(הקטע ארע ונכתב במקור בשבוע ה-25 - לפני כחודשיים)

לא יאומן שעשינו זאת. זה נגמר, נסגר, הוחלט, בוצע והושלם. מאז כריית תעלת למאנש לא התרחש מבצע הנדסי מורכב ומסועף כמו זה שסיימנו בשעה טובה. אם חשבתי שהצורה בה הגוף שלנו מסוגל ליצור אדם שלם מביצית וזרע זה דבר מדהים, הנה התגלתה יכולת אנושים גדולה ומורכבת הרבה יותר. תופים וחצוצרות, הנה ההכרזה:

קנינו עגלה.

המשימה נמשכה מספר שבועות וכללה רגעים של התעלות הנפש ורגעים של ייאוש תהומי. רגעים של קרבה אל מול הקושי ורגעים של עימות ודמעות. בשביל לנסות לתאר על קצה המזלג ולו משהו מהתהליך הארוך הזה, אתחיל קודם בסוף: רכשנו Peg Perego P3.

אם אחרי שקראתם את המשפט הקודם מה שעבר לכם בראש הוא: "זה הכי טוב שמצאתם? העגלה שלי/לאחותי/לדודתי הצולעת הרבה יותר טובה!” אז אין צורך שתמשיכו בקריאה, אתם מבינים היטב למה קניית עגלה היא מאורע כל-כך בלתי אפשרי. לכל השאר אנסה להסביר על ידי ניסוח שתי אקסיומות מתמטיות:

1. אין עגלה מושלמת.

2. לילד שלך חייבת להיות עגלה מושלמת.

רואים בעיה?

בשבועות האחרונים גלשנו באינטרנט לכל אתרי הביקורות האפשריות וחקרנו את כל סוגי העגלות הקיימות ואת מה שנאמר עליהם. במקביל הסתובבנו במספר חנויות לראות את הסחורה, התייעצנו עם חברים ובני משפחה, כמעט רכשנו (פעמיים) עגלות אחרות, ושינינו את הפרמטרים מספר פעמים. האם אנחנו רוצים עגלה מתהפכת? האם העגלה אמורה ליסוע בשטח סלעי או חולי? עד כמה המחיר משמעותי? האם אפשר לסגור ביד אחת בעיניים עצומות תוך כדי ריקוד לימבו?

אחרי חיפוש ארוך שדרדר את הצלע הגברית לעיתים לייאוש (לא אומר שזה אני בהכרח), הגענו למסקנה הבאה: לכל אחד יש עגלה אחרת, ובסופו של דבר כולם (כמעט) מרוצים. וכך קנינו. לקח הרבה יזע ודמעות להגיע למסקנה הזו ולכן לא קל לי לנפק אותה בחינם, אבל יש לי לב רחב ואני מרגיש שמח מתמיד, כי: יש לנו עגלה!