בדיוק כמו שזה נשמע

לא פלא שברגע שנפתח הצוהר כל המחסומים ירדו. וגם ההרגשה אח"כ הייתה לא משהו, רוויה בתוך עננה של הסחפות וחרמנות אבל עדיין בפנים היה ברור שזה לא זה.

המתוק המושלם החתיך שלח לי הודעה שהוא בבנימינה אם אני רוצה. אם אני רוצה??! בטח שאני רוצה. אבל סיימתי חבילת גלולות לפני כמה ימים ומאתמול אני לא כשירה לשימוש אז לצערי רק החזרתי "סיימתי גלולות לפני יומים.." והוא הבין. היה קשה אבל מזל שיש לנו הלכה.

ליתר ביטחון התקשרתי לרב להתייעץ אם גם אשה מסולקת דמים (גלולות) צריכה לחכות 7 ימים נקיים והוא אמר שזה דימום לכל דבר וכמובן שכן.

כמו השיר, הכל זה מלמעלה :)

אני יודעת בוודאות שזה רעיון רע. סיפרתי לאמא שלי במעומעם והיא אמרה ששוב אני הולכת על גנון כי אני לא רוצה להתמודד עם קשר אמיתי שיידרוש ממני להיות לא בשליטה או לרצות את זה הרבה יותר ממנו. ועוד להתחיל לפתח ציפיות לגבי נישואין/ילדים/תמיכה מסוגים שונים.

אמא שלי גם אומרת לי להעז לחלום, ואני אומרת לה שאני חולמת- חלומות ריאליים. חולמת על מה שיש, הדבר הראשון שאני רואה, הגבר הראשון בטווח שרוצה אותי. זה לא חלומות, זה פשרות והשלמה לא בריאה עם המציאות היא אומרת בכמה מילים.

על מה אני חולמת באמת?

קודם כל על יחסים עם גבר שזה אומר, שיהיה מבוגר -ממני- עם יכולת לפרנס- פוסל כל מיני ילדודס בסדיר למיניהם, שיהיה חתיך, גברי, גבוה ממני באיזה 15 ס"מ , בנוי, משקיען, פנים לא משנות כמעט בכלל. יופי בגבר זה לא דבר שמושך אותי. אפשר לקרוא לזה התבגרות שמחה. שיהיה יוזם, חשוב מאוד, ומביך לציין שמסך הבחורים שהכרתי היחיד שקלט את הצורך שלי בכח הוא ילד שצעיר ממני בשלוש שנים. או שלא הייתי בשלה לזה פעם, גם אפשרי, ייתכן מאוד.

בכלל ההתנסות האחרונה הזאת לימדה אותי הרבה על מה אני רוצה.

אז בנוסף לכל מה שיש בילד הזה אני רוצה גם יכולת להקים משפחה איתי, מכל הבחינות.

ועבודה שתספק אותי, וחיים שאני מרגישה טוב בהם. ובע"ה זה כבר קורם עור וגידים.

עוד מעט יום הולדת, מקווה לעשות כאן מכתב מיוחד לגיל 24.