פרויקט האושר: או מדוע ביליתי שנה שלמה בניסיונות לשיר כל בוקר, לנקות את הארונות, לריב נכון, לקרוא את כתבי אריסטו ובאופן כללי יותר ליהנות מהחיים /גרטשן רובין (מאנגלית: לינדה פניאס אוחנה)

"אני לומדת יותר מחוויותיו הייחודיות מאד של אדם אחד, מאשר ממקורות שמציגים עקרונות אוניברסליים או נסמכים על מחקרים עדכניים. " 

החיים לימדו אותי לחשוד בספר שהמילה אושר נמצאת בכותרתו. אושר זו מילה כל כך יומרנית וכל כך מעוררת ביקורת עצמית.  אז מה הוביל אותי לבקש באופן פעיל את הספר לסקירה, אולי ההזדהות עם  ההבנה הזאת שבאה לי בתקופות. מין הבנה כזאת שאני לא מאושרת ולא לא מאושרת. או אם להתנסח אחרת – אני יכולה להיות יותר מאושרת  אבל לא בא לי להפוך את החיים שלי על פיהם בשם אותו ערך נעלה.

קיבלתי את הספר. אישה רוי ליכטנשטיינית צחקה אליי צחוק בריא מהכריכה השמשית  והיפה במין פרודיה מודעת  לעצמה על האישה ההיא משנות החמישים שלא היה לה בכלל זמן לחשוב אם היא מאושרת או לא (עמוס בידרמן  עשה עבודה נפלאה) ואני פשוט ידעתי כבר אז שאני אוהב את הספר.

 גרטשן רובין עורכת דין וסופרת שחיה חיים  שעל פי אמות מידה מערביות הם חביבים ביותר, יש מספיק כסף, יש בעל סימפטי ושתי ילדות ויש גם קריירה מעניינת. ובכל זאת יום אחד הכתה בה ההבנה שהיא יכולה לחיות חיים יותר מספקים וליהנות מחייה יותר מכפי שהיא נהנית. היא  החליטה לחקור לעומק את נושא האושר באמצעות קריאה מעמיקה ולאחר מכן להקדיש כל חודש להשקעה בתחום  אחר בחייה שיקדם אותה לתחושת האושר וההנאה בחייה זאת  בלי לעשות מסע ארוך למקומות אקזוטיים ובלי לעשות שינויים דרמטיים בחייה.

הקונספט וחוסר היומרה שלה מצאו חן בעיני  וגם ההתחברות לתחושות ממנה התחילה את המסע הקטן שלה שמורכב מעשיה של דברים קטנים שגורמים לשמחה ובעבודה עצמית על שינוי גישה ביחס לדברים שקשים וממכבידים ומונעים את תחושת האושר. היא מתעדת גם את הכישלונות שלה.

זה לא ספר הדרכה רגיל שמלמד איך להיות מאושרים . אני לא מאמינה בספרי הדרכה שמפזרים הצהרות ואמיתות  והבטחות ודורשים מהפיכות גדולות בחיים. אני כמוה מאמינה שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים. ושהחיים שלי הם דבר שראוי להקדיש לו מדי פעם מחשבה ובדיקה מה אני יכולה לעשות יותר נכון לי.

כמה אמיתות שלקחתי מהספר:

הרצון לאושר הוא לא דבר אגואיסטי. זה נכון שכשאדם מאושר יותר הוא נעים יותר לסביבתו ומדביק אותה באושר שלו.

"לאושר יש השפעה מכרעת במיוחד על חיי הנישואים, מכיוון שבני הזוג קולטים בקלות זה את מצב רוחו של זה. עלייה של 30% במידת אושרו של אחד מבני הזוג מגבירה את אושרו של בן הזוג האחר..."

לפעמים אנחנו בוחרים בפתרונות המסובכים במקום בפתרונות הפשוטים.

(את זה אני רואה בעיקר בהורות, הכניסה למאבקי כוח במקום למצוא הומור בסיטואציה ולנסות להבין באיזה מקום רגשי הילד נמצא כשהוא צורח)

אתה לא יכול לשנות אדם אחר. אתה יכול לשנות רק את עצמך.

(נכון במיוחד בזוגיות)

"אהבה היא דבר מוזר. הייתי מוכנה לתרום כליה לג'ימי בלי לחשוב פעמיים , אבל ממש התעצבנתי כשביקש ממני לעצור במיוחד בבית המרקחת כדי לקנות לו קצף גילוח..."

בינתיים יישמתי כמה רעיונות שלה בספר: אני מנסה לצמצם את כמות הבלגן הפיזי סביבי (ותאמינו לי שזה לא פשוט כי אני אדם שהבלגן ממש נדבק אליו) ,אני מנסה ללכת לישון יותר מוקדם ואכן פחות עייפה (בדרך כלל), הרשיתי לעצמי מותרות צנועים (קופסאות פח ממש מדליקות שגם עזרו לי לצמצם את הבלגן אבל כל מבט עליהן עוזר לי לחייך) ואני גם ממש מנסה להפסיק לנדנד לבן הזוג שלי ובמקום זאת לנסח בקשה בהירה וברורה. העסק חוסך המון אנרגיה.

"הבלגן שדיכא את רוחי במיוחד היה הבלגן היומרני-דברים שהיו ברשותי רק משום שקיוויתי שביום מן הימים אשתמש בהם."

אהבתי גם את הרצון של גרטשן רובין ללמוד מאנשים אחרים מה גורם להם לאושר בתחומים שונים(היא פתחה בלוג שמתעד את  הפרוייקט שלה), ואת ההצהרה שמטרת הספר רק לשמש השראה לפרויקטים אישיים .וכל אדם יכול למצוא את האושר שלו במקומות  שונים.

מאת ג'וליאנה

אהבות אסורות / אמנון רובינשטיין. הוצאת זמורה ביתן.

משתי זוויות בוחן הסופר אמנון רובינשטיין את האיסור באהבה, האיסור החברתי- זה שבמקרה הטוב גורם לסובבים אותנו להניד ראש ולהפוך את האוהבים לנושא לשיחות הסלון, ובמקרים גרועים יותר יכול לשמש עילה לפיטורין, נקמת דם,נידוי ועוד שאר מרעין בישין.

ואנחנו, מה רצינו בסך הכל? ללכת אחרי הלב?

עמליה היא פרופסור לספרות באוניברסיטה. אסופת שיער, יציבה, מוקפדת. אם לבן לבקן וגרושה מאביו חלש האופי שברח ונעלם לו במרחבי ניו יורק.

עמליה חיה כל חייה תחת רושם גבורתו של אביה,אותו לא הכירה, ושנהרג במלחמת השחרור, ומסרבת לאפשר לאימא לחלוק עמה את סיפור אהבתה ל"כמעט אבא", סרג'נט אנגלי, סיפור אהבתה הראשונה.

והנה מיטלטלים חייה והשלווה מופרת, כאשר לקראת מותה, מתעקשת אימא לחשוף את כל האמת על אהבתה האסורה, על ימי שלטון המנדט בארץ ועל מעורבותו של אחיה באצ"ל ובפעולה אחת ששינתה את חייה.

ואם לא די בכך, מוצאת עצמה עמליה נסחפת לסיפור אהבה אסורה משל עצמה כאשר סטודנט עיקש חודר אל חייה, מתעקש להפוך חלק מהם וללוות אותה בעוד היא מתמודדת עם סודות עברה.

בכתיבה מצומצמת, מעוטת תיאורים ולגופו של עניין, מספר הסופר את סיפור האהבות האסורות בחייה של עמליה, ותוך כך משחזר עבורנו פיסת הסטוריה קטנה- סיפורם האמיתי של שני סרג'נטים בריטיים שנחטפו ונתלו ע"י האצ"ל בתגובה לתליית שלושה מחבריהם בכלא עכו, פרשה שהסעירה את הישוב העברי בארץ והפכה לנושא לתחקירים רבים במהלך השנים.

קריא וזורם.

"המגדל השחור" מאת לואיס באיארד, מאנגלית: צפריר גרוסמן, הוצאת אופוס

בשילוב משובח של ספר מתח ותעלומה היסטורית, מפיח לואיס באיארד רוח חיים בדמות היסטורית מרתקת מן המאה ה 19, פרנסואה וידוק, שפעל בפריס תחילה כפושע מתוחכם ואחר כך, תוך הסבה מסחררת, כבלש משטרה בלתי מנוצח וכראש משטרת הביטחון הצרפתי.

עם פרוץ המהפכה הצרפתית, נכלאו בני משפחת המלוכה במגדל השחור,ממנו נשלחו המלך לואי ה 16 ומרי אנטואנט אל הגיליוטינה.

לכאורה, מת בנם,לואי שארל, באותו מגדל, ממחלות שהתפתחו עקב תנאי כליאתו האכזריים, ומקום קבורתו לא נודע.

אך השמועה אומרת כי ייתכן שהוברח מן המגדל והמשיך לחיות בסתר.

עשרים שנה לאחר אירועים אלה,בתקופה בה נשלח נפוליאון לאי אלבה, ובני האצולה מתחילים לחזור לפאריז, תקופה הנקראת תקופת הרסטורציה, מוצא עצמו אקטור, סטודנט עני לרפואה, מעורב עם הבלש וידוק בחקירת המקרה.

האם נכונה השמועה כי הטוען לכתר עדיין חי אי שם?

האם צפויה לחייו סכנה מדודו, הבא בתור למלוכה?

מי רוצח כל אדם שהיה לו קשר לבן המלך בתקופת מאסרו?

הבלש וידוק, לובש ופושט דמויות, לוקח אותנו,יחד עם הסטודנט אקטור, למסע בסמטאות פאריז של 1818 וסביבותיה, בחיפוש אחר התשובות.

ספר, מותח, מרתק, משחזר בצורה אמינה ויפייפיה את פאריז של תחילת המאה ה 19 על מעמדותיה ונופיה, ובעיקר, מקים לחיים את דמותו של הבלש הגדול הראשון בהיסטוריה, שמי ייתן וזהו לנו רק המפגש הראשון עימו.

לא תוכלו להניח מהיד. זהירות.

מאת אירית ישראלי

עיניים של טוארג/ אלברטו וסקז-פיגרואה. מספרדית: מרינה גרוסלרנר. כנרת זמורה ביתן

בני שבט הטוארג חיים במדבר סהרה, מפוזרים בין כמה מדינות מושחתות באפריקה,ללא עצמאות וללא גאווה.

משבטי לוחמים אגדתיים הפכו לקרעים קרעים של שבטים מבודדים החיים בין חולות המדבר ומנסים לשמור על מסורותיהם העתיקות.

ובחום של 50 מעלות ביום, ללא פיסת צל, באזורים בהם נדרשת מיומנות אדירה כדי לשרוד, אין מפריע, מלבד פעם בשנה, כאשר מוצאים עצמם בני הטוארג מתגוררים במרכז מסלול מרוץ הראלי, החוצה את המדבר ללא הבחנה, ואשר משתתפיו הפראיים גורמים שנה אחר שנה לפגיעות עצומות בנפש וברכוש תוך שהם משאירים אחריהם שביל רחב של התנשאות, חוסר התחשבות, וביטול כל תרבות מלבד תרבות הנהנתנות, העושר והצריכה.

ומכיוון שמאחורי מרוץ הראלי עומדים גופים עשירים ומשומנים של פרסומות לשתיה, סיגריות, מכוניות וביגוד, אין עוצר ואין מפריע.

עד אשר טעות בסימון המפות, גורמת לחלק ממשתתפי המרוץ לעבור ליד מאהל של משפחה בודדת אחת. משפחתו של גיבור טוארגי אגדי אשר הקריב חייו למען ניסיון איחוד השבטים והובלתם לעצמאות.

משפחה, אשר בגלל טעות גורל, מסתתרת בלב המדבר מפני זעם בני שיבטה.

המשפחה חיה על גבול יכולת הקיום, ונאחזת בבאר שחפרו בניה במו ידיהם, המספקת כמות מזערית של מים.

והנה, במעשה אחד של אכזריות ובורות, שופך אחד ממתחרי המרוץ פחית שמן לתוך הבאר, בעודו זוקר לעבר בני המשפחה אצבע משולשת.

כאן תמה הכנסת האורחים של המשפחה, ובעקבותיה של כל בני השבט.

בעוד בני המשפחה חוטפים מספר נהגי מרוץ תוך דרישה כי הפוגע בבאר יוסגר לידיהם על מנת שיוכלו לכרות את ידו, כפי שדורשת המסורת, מכריזים זיקני השבט כי לא יאפשרו עוד למרוץ לעבור בשטחי הסהרה,וכי ייפגעו בכל מי שינסה לעשות זאת.

מלחמת הנהנתנות והעושר מול התרבות העתיקה, המסורות והכבוד, פורצת.

התנגשות בין תרבויות, ושוב אנו מוצאים עצמנו בזים לעצמנו, לזלזול שלנו בתרבויות אחרות, להבל החומריות שלנו, ולחוסר הצניעות.

נאנחים, וממשיכים לספר הבא שקנינו ב"ארבע במאה".

מאת אירית ישראלי

אִיני וינטרופ נמנה עם האנשים שגוררים אחריהם את הזמן שבילו עלי אדמות כמו גוש חסר צורה [...] ולא רק העבר נשאר כך דבוק לכפית של איני, גם העתיד היה סרבן. שם המתין להיחצות על ידו חסר צורה באותה מידה, מבלי שצוין בבירור באיזו דרך עליו ללכת כדי לצאת ממנו.

הפתרון מגיע אם כן בדמות שני אנשים: ארנולד ופיליפ טאדס, אב ובן שלא הכירו זה את זה בחייהם, אך שחיים זה בצילו של זה מבלי שידעו זאת. 

באמצעות שתי דמויות אלו - מתבודדים הנסגרים בפני העולם ויוצרים לעצמם קיום משלהם, עם חוקים משלו, וריטואלים משלו - מתווך אִיני חיזיון של עולם אפשרי שמניעיו הם אי נקיטת עמדה; הרמת ידיים; התכחשות לסטאגנציה הפושה בכל. 

היחסים בין אִיני לארנולד ופיליפ הם יחסי משיכה-דחיה. דחיה בגלל ריח המוות שנודף מן האב ובנו; משיכה בשל טבעם הייחודי כיצורים א-היסטוריים, אנשים שמתקיימים בתוך הזמן וגם כמו מסתכלים עליו מן הצד.

משיכה זו לא מלווה ברגשות-אשם אצל איני, שכן במהותו הוא איננו יצור חברתי:

כמה מילות סיכום, אם כן, מפני שהארכנו די בדברים: ריטואלים הוא רומן מעניין מאוד, בחלקו לא קל לקריאה, שלעיתים קרובות מאתגר את הקורא וגורם לו לחשוב, מצרך חשוב וכלל לא מבוטל בימינו.

אני ממליץ בחום.

מאת אטלס