הבלוג התחיל בסוף 2009 כשנודע לנו שאשתי בהריון. זו ההתחלה, וההמשך... שלא יגמר לעולם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
חוסר שינה? שטויות
מעניין שלפני שרותם הגיע, בכל פעם שהייתי מדבר עם הורה "מנוסה" (ואני רושם מנוסה במרכאות מכיוון שנתקלתי בהורים רבים שזה עתה הצטרפו למעגל והם כבר מחשיבים את עצמם מנוסה) הייתי שומע את אותו דבר: אתם כבר לא תישנו.
התייחסתי לזה כבר באחד הפוסטים. אמהות טרוטות עיניים לוחשות לי בקול ניחר "תתגעגעו לשינה שלכם" רגע לפני שראשן צונח לתוך כוס הקפה עם קול נחירה עזה. אבות שמחייכים בסיפוק למראה ההורה שבדרך שאפילו עוד לא התחיל לשתות מכוס התרעלה של העייפות הכרונית, ורוח השמחה לאיד באוויר. והכל ממקום אמיתי של עייפות שמחפשת הכרה ושותפות.
אז הכל אמת. לא ישנים הרבה, ואם יוצא לישון 5 שעות ביממה אז המצב טוב מאד.
והכל שטויות. אני מתחיל להבין עכשיו איזה עולם אחר ניצב בין שני צדדי המתרס - רגע הלפני ורגע האחרי. חוסר השינה אכן קיימת שם כפי שהבטיחו, אבל המשמעויות שלה שונות לחלוטין מכפי שהם הצטיירו בתקופת ההמתנה המלחיצה. האדם הוא יצור סתגלן, ומסתבר להפתעתי שבאמת ניתן להתמודד עם שעות שינה קצרות ועם תנומות חטופות במהלך היום. 5 שעות שינה בלילה טוב זה דבר שניתן להסתדר איתו - הסתגלנות האנושית מאפשרת את זה. כשאתה שומע על זה זה אולי נשמע נורא, אבל במציאות זה סביל ושלא יספרו לכם אחרת.
אז מה הביג דיל? הו, יש ביג דיל אמיתי שעליו כמעט לא שמעתי. וזה חוסר האונים שמתלווה לבונבון החדש.
כשהגיע רותם חשבתי שאני יודע הרבה - מספרים, משיחות, מתוכניות טלויזיה. אחרי שני לילות הבנתי שאני לא יודע כלום, שרותם הוא אינדיבידואל עקשן מאד ושהוא לא הולך לספר לנו מה הוא רוצה אלא רק לרמוז. הוא יבכה ואנחנו אמורים להבין. זה כמו משחק "21 מי יודע" שבו במקום "כן" או "לא" צורחים לך בפרצוף. ותמיד כשנדמה לנו שהנה, קלטנו את הקטן - הוא מפתיע עם תגובות חדשות או בכי שלא מוכן להירגע.
חוסר האונים הזה יושב היטב על חוסר הביטחון של כל אחד מאיתנו, אצלי יותר ונראה לי שאצל הג'ינג'ית פחות (למזלנו). קל לי לשמוע קול בראשי שלוחש "אתה אבא רע" כשאני לא מצליח להרגיע את רותם, ולא אתפלא אם אני לא היחיד שחווה את התחושה הזו. כשאני רואה הורים ברחוב צועקים על הילד שמעצבן אותם, אני מוכן להתערב שחלק מהדלק שמזין את הזעם שלהם הוא התחושה שהם נכשלו, שהם הורים רעים.
לשמחתי יש איתי את הג'ינג'ית שמזכירה לי מדי פעם שהכל בסדר ושאנחנו בסדר. אז המלצה לכל ההורים הטריים: תתפסו לכם איזו ג'ינג'ית כזאת שתזכיר לכם את זה. הרבה יותר קל להתמודד כשמבינים שאתם בסדר, ואז השינה באמת לא מפריעה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יואב מ.