בית החלומות של אן - מחודש - לוסי מוד מונטגומרי

Anne's House of Dreams

Lucy Maud Montgomery

כתר הוצאה לאור

מאנגלית: אלאונורה לב

איורים: כריסטינה קדמון

עמ': 281

שנה:2011

כריכה אחורית 

אַן שֶׁרְלִי, האסופית, עומדת להתחתן עם גִילְבֶּרְט אהובהּ ולהתחיל את חייה כאישה נשואה, בעלת בית ומשפחה. גִילְבֶּרְט מסיים את לימודי הרפואה ומקצועו החדש לוקח את הזוג הצעיר הרחק מאֶבוֹנְלִי, למפרץ ארבע הרוחות הקסום, בו מקימה אַן את בית חלומותיה, וממלאת אותו באהבה, בצחוק ובחברים.

בית החלומות ידע כבר בעבר זוגות מאוהבים ואושר רב, וגם אַן תמצא בו את אושרה. לפניו יבוא צער גדול ומטלטל, אבל אַן האופטימית תתגבר על הכאב ותגלה שהיא מסוגלת להמשיך לחיות. כדרכה, היא תתחבר במהרה לנפשות תאומות, חברים חדשים ויקרים, שיעשירו את עולמה – העלמה קוֹרְנִילְיָה בְּרַיַאנְט הדעתנית, קֶפְּטֶן גִ´ים, הקברניט הקשיש שחווה הרפתקאות מסמרות שיער באוקיינוסים רחוקים, ולֶזְלִי מוּר המסתורית. יחד הם יחוו שמחה ועצב וגם הפתעה גדולה שתשנה את חייהם.

מאז שיצא לאור ב-1908 היה "האסופית" לאחד מספרי הנעורים המצליחים בכל הזמנים. השנים שחלפו רק מוכיחות שאַן היא גיבורה נצחית, שמדברת מחדש אל כל דור ודור. זהו הספר הרביעי בסדרת הספרים, שכתבה לוּסִי מוֹד מוֹנְטְגוֹמֶרי, המלווים את חייה של אן מילדות עד לבגרות. "כתר" גאה להוציא לאור את הסדרה בעריכה מחודשת – רהוטה, בהירה ומקסימה מתמיד. 

המלצה רותחת כמו לספרים הקודמים של הסדרה

התקציר בגב הכריכה – מעולה. לכן, אין צורך שאפרט את תוכן הספר הרביעי. אני רק יכולה להגיד שקראתי את שלושת הראשונים והתמוגגתי והמשכתי להתמוגג גם עם ספר זה.

הספרים קשורים בקשר של המשכיות ובעיקר חשוב לקרוא את הספרים הראשונים לפי הסדר.

ספר זה לא קראתי מעולם אך הוא ממשיך את רוח הספרים הקודמים והיה לי כיף גדול לקרוא אותו כספר חדש. כאן, אן כבר נשואה וכמו בחיים - שמחה וצער מתערבבים.הספר אינו מנותק מהמציאות שלעיתים יכולה להיות עגומה . יש ריאליות בספור אך גם קסם מרגש , אהבה , חברות, נאמנות ואופטימיות גדולה. זה מה שעושה את הספר לכל כך כיפי.

והסגנון....'חבל על הזמן'. התרגום מעביר אותו יפה. וגם ,חוש ההומור הנפלא האופייני לכל הסדרה, חדות המחשבה המאפיינת את אן ותיאורי הטבע הנפלאים בהאנשה ויזואלית מוחלטת.

אהבתי את התערבותו של המספר הכול יודע  בספור כמו "בחלוף הזמן אחרי שהוקל סבלה גלתה לזלי שהיא יכולה להמשיך לחיות, כמו שמגלים כולנו , יהיה אשר יהיה הסבל שאנו חווים." יש כמה התערבויות כאלה בספור  שלדעתי רק מוסיפים מימד נוסף.

גם כאן כמו בספרים הקודמים יש ניקוד מילים, הסברים של המתרגמת בתחתית הדף ואיורים מקסימים שרק מוסיפים איכות לסדרת הספרים.

זהו הספר הרביעי שיצא בתרגום עברי מתוך סדרת הילדים והנוער הקלאסית שהתחילה בספר האסופית. זו הוצאה מחודשת מטעם הוצאת כתר שעשתה מעשה וערכה 4 ספרים מחדש.הספרים המקוריים יצאו בשנת 1917 ולא נס ליחם גם היום. כי אופטימיות ואהבת האדם תמיד כובשים את הלב.

נפלא ומקסים. ממליצה בכל פה.

קטעים שאהבתי:

להיות 'דקת גזרה' נשמע רומנטי מאוד, אבל  'מצומקת' נשמע אחרת לגמרי"

" אני לא חושבת שהייתי בודדה ממש אי פעם " ענתה אן " אפילו כשאני לבד יש לי חברה טובה מאוד- חלומות ודמיונות והעמדות פנים."

מאת שוש מילמן

הסיפור השלושה-עשר/ דיאן סטרפילד

מאנגלית (בתרגום משובח) עפרה אביגד

וידה וינטר היא סופרת מסתורית. היא מפרסמת ספר אחר ספר, וכולם זוכים להצלחה אדירה. עם הוצאת כל אחד מספריה היא מרואיינת לעיתונות, ובכל פעם היא מספרת סיפור ביוגרפי אחר בתכלית, ובכך הופכת את הסיפור שלה לנראטיב נוסף שמתנהל לצד הספרים שהיא מפרסמת. כשהיא כבר מבוגרת ומפורסמת, היא פונה לביבליופילית עכברית בשם מרגרט לי, ומבקשת מהאחרונה שתכתוב את הביוגרפיה שלה, כלומר תשלים את הנראטיב המשני, שככל שהוא נפרש מתברר – וכך גם מעידה עליו וינטר עצמה, במפגש הראשון של השתיים – שהוא למעשה החומר ממנו הוזנו כל סיפוריה האחרים.

עלילת חייה של וינטר, ואגב כך גם של לי, נפרשת בפני הקורא באופן שובה לב, המאפשר לו להתעניין ולהתקשר עם דמויות הגם שיש בהן כל מה שצריך כדי לשלול הזדהות: הן מתנהגות בחוסר שפיות, אינן מדברות, אינן מובנות, עולם הרגש שלהן אינו נחשף. הסיפור מורכב מנושאים ריאליסטיים וסוריאליסטיים כאחד, אשר יוצרים עולם של רבדים בסיפור, הגם שהם פשטניים משהו. בסופו של הסיפור מקפידה המחברת לפתור כל פרט מהמסתורין שליווה את העלילה ולקשור את כל הקצוות באופן מושלם מכדי להיות אמיתי, אך מבלי להעניק תקווה אמיתית לגיבוריה. למרות הסוף הזה – שמרוב שהוא טוב לכאורה הוא אינו מוצלח – הספר מעניק חווית קריאה מענגת. הוא כתוב בשפה טובה ונהנה מתרגום מצוין, מציג דמויות מוכרות-מעניינות (בפרט לביבליופילים ולחובבי ספרות אנגלית מסורתית), בורא עולם שלם בשפה עשירה ומאפשר לקורא מרחב לדמיון ולסקרנות. למרות הניסיונות להיתלות בברונטה והנרי ג'יימס, זו אינה ספרות גדולה. היא עמוסה מאוד, מפורטת מדי, וקצת חסרת מהימנות. אולם, כספרות קלילה – זהו אחד מהספרים הכייפיים שקראתי בזמן האחרון.

מאת שרון

"אלגנטיות של קיפוד" מאת מוריאל ברברי, מצרפתית: שרון פרמינגר

כשפניתי ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בן גוריון  לאחר שירותי הצבאי, לא ממש ידעתי מה עומד מאחורי המילה "פילוסופיה". זו הייתה מילה די עמומה שהעלתה בתודעתי סטודנטים ממושקפים עם הבעה חולמנית הרוכנים על ספרים מאובקים. עם הגעתי לאוניבריסטה הדימוי העממי פינה את מקומו להתלהבות, בזה אחר זה נפתחו בפני שערים של ידע, שאלות שכלל לא העליתי בדעתי החלו לטרוד את מנוחתי, ומשב רוח הנושא עימו תחושה של התעלות בידר את החמסין הבאר-שבעי. אחד מהקורסים הבילתי נשכחים שלקחתי היה מבוא לאסתטיקה שהועבר על ידי ד"ר עידו גייגר. בתחילה נרשמתי לקורס מטעמי נוחות, בלאו הכי היו לי קורסים באותו יום והעדפתי לנצל את עצם שהותי באוניברסיטה. עד מהרה נוכחתי שהסוגיות שהועלו בקורס נוגעות לעצם הווייתי, מהי תפקידה של האמנות? מי מגדיר מהי יצירה אמנותית בעלת ערך?  האם לאמנות יש תפקיד בזירה הפוליטית?  האם היופי הוא ערך מוחלט או סובייקטיבי? כתביהם של הוגים מוכרים כמו אפלטון, שילר וקאנט קיבלו קריאות חדשות ומרתקות, שהשפיעו עלי עמוקות. בינתיים חלפו כבר חמש שנים והעיסוק בפילוסופיה מדופלמת נדחק לקרן זווית, מדי פעם אני מוצא את עצמי שקוע בהרהורים בשאלות בהן דנו בקורס, אולם אלו רגעים בודדים וקצרי מועד.

ספרה של מוריאל ברברי, אלגנטיות של קיפוד (כתר, 2006) החזיר אותי לכיתתו של גייגר ולעיסוק בתפקידה של האמנות. במרכזו של החיבור עומדות שלוש דמויות: מישל (רנה) - שוערת בשנות החמישים לחייה המסתירה את עולמה הפנימי מפני באי הבית עליו היא מופקדת. פאלומה, נערה חולמנית בעלת נטיות אובדניות המצליחה במבטה המצמית לחשוף את דו הפרצופיות המאפיינת את המעמד הבורגני במערב אירופה. קאקורו - מיליונר יפאני שעובר לגור בבניין הפריזאי ופותח בפני רנה ופאלומה צוהר לתרבות היפאנית. כל אחת משלוש הדמויות מייצגת  בדרכה הייחודית  אאוט-סאיידריות  מהסדר החברתי הקבוע. שלושתן קוראות תיגר על הקיטלוגים החברתיים, על התפקידים הנגזרים על כל אחד ואחת מתוקף ההיררכיה המעמדית הנשענת על כסף ויוקרה. מחיקתן של ההגדרות המובנות, הבאות להסביר את העולם בפשטנות של שחור ולבן, עניים ועשירים, תרבותי ושאינו תרבותי פותחת את עיני הקורא ומציגה לפניו מציאות אלטרנטיבית הנסתרת בדרך כלל מן העין. לאורך הספר מתגלה שהגינונים המעודנים נמצאים דווקא בקרב עובדי המנהלה החיים בתחתית הסולם החברתי בעוד שמתחת למהוגנותם של העשירים מסתתרת ריקנות תרבותית וערכית. הערבוביה עליה שוקדת ברברי מראה לקורא שוב ושוב שההגדרות המוכרות הבאות לקטלג את ההוויה למסגרות קשיחות, למעשה מסמאות את עינינו ומובילות אותנו להכרה מעוותת של ההוויה האנושית שאיננה נכנעת להגדרות קשיחות ומסרסות.

שוערת הבניין, המהווה עבור דיירי הבית לא יותר מאינסטרומנט דקורטיבי או לכל היותר כלי למילוי צרכים מיידים, מתגלה לאורכו של הסיפור כאשיה בעלת שיעור קומה, המתחבטת שוב ושוב בתפקידה של האמנות במציאות החיים האנושית. בשפה בהירה וקולחת הרוויה באנקדוטות משעשעות מצליחה ברברי לשים בפי גיבוריה פילוסופיה סדורה המאירה באור מעניין את תפקידה של האמנות בהוויה היום יומית. עבור ברברי האמנות הטובה על שלל סוגיה (ציור, מוזיקה, ספרות, שירה) היא השתקפות של ממד נצחי בחיי היום יום, "אלה החיים, הרבה ייאוש אבל גם כמה רגעים של יופי, שבהם הזמן הוא לא אותו הזמן. כאילו הצלילים של המוזיקה יוצרים מין סוגרים בזמן, הפוגה, מקום אחר שהוא בכל זאת כאן, 'תמיד' שהוא בתוך ה'לעולם לא'" (עמ' 321). במילים כה פשוטות מצליחה ברברי שמלבד עיסוקיה הספרותיים היא מרצה לפילוסופיה להעביר לקורא את תפיסת הגאון הקאנטיאנית, הגאון החורג מעבר לקונקרטי ונוגע ביצירתו בממד ניצחי ונשגב.

לסיכום, ספר מצוין המשלב בחן פילוסופיה, ביקורת חברתית חדה ופרוזה מצוינת הכתובה בצורה אוורירית המאפשרת לקורא להנות מאוויר פסגות של יצירה ספרותית בעלת ערך תרבותי-חברתי. אני ממליץ בחום ומחכה בשקיקה לספרים נוספים פרי עטה של הסופרות המוכשרת ובעלת המעוף, מוריאל ברברי.

מאת אברהם אייזן

לפני השינה-ס. ג'. ווטסון

Before I Go to Sleep - S. J. Watson

הוצאה: כתר

עמודים: 361

תרגום: הדסה הנדלר

358 עמודים 

ההמלצה החמה שלי

לפני השינה הוא ספר ייחודי ובדיוני לגמרי. הוא מספר על כריסטין הסובלת מאמנזיה - אובדן זיכרון - אך בצורה שונה מזו ששמענו עליה. רוב האנשים הסובלים מכך,שוכחים דברים שקורים להם בהווה, לאחר זמן קצר שיכול להיות אפילו פרקי דקות. כריסטין זוכרת כל מה שעובר עליה לאורך יום שלם עד שהיא הולכת לישון שנת לילה עמוקה. למחרת, כשהיא מתעוררת, אין היא זוכרת מאומה. לא מהיום הקודם ולא מעבר לכך. היא נשארת תקועה בשנות העשרים לחייה והיא בהלם מחודש לגלות שלצידה במיטה שוכב גבר בגיל העמידה ושהיא עצמה מבוגרת- בת 47 . מספרים לה שזו תוצאה של תאונת דרכים נוראית שבה נפגע ראשה.

לעזרתה בא דר' נאש המציע לה לכתוב יומן ולכתוב מה עובר עליה מידי יום. הוא מאמין שבזכות היכולת לזכור מאורעות יום שלם, הטיפול שלו יעזור לה בשמור רצף של זיכרון מיום ליום. מה שמכניס אותנו למתח היא הבקשה שלו - לא לספר לבעלה הנאמן, שכל יום תומך בה מחדש ומספר לה על פי תמונות מי היא והוא לא רוצה יותר מטפלים.

אנחנו רגילים לזכור את מה שקרה לנו ביום הקודם, את הספר שהיינו באמצעו ממשיכים הלאה, מכירים את הילדים שלנו, זוכרים כיצד מכינים אוכל וכו'. זיכרון הוא כה טריוויאלי . אי אפשר לתפקד בלעדיו. :" אני רוצה להרגיש כמו אדם נורמאלי. לחיות כמו כל אחד אחר , חיים שבהם התנסות קודמת וכל יום מעצם את היום הבא. אני רוצה לצמוח, ללמוד דברים וללמוד מדברים......מה אנחנו אם לא מאגר זיכרונותינו".

הספר מתפתח בקריאה זורמת, מרתקת ואמינה מאוד. מתאר מחשבות ורגשות של הגיבורה לעומק וכמעט עם מימד פסיכולוגי. הוא הופך לספר מתח אינטנסיבי רק לאחר כמחצית הספר. יש טוויסטים והתפתחויות  במהלך הקריאה הפותחים לנו צוהר לדברים חדשים ומפתיעים. והסוף...וואו. אל תציצו אליו.....

אני מאוד ממליצה כי ממש אהבתי.

על הספר והסופר מהכריכה האחורית.

לפני השינה , הרומן הראשון של ס.ג'. ווטסון, הוא אחת הסנסציות הספרותיות של השנה בבריטניה. ווטסון כתב את הספר כפרויקט סיום במסגרת תוכנית ללימודי כתיבה באוניברסיטה באנגליה. עוד לפני שהספר פורסם באנגליה (באפריל השנה) הוא נמכר לתרגום ביותר משלושים שפות ובסכומים אדירים - רק בארה"ב הוא נמכר בכמיליון דולר - וזכויות ההסרטה שלו נמכרו לחברת ההפקה של רידלי סקוט ("בלייד ראנר", הצילומים אמורים להתחיל השנה].

הספר הושק בו זמנית באפריל השנה, מיד לאחר יריד הספרים בלונדון, באנגליה, צרפת, ספרד ובמדינות נוספות, הפך לרב מכר ענק בכל העולם וזכה לביקורות אדירות. ברגע זה הוא במקום ה-27 ברשימת כל הספרים הנמכרים באמזון (כולל פרוזה, עיון וכו') ובמקום ה-52 ברשימת כל הספרים הנמכרים בחנות KINDLE.

 מאת שוש מילמן

"ארור אתה נהר הזמן", מאת פר פטרסון, עברית: דנה כספי

לספר ניגשתי בידיעה שאת יוצאים לגנוב סוסים אהבתי מאוד. אהבתי בספר את כתיבתו של פטרסון, יש בה משהו לקוני, אך מסקרן. משהו שגורם לך לרצות להמשיך לקרוא.
יש סופרים שמגישים לך הכל בפרוטרוט, כותבים פסקאות ארוכות ארוכות של תיאורים סוחטים, מפורטים ודרמטיים - זה לא גורע כהוא זה מאיכותם - אולם, אין זה מאפיינו של פטרסון....
גם בספר הנוכחי, "ארור אתה נהר הזמן", מגיש לנו הסופר דרמה קרה כמו קרח נורווגי, כמו סגנון הכתיבה כך גם תיאורי הקרח, הרגשות שלא מבוטאים, הסיפור שלא מסופר לגמרי.
הסופר מוביל אותך בפרק אחד בהווה ובפרק אחר מהעבר, אל נפתולי שתי דמויות שהבעת הרגשות זה לא הצד החזק שלהם, אף על פי שהם מאוד רוצים לעשות זאת.
שתי דמויות שרק כוח הדמיון וסיפור לא ברור מוביל את הקורא להשלים את החסר, להשלים את הסיפור עצמו, להבין ובעצם לא להבין מה קרה כאן, למעשה; על מה סערת הרגשות שלא סוערת... הסיפור שמספר על הקרח, הכפור - הנורווגי? שבדי? דני? עצמי? דווקא הקור הזה הוא שגורם לך להתחמם להפעיל את מנגון הרגשות שלך והדמיון כדי להשלים את מה שלא מסופר.
דווקא הקור הזה, ואני לא מחובבי הקור - אני לגמרי "אביבית" - דווקא הכתיבה החסרה והלקונית, כתיבה בעקיפין, הם אלו שגרמו לי להצטנף ולקרוא את הספר מלאת חום ואהבה, ולסיים בידיעה שלא על הכל חייבים תשובות קונקרטיות.

מאת מירב