בדיוק כמו שזה נשמע

התחושת חוסר בפרטיות אפילו שהבלוג הזה חסום לחיפושים בגוגל, עדיין, מאחותי למשל, מאנשים שאין סיכוי הגיוני שתהיה להם גישה לכאן אבל נראה לי שיש להם והם קוראים, זה מונע ממני להשתחרר ולכתוב בחופשיות על המחשבות שלי, אז פשוט אתעד מה שעובר עליי.

בתקופה האחרונה מאז שהתפטרתי מהעבודה הרצינית שלי חילטרתי קצת ובגדול לא עשיתי הרבה. הייתי בטבריה אצל משפחה פוליגמית אבל זה לא באמת בשבילי, רק נתן לי נקודת מבט רעננה יותר על דברים ב"ה.

ואז הייתי בירין שחף ליום פתוח כאילו והמשכתי לדרום לאביטל ובד"כ הייתי עם החייל החתיך שלצערי אין לי הרבה מה לחפש אצלו חוץ מקרבה חום ומישהו לשלוח לו תמונות בפלאפון של הציצים שלי יחד עם הכיתוב "שבת שלום נשמה"

ביום שלישי הסעתי את הקטנה לעבודה ואח"כ פניתי לקניון פשוט כי.. סתם לחזור הבייתה נראה מיותר ומוקדם מדי ב9 בבוקר, רב הקניון היה סגור חוץ מחנות אחת, קניתי כובע קסקט עם דוגמאת מעויינים שהולך טוב עם המשקפי שמש החדשות ושני בגדי ים בזהב ובשמנת, עגילים גדולים די מכוערים וצמיד כסף לרגל שהיה במתנה כאילו. אח"כ נסעתי לספרייה להחזיר ספרים אבל איזה קטע, "החל מיום ה8.3 הספרייה תהיה סגורה בימי שלישי תודה", אז סתם נסיעה למרכז מירב הזה בעעכס. התקרתי לאמא שלי באילת כדי להתייפח עד שאני מנסה לעשות משהו מועיל אפילו זה לא הולך, זה לא שאני באמת מתבאסת אבל חשוב לי שיידעו כי אז במקום לכעוס עליי מרחמים עליי וזה עדיף. בעיקר כשמדובר בהורים.

יום אח"כ סיכמתי עם אחותי שאם היא תבוא איתי להחזיר את הספרים ניסע יחד לזכרון יעקב לקנות חמוציות מיובשות בסירופ תפוחים בניצת הדובדבן, קניתי חולצה לבנה פשוטה של נייקי ב99 שקל רק כי החולצה שבאתי איתה ביאסה אותי, זה היה מטומטם. מטומטם אבל שווה. ארבע חליטות צמחים בניצת הדובדבן, צנצנת של שמן קוקוס, ספריי לרכב של ללין ושני מזרנים לפילאטיס אחרי שבחנות בגדים הענקית הזולה החלטנו שהגיע הזמן. וחזרנו הבייתה ממש מרוצות.

ביום חמישי אחרי שהכנתי מרק תירס סמיך מדי ואחותי ישבה ומררה לי על העבודה (מלצרות) והחליטה לבטל את החצי משמרת בוקר שלה בשישי החלטנו בצעד נועז לצאת יחד לקרוע את העיר-עלק ונסענו בבימבה הקטנה דרומה לת"א. הרדיו משום מה לא עובד כבר, נראה לי שבמוסך מפרקים לי חלק כל פעם, אולי זה היה הרמקולים, אולי לא במוסך בעצם ואולי בכלל לא פרקו לי אותם ואני סתם אוכלת סרטים מתוך הרגל. בכל מקרה הרדיו לא עובד ואני מכריחה את אחותי לשיר שירים עם מילים חזקות כמו בילס של דסטיניז צ'יילד או סתם לזמזם את האינטרו של קרלס וויספר של ג'ורג' מייקל. ואז בת"א בכל פעם שאנחנו רואות בחור מטופח מדי בגופייה מדי צמודה אני מסובבת אליה את הראש ומזמזמת בשקט בשקט את אותה מוזיקה.

עשיתי טיפול פנים מפנק והלכתי לארון של אמא שלי לבחור בגדים- התוצאה שמלת ג'ינס מה אנד אם שמסתיימת קצת מעל הברך לא הכי מחמיא או צנוע אבל לפחות משתלב ברקע יחסית. עם קרדיגן שחור מזארה ונעלי סירה שחורות מבריקות מהתחנה המרכזית הרגשתי הכי פשוטה וסתמית שיש שזה מה רציתי.

חוץ מלשבת על הספסלים עם בריזר אבטיח לא היה משהו מעניין. הלכנו ללימה לימה והיו שם ים גריניידס מה שגרם לי להצליח ביתר שאת להתנהג בצניעות. תודה ישתבח שמו! אח"כ שתינו מיץ גזר-תפוז ואייס טי ונביעות בטעמים (היינו צמאות) והמשכנו לברקפסט למסיבת גייז לפחות ככה זה נראה. הנסיעה חזור הייתה מזעזעת, כ"כ פחדתי להרדם, אחותי מלמלה בג'יבריש במושב לידי מתוך שינה. עצרתי לשתי כוסות שוקו מכונה בלי-סכור-בלי-חלב דוחה והמשכתי תוך כדי תפילה ודיבור עם ה' בעיקר ובקשה להגיע הבייתה בשלום. וב"ה הגענו, זה היה מפחיד ואני לא רוצה לעשות דבר כזה יותר בחיים. דווקא ב-8 בבוקר, כשהגענו הבייתה התחלתי להתעורר, הדלקתי את המחשב הקטן ושמתי מוזיקה ביוטיוב ובתחלתי לארגן את החדר לשבת ולעשות סדר, לתלות בגדים, להעביר את מה שצריך לכביסה ולסדר בארון או איפה שצריך את השאר. את השידה גם והפעם במקום הסופר-מינימליסטיות השארתי שורה של מוצרים לאורך הצלע הפנימית שצמודה לקיר וזה נראה יפה ועשה לי טוב, גם הורדתי את הבד ההודי הירוק מהחלון והחדר היה מואר ולבן יותר מבד"כ, קיפלתי אותו והנחתי יפה על השידה כמפה עבה ועליה סידרתי גם עוד שטויות דקורטיביות.

ואז הסתכלתי על הציצים שלי במחשוף של השמלת ג'ינס והתלהבתי אז צילמתי ושלחתי לקראש הבלתי אפשרי שלי. וזה היה כיף. כיף לי להרגיש ככה.

אותי עבודה לא מאזנת, אותי היא מלחיצה, פשוט ת-מ-י-ד. אולי כתבתי על זה כבר אבל נראה לי שאני צריכה מקג'וב חדשה וכרגע הכיוון שאני רואה הוא לפנות למלצרות. פתטי כבר נכון? כן ואני גם לא באמת רוצה לעשות את זה.

אולי לחזור למכירות, זה אפשרי. חרא כסף אבל עדיף על כלום? לא יודעת. אולי להפסיק להסתכל אחורה כל הזמן רק על מה שכבר כן עשיתי ולנסות לראות דברים חדשים. לא יודעת מה למשל, זה קשה כמו לחשוב על צבע שלא ראית אף פעם. מעניין מה עוד יש לעשות כאן.