ישלי חברה טובה, שהיא קצת מעצבנת.. יורדת על אנשים בפרצוף ומרכלת עליהם.
למה זה מפריע לי?
כי אני בניהם.
היא תמיד יורדת עליי (כן זו אותה ר' שדלוקה על ר'...)
אבל אני לא מסוגלת לעשות כלום.
היא פשוט ילדה כזו שקשה לבנאדם לצרוח עליה.
בלונדינית נמוכה וקטנה, מלאת שמחת חיים.
אף אחד לא באמת אוהב אותה, אבל כולם אכשהו תמיד בקרבתה,
צוחקים מהבדיחות שלה (שד"א לא תמיד מצחיקות, כן?), משחקים איתה, מרכלים איתה...
ואני יודעת ממקור ראשון שאף אחד לא באמת אוהב אותה. כולם סיפרו לי.
אפילו ר' לא שם עליה בשיט!
והיא כ"כ מדוכאת בגלל זה...
כשאני רואה אותה מסתכלת מרחוק עליי ועל ר' מדברים במבט עצוב שכזה,
אני כמעט מתפתה לקום וללכת משם.
כמעט.
אבל כשזה קורה, יוצא שיש לי תגובה לא רצונית כזו, כאילו אני מגיבה למבט שלה,
ואני מוצאת את עצמי מסמנת לה עם העיניים להשתלב איתנו בשיחה, למרות שאני בכלל לא רוצה אותה בסביבה!
וכך יוצא שהיא תמיד משיגה את מה שהיא רוצה.
ואני לא.
אני כ"כ רוצה פעם אחת להשיג את מה שאני רוצה, ולא להיות כלי משחק בידי אחרים כמו שהייתי תמיד.
אני רוצה חבר נורמאלי, ולא לקבל "שאריות" ממנה;
אני רוצה לפגוע בה, לפגוע בה כ"כ עמוק עד שהיא תתחנן שאפסיק לענות אותה-
אבל מצד שני אני מפחדת שזה מה שיקרה.
אני רק מדברת, אבל מעשים אני לא מסוגלת לעשות. לא מעשים כאלו. אני לא בנאדם רע.
מה עושים?
תעזרו ליייי!
אני :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא רואה ואיננו נראה P:
