אני בורחת מישארבלוג כמו מאש.
מאז מה שקרה עם ההיא.
כל הזמן עולות מחשבות שאולי זה לא בגללה אלא בגלל ישראבלוג.
הכל מרגיש לי כמו ביצה אינטרנטית אחת גדולה ומלוכלכת.
אין לי מסנגר. אין לי סקייפ. אין לי פייסבוק.
מאז שמאסתי בדרך התקשורת הלא אמיתית הזו לפני הרבה חודשים ניהיה לי הרבה יותר טוב ולא רציתי לחזור.
אז מה אני עושה פה?
אין לי מושג...
בעצם אולי יש לי.
אני נכנסת ומבינה שאני לא מפחדת מזה יותר.
לא מפחדת מלהכיר אנשים חדשים ולא מפחדת מלדבר על שטויות שעות לתוך הלילה עם אנשים שאני לא יכולה לראות את הפנים שלהם בזמן השיחה אלא רק בתמונה מוצלחת במיוחד או שלא בפייסבוק, לא מפחדת להשאב שוב אל חייהם של אנשים שאני לא מכירה ויכולים בקלות להונות אותי ולא מפחדת מכל הציפייה להגיע למחשב ולשבת עליו שעות.
אני לא מפחדת מזה יותר, אני פשוט בוחרת שלא.
אני לא רוצה את זה בחיים שלי.
אני לא רוצה את הציפייה הקטנה שיש לכל בלוגר עמוק עמוק בלב שיפרסמו פוסט שלו בעמוד הראשי, אני גם לא רוצה את האכזבה מזה שזה אף פעם לא קורה, אני לא רוצה את הציפייה למלא תגובות ואת הקנאה באלו שיש להם המוני תגובות כל פוסט, אני לא רוצה להציץ לחיים של אחרים פשוט כי הם נותנים לי את האפשרות.
אני לא רוצה את כל זה. אני לא רוצה להפוך לאיזה "כוכב אינטרנט" ולהינות מהתהילה בדרך של תגובות לפוסט שכתבתי, סתמי או לא סתמי.
הרומן שלי עם ישראבלוג התחיל שכהייתי בת 13 וחצי בערך והוא מסתיים עכשיו, יותר נכון עכשיו הוא מסתיים באופן רשמי כי לא נכנסתי לאתר הזה כבר המון זמן.
הרומן הזה התחיל רק כי היה חסר לי ביטחון ואהבה לחיים האלו וכי חיפשתי אנשים "כמוני" ומצאתי בישראבלוג אנשים כאלו, בשפע. אבל האנשים האלו לא באמת היו כמוני. חלק היו חברים שלי וחלק היו חברים שלי והציגו תדמית מאד מאד דומה לי עד שהכל התפוצץ לי בפרצוף והבנתי ששיקרו לי והונו אותי ואני האמנתי, רק כי היה לי נוח להאמין, רק כי לא היה לי מספיק ביטחון להרים את הראש מהמקלדת ולרכוש לי חברים ואהבה לחייים בעולם האמיתי. ואין כמו העולם האמיתי. אין כמו החיים האמיתיים וגם לא יהיה כי המרחב הזה הוא מפלסטיק, הוא מזוייף ולי טוב עם דברים שהם באמת.
אז היה שלום ישראבלוג. התאמת לי כשהתאמת לי ועכשיו אתה כבר לא. זו לא אני זה אתה, בעצם זו גם אני. שנינו.
והנה בכל זאת, הפרידה היחידה שאני מסוגלת לבצע היא כאן אבל על זה אני ארחיב את הדיבור ביומן שלי שעשוי מדפים, בעולם האמיתי.
ביי ביי. תשמור על עצמך, או שלא. לא באמת אכפת לי.