים לו גישה למידע וחומרים, והן בשל ניסיונו כאדריכל שימור בעיר.

מאת שרון