אספלט

מאת: מיכל פיטובסקי

ASPHALT – Michal Pitowsky

הוצאת: כתר          

שנת הוצאה: 2012

מס' עמודים: 309

ירושלים, שנות ה-90 (ימי ילדי אור הירח של אביב גפן, ג'ינס קרועים, ונעלי דוקטור מרטינס), והאלימות במיוחד זו של בני הנוער חוגגת.

אספלט הוא ספר ששם במרכזו חוויות אלימות בבית ספר המופנות בעיקר כלפי ילדות ונערות. הוא מביא את סיפורן של נערה ושל ילדה, כל אחת מהן חורגת באופן אחר מקבוצת השווים שלה – ועל כך נענשת באכזריות. "אספלט" הוא גם ספר על בדידות. הוא מספר על התחושה של היות יחיד מול כל האחרים, ואת חוסר היכולת לדבר בשפה שהם מדברים. והשפה הזאת היא שפת האלימות.

עפרי, ילדה בת אחת עשרה שסופגת מכות מבני כיתתה, בעיטות, חניקות, יריקות והיא אפילו נזרקת על ידיהם מאוטובוס נוסע. היא אינה מבינה למה כל הבנים מרביצים, ולמה שאר העולם מצדיק זאת. הם משפילים אותה ומתעללים בה באלימות איומה, ואילו הוריה וצוות בית הספר אינם מבחינים במה שמתרחש. מה שמתרחש בתוככי עולם הילדים שקוף עבור המבוגרים, ואם הם מציעים פתרון כלשהו, הרי הוא מלאכותי וקוסמטי כמו "מסיבה לגיבוש הכיתה".

במקביל הוא מספר את סיפורה של מורן, נערה פריקית בת חמש עשרה, המתקשה לשאת את האווירה התוקפנית בכיתתה, מבודדת במוזרותה ואינה מוצאת את מקומה בסביבתה החברתית. היא הופכת לאחת מה"כיכריסטים" הרובצים, מעשנים ושותים בכיכר ציון בירושלים ומוצאת נחמה באהבה ראשונה לבחור בעל אישיות לא יציבה המתגלה כלא פחות תוקפני. הם נכנסים למערכת יחסים כוחנית ומניפולטיבית שבה מוזרותו והחינניות של הבחור מכסים על הפוגענות שלו במורן.

סיפורן של השתיים נשזר זה בזה עד לסיום המשתק ומותיר אותנו פעורי פה.

האלימות שעוטפת את הדמויות צפויה ומפתיעה כאחד. ונוצרת תחושת דריכות ברורה: מנין תגיע המהלומה הבאה? כל כמה שהיא מקוממת, עצובה ושגרתית, הופכת האלימות למעשה שבשגרה ללא הבדל דת, גזע ומין וללא אפשרות בחירה. ברור כי המכות וההצקות אינם מופנים שווה בשווה לכולם. בכל אחת מהבנות יש רגישות מיוחדת, ראיית עולם אחרת שאינה מאפשרת להיות חלק מהעדר, ובטח שלא מלכת הכיתה, ומכאן המרחק להיות קורבן להצקות אינו רחוק.

זהו ספר ביכורים של הסופרת. הספר נשאב לילדותיות, והרגיש לפעמים כפנייה לבני נוער יותר מאשר למבוגרים. אבל למרות הכול יש לסופרת דרך מעניינת וישירה להציג את הסיפור, ואני בהחלט מחכה לקרוא ספרים נוספים פרי עטה.

מומלץ בחום.

מאת שולה גולד