ים סרגסו הרחב מאת ג'ין ריס הוא סיפורה של דמות משנה, מכריעה אמנם, אך לוטה באפלה, ברומן הקאנוני של שרלוט ברונטה ג'יין אייר. יצירתה של ריס נחשבת לקלאסיקה הן בזכות עצמה והן כתגובה פמיניסטית ופוסט-קולוניאליסטית לרומן הקלאסי של ברונטה, המעניקה לדמות האישה הקריאולית, ה"אחרת", קול וסיפור משלה. ים סרגסו הרחב הופיע לראשונה בעברית בשנת 1981 בתרגומו של אהרן אמיר, בהוצאת מודן. כעת ראה אור בכתר בתרגום חדש של ברוריה בן ברוך, עם אחרית דבר מאת הסופרת רונית מטלון.   - לי עברון-ועקנין   המלצתה של מרים אופיר:

את ים סרגסו הרחב קניתי מתוך סקרנות לשמה כיוון שג'יין אייר הוא אחד הספרים האהובים עלי. ונשביתי בקסם הספר הזה.
זה ספר אפל וקודר ומלא אווירה קשה ודחוסה של חום ולחות.
הגיבורה שאמורה להיות בת דמותה של ברתה רוצ'סטר המשוגעת, מוצגת לפנינו על פי נסיבות חייה של נערה שנולדה לכאורה לבית טוב אולם מתמוטט ורקוב ולמעשה נמכרת לנישואים שכביכול הולמים את שמה ומעמדה.
אולם שורשי הטירוף מצטרפים ליחס הקשה והמזלזל של הבעל שגם הוא רומה על ידי משפחתו ומוציא את תסכולו עליה והיחס המזלזל שהסביבה השחורה על דלותה ואמונותיה הטפלות נותנת לה. למעשה אין לה מפלט חוץ מהטירוף.
חוסר האונים והתכלית של מעמדה מחד והמצב האובייקטיבי שלה מאידך אינם משאירים לה כל מוצא.
לאחר הקריאה בספר חזרתי לקרוא את ג'יין אייר בעיניים אחרות לגמרי לפחות לגבי היחס לברתה רוצ'סטר בדיוק כמו שקרה לי לאחר שקראתי את ספרו של ג'ספר פורד פרשת ג'יין אייר.
אני ממליצה בחום על ספר גם מחוץ לקונטקסט של ג'יין אייר כיוון שהוא מראה תמונה של עולם מנוון ושוקע שמנסה לשמור בכל כוחו על מראית עין של עליונות.

המחברת הגדולה / אגוטה קריסטוף. מצרפתית: נורית פסטרנק. מהדורה מחודשת.

אגוטה כריסטוף, סופרת הונגרייה, 1935-2011. החלה את דרכה דווקא כמשוררת ומחזאית. אך פרסומה בא לה עם ספרה "המחברת הגדולה" ב-1986, הראשון מבין טרילוגיה. ב-1988 פורסם "ההוכחה", וב-1991 "השקר השלישי".

"המחברת הגדולה" נכתב מנקודת מבטם של תאומים, גילם לא ידוע, המקום לא ידוע, שמם לא ידוע. הדבר היחיד שמרומז הוא שהרקע הוא זמן מלחמה.

בעיר הגדולה אין אוכל ואימם של התאומים מביאה אותם לאימה, סבתם "המכשפה". אביהם נשלח לחזית. הסבתא היא איכרה לא חכמה, אנלפביתית, לא נקייה ואולי גם רוצחת. על השניים להסתגל לעולם שונה ממה שהכירו עד כה, עולם שבו אמם מכנה אותם "משושי-חיי", עולם של תבונה, רציונליות, סדר וניקיון. את הסתגלותם הם מבצעים בדרך מקורית, כיוון שהם חכמים מאוד וקריאה וכתיבה חסרים להם, הם ניגשים לחנות לכלי כתיבה ומבקשים לרכוש כלי כתיבה ומחברת, הספרים שהם לומדים ממנו הוא "המילון" של אביהם שסחבו איתם והברית הישנה והחדשה.  במחברת הגדולה הם כותבים את קורותיהם.

"כתבי הקודש משמשים לקריאה בקול, להכתבות ולתרגילי זיכרון. אנחנו לומדים אפוא בעל פה דפים שלמים מכתבי הקודש...כדי להחליט אם חיבור טוב או לא טוב יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים" (עמ' 34).

למעשה כל מילות התיאור נמחקות מחיבוריהם (אסור לכתוב סבתא מכשפה, כי אז הקורא יבחר צד. חייבים לכתוב רק סבתא). כך הם מלמדים עצמם לקרוא, להתאכזר, להתעוור, להתחרש, לסבול כאב, לשרוד. כל זאת ייתכן ויצטרכו לו בעתיד. כמו שהם מלמדים את עצמם את מלאכת החיבור הנקייה מכל רגש, כך הם גם נוהגים, ואט אט מסירים כל רגש מדרך התנהגותם, שהופכת להיות גם היא אכזרית, הרגש מנוכה מחייהם. הם עדים לחוויות קשות ונוראיות והם מרגישים שהם חייבים ללמוד איך לשרוד בלי להתרגש, איך לא לכאוב. כי למעשה מי שיכול לשרוד בתנאי המלחמה האכזריים הללו הוא מי שמוחק כל רגש. הקורא אוהב אותם ונקשר אליהם, אולם עד סיום הספר ייתכן שזה ישתנה.

זהו ספר פורנוגרפי בעליל, לא רק בגלל תיאורי סקס מזוויעים, פדופיליה ואונס, כי אם זוהי פורנוגרפיה של רוע ואכזריות.

קשה לומר שזה ספר אינדיבידואליסטי כי למעשה אין לנו דרך להתחקות אחר תהליכי הנפש של האינדיבידואל, כי גם צורת הכתיבה היא מינימליסטית שמשרתת את הלך הרוח. זהו גם אינו ספר על יחיד, כי אם על תאומים – "אנחנו", הספר נכתב בגוף ראשון רבים.

זהו בהחלט ספר אקזיסטנציאליסטי. למעשה, הסיום הנוראי של הספר מדגיש את שני הקטבים הקיצוניים הללו של רגש ואכזריות; האם אקזיסטנציאליזם זהו למעשה הישרדות? האם מי שאכזרי וחוצה את הגבול (המוסרי?) הוא זה שישרוד?

מאת מירב

"ארוחת הערב"  מאת הרמן קוך.

תרגום מהולנדית: ענבל זילברשטיין.

עורכת התרגום: נעמי גליק-עוזרד.

הוצאת כתר-עברית.

262 עמודים

Het Diner - Herman Koch

כריכה אחורית

"דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו, הייתי מבהיר את עמדתי"

פאול לומן ואשתו קלייר נפגשים לארוחת ערב במסעדת יוקרה עם אחיו סרג´ - פוליטיקאי בכיר שעומד לפני מערכת בחירות גורלית - ועם אשתו בבט. הם חייבים לדבר. הם יודעים על מה.
בין דיון על סרטו האחרון של וודי אלן להסבריו המלומדים של המלצר הראשי על המנות חושף פאול פרטים מצמררים על המעשה הנורא שעשו בניהם המתבגרים, ולא פחות מזה, עליהם עצמם.
באיזו מידה אחראים ההורים למעשי ילדיהם? עד כמה ירחיקו לכת כדי להגן על עתיד משפחתם? ועל עתידם שלהם?

הרמן קוך, איש טלוויזיה, פובליציסט וסופר הולנדי, כתב רומן אמיץ ומטלטל שמערער כל הנחה מוקדמת של קוראיו ומתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית.

ארוחת הערב הוכתר כספר השנה של 2009 בהולנד, שהה חודשים ארוכים בראש רשימות רבי המכר ונמכר שם ביותר מ-300 אלף עותקים.

ההמלצה החמה שלי

וואו. איזה ספר. אסור לדלג עליו וגם לא לעבור עליו בשתיקה....ספר שנשאר זמן רב לאחר סיום קריאתו.

כי, זהו ספר עוצמתי שנכנס ללב ולמוח ולא נותן מנוח. כי, זה ספר בדיוני על מציאות קיימת. מציאות שאופפת את דור המאה העשרים. במקרה מסופר על הולנד הדמוקרטית והנאורה אך גם בישראל נתקלנו בזמן האחרון במקרים דומים...

הכתיבה מרתקת למרות שאין זה ספר מתח. המתח נבנה לאיטו. עד מחצית הספר אין פעילות רבה אך אי אפשר להפסיק לקרוא. תיאור ההכנות והמפגש בין שני האחים ונשותיהם – פאול וקליר ואחיו סרג' הפוליטיקאי המועמד אולי לראשות הממשלה ובבט . המפגש שחייב להתקיים... חשתי בעליית מתח מבלי שידעתי למה. מבנה הספר - גאוני. כל הספר בן 262 העמודים מתרחש במסעדת יוקרה במהלך שעות אחדות, עם פלאשבקים לאחור ומחשבות של פאול המספר בגוף ראשון. הפרקים הם למעשה מנות הארוחה – מהאפריטיף דרך המנה הראשונה, המנה העיקרית, הקינוח והדיז'סטיף. הוא מובנה כך שהסופר שותל קטעים מסתוריים, רמז לסדקים במשפחה שהיא לכאורה מאושרת. האב מגלה משהו על בנו. מה? אנחנו לא יודעים. מבינים שזהו משהו חמור :"עניינים עם בנות...כמה נפלא ופשוט זה היה יכול להיות, ענייני מתבגרים שגרתיים"... לאט לאט, עם התקדמות הארוחה, מתבררת סיבת הפגישה החשובה בין האחים ,הסודות מתגלים, קשרי המשפחה הופכים טעונים יותר והמסר קשה יותר. והסוף - השאיר אותי בפה פעור, דומעת וכועסת.

הפרקים קצרים. הסגנון מעולה, בעל הומור, חכם, ציני, סרקסטי.

ביקורת לא חסרה. ביקורת על היחס למהגרים, על הפוליטיקאים, על תרבות השפע ועל מסעדות פלצניות שבהן ארוחות גורמה שאין כמעט מה לאכול בהן ,על חינוך, בעיקר על חינוך. האם אבא טוב נחשב זה המגונן על בנו יתר על המידה עד שאמות המידה מתערערות? מה הגבול שמותר לנו להורים לגונן על מעשי ילדינו ומה יכולות להיות ההשלכות? מה הקשר בין גנטיקה וחינוך ומה משפיע יותר, מה הוא מוסר ולמי הוא נועד? ויש עוד...

הספר לא משאיר אותך שווה נפש, להיפך. ככל שקראתי יותר הזדעזעתי יותר.

אי אפשר להירגע אחרי ספר כזה. הוא תופש אותך בקרביים. והדעת לא סובלת... ואולי יש בו משהו במשפט התנ"כי אם כי לא בפירוש המילולי: "חוסך שבטו שונא בנו"...

ציטוט מזעזע:

"עולם בלי אסונות ואלימות – אלימות של איתני הטבע או אלימות של בשר ודם – יהיה באמת עולם בלתי נסבל."

ממליצה מאוד כספר חובה.

שוש מילמן

בית קיץ עם בריכה/ הרמן קוך. מהולנדית: ענבל זילברשטיין

"כל האבות מעדיפים שייוולד להם בן מאשר בת. דרך אגב, גם כל האמהות. פרופסור הרצל לימד אותנו ביולוגיה רפואית. כבר בשנה הראשונה הרצל דיבר על האינסטינקט. 'אי אפשר להשמיד את האינסטינקט', הוא אמר, 'שנים של ציביליזציה יכולות להסתיר את האינסטינקט. תרבות וחוק כופים עלינו לרסן את האינסטינקטים שלנו. אבל האינסטינקט אף פעם לא נמצא רחוק. הוא מחכה עם המכה עד שמישהו לא שם לב לרגע'." (עמ' 59)

בחרתי לפתוח בציטוט הזה, כיוון שלדעתי, בציטוט הזה טמון מרכז כובד הספר: האינסטינקט ההורי, האבהי.
אולי אפשר לומר, ספר נוסף על הורות. גם ספרו הקודם, "ארוחת ערב", עוסק בתפקיד ההורה במבנה המשפחתי והחברתי. ב"ארוחת ערב" המספר הוא אב לבן שמגן על מעשיו האיומים. זהו גם ספר נוסף על אלימות, זוועה, ובחינת הערכים המוסריים בחברה המודרנית. אולם, חשוב לציין, כי קוך לא ממחזר עצמו. הוא שומר על רמה אחידה של מתח, אם כי קשה לומר שזהו ספר מתח, במובן של שוטרים-גנבים-רצח... יש כאן עלילה, עלילה מורכבת שמתפתחת לאיטה.
ד"ר מארק שלוסר הוא רופא משפחה, ככזה, תפקידו למנוע מהפציינט להגיע אל רופא מומחה כדי למנוע לחץ בבתי החולים. ככזה, תפקידו לאבחן את האבחנות הראשוניות, לחטט בגופו של החולה ולתת מענה מיידי וראשוני. הוא חודר לנבכי קרביו של מטופליו בכל פתחיו ונקביו עד שהקורא עצמו מרגיש, מריח ונע באי נוחות משוועת. שלוסר מואשם ברשלנות רפואית, כיוון שאחד ממטופליו המפורסמים מת ממחלה ממארת.
ובכך נפתח הספר, אך למעשה זהו רקע פותח וסוגר, הסיפור והעלילה נוגעים בדמות אחרת, בו-עצמו כאב לשתי בנות, ובחינת האינסטינקטים האבהיים שלו. האינסטינקטים הללו הם אלו שמניעים את העלילה, הם אלו שמובילים את מחשבותיו כאב, כאדם, כגבר, והם אלו שמתוארים בפרוטרוט בסיפור באמצעות מחשבותיו - הבוז העצום כלפי גופו ומחשבותיו של האדם הבוגר. כל סרחונותיו של האדם, כגבר וכאב, עולים כאן בצורה חדה וישירה, חותכת בבשר, מחשבות שאפילו האדם מתבייש לחשוב אותן.
אהרון הרצל, הפרופסור שמצוטט על ידי שלוסר לעיל, עוד ילווה אותו רבות במהלך העלילה ותובנותיו חשובות להבנתו ולבניית אישיותו של שלוסר כרופא וכאב. וזה כולל את המבנה האבולוציוני הפאלי והאבהי על כל משמעויותיו וסתירותיו.

העלילה המרכזית מתרחשת בבית קיץ עם בריכה בביתו של השחקן ראלף מאייר, אותו שחקן מפורסם שבגללו הוא מואשם ברשלנות רפואית, שיש לו שני בנים יפי-מראה. כאן אעצור, פן יאשימו אותי שנית בבניית ספוילרים, והאמת, שכל מידע יהרוס את ההנאה מבניית המתח והקריאה...

כמו ב"ארוחת ערב" גם כאן הקורא נחרד למחשבותיו האיומות והבלתי מוסריות של המספר. גם כאן יש בחינה של אמות המוסר, בחינה של האינסטינקטים ההוריים, הרוע והאלימות מול החברה המודרנית. וספרים כאלו אני אוהבת באופן מיוחד!

מאת מירב