וואנשוט:P
מקווה שתיהנו,
נוצר בהשראת חברה טוובה שלי :D
קאמי?..תיהני XD
-
-
"-מנהיגים הם אלה שגורמים לאנשים ממוצעים לעשות עבודה יוצאת דופן."
"קמילה!"צעק פפ.
אך לא הפסקתי להכות את ברברה.
"די!תעזבי אותי משוגעת שכמוך!"קראה ברברה.
לפתע הרגשתי את עצמי נהדפת אחורה.
"את בסדר?"פפ עזר לברברה לקום.
"כן...היא פסיכית!"קראה בכעס.
הוא הביט בי ולאחר מכן פנה להביט בה.
"משוחררת"אמר לברברה ואילו היא עזבה עם חיוך זדוני על פניה.
"קמילה,5 דקות ואת אצלי במשרד!"אמר בייאוש.
עקבתי אחר פפ במבטי.
"שוב פעם אני אוכלת אותה בגלל הזונה הזאת"אמרתי פונה לחימנה-..
והכנסתי את החפצים שלי לתיק אימונים המלוכלך שלי.
"מה את מתייחסת אליה?...זה שהיא מלכלכת עליך עם לאורה
לא משהו חדש ובכל זאת היא סתם מחפשת צומי"
"כן אבל עכשיו נשבר לי ממנה-..
תפסה קצת יותר מדי גובה עליי עם העקבים האלה שלה"סיננתי וסגרתי את התיק.
"אנ-.."קטעתי את חימנה.
"אני בכלל לא מבינה מה היא עושה בקבוצת כדורגל בכלל,
שתלך לעצבן את קבוצת המעודדות..יותר מתאים לה,הפקאצה"
חימנה הביטה בי,יודעת כי לא תצליח להשחיל מילה.
"טוב..הלכתי לפפ,אחלי לי הצלחה"סיננתי.
"למה את מזיקה לעצמך?"שאל פפ ושילב ידיים.
"אני ל-.."
"גם אם היא התחילה,את לא צריכה להיות צודקת את צריכה להיות-..
חכמה,מותק..להיות צודקת זה לא מה שישאיר אותך בקבוצה הזו ואת מודעת לכך
אני בטוח"אמר.
"את סתם מזיקה לעצמך ולקריירה שלך בקבוצת ברצלונה"
"אבל היא הא-.."פפ קטע אותי בשנית.
"מה אמרתי לך?..לא להיות צודקת אלא להיות חכמה-..
ולמען האמת אני שוקל כרגע ברצינות אם לפטר אותך"
"מה?"שאלתי.
"מה ששמעת"נאנח.
"אבל אני בין הטובות בקבוצה הזאת"קראתי.
"זה קרה לך כבר לא פעם אחת,את יודעת"
"ואת מודעת לחוקים ולתנאים שבהם את נמצאת בקבוצה"
"כן המאמן"סיננתי.
"אבל אם את מוכנה לקחת את עצמך בידיים,אז אני מוכן לעמוד לצידך"
"למה אתה מתכוון?"שאלתי והתיישבתי ממולו בשולחן.
"אני מתכוון לליאו מסי"אמר,ועיני נדלקו.
"מה איתו?"שאלתי.
"חשבתי אולי להזמין אותו שיעזור לך להתאמן בתור מניע שלך להצלחה"
"א-אתה,בש-בשבילי?"שאלתי מגמגמת.
הרי ליאו הוא האליל שלי!
"בתנאי שתקחי את עצמך בידיים"
הבטתי בו וגיכחתי.
"בשביל זה אני מוכנה אפילו להיות נחמדה לברברה"צחקקתי.
הוא הביט בי בהפתעה מוחלטת,ואז מבטו קפא.
"-לאא"אמרנו שנינו.
"טוב בקיצור מותק,את משוחררת"
"אני לא מפוטרת?"
"לא,אבל תעבדי על הכעסים שלך"
"טוב,תודה המאמן"אמרתי ויצאתי במהירות.
לפני שיתחרט.
"ליאו מסי?"חימנה כמעט התחרפנה.
"הוא יהיה המאמן שלך?"הוסיפה בשאלה.
"בחייאת כמה שפפ רוצה אותך בקבוצה הזו"צחקה.
"אם יש משהו שאני טובה בו,זה כדורגל"חייכתי חיוך מצטנע.
"את בחורה צנועה"גיכחה חימנה.
"תקשיבי..אני צריכה להיות מוכנה לתחרות הארצית ולא-..
אני הורגת מישהו..אני ממש רוצה להגיע לגמר הזה-..
ואני אגיע!"התעקשתי.
"ואאו תירגעי חמודה,אנחנו לא על המגרש"צחקקה חימנה והמשיכה ללכת.
"טוב בסדר"מלמלתי והידקתי את הרצועה של התיק על גבי.
"מסי,מסי,מסי"חייך פפ.
"כן פפ"חייך ליאו חזרה.
"תשמע,אחת השחקניות שלי בקבוצה נקלעה לבעיה
שיכולה להוציא אותה מהקבוצה על אי-ציות לכללים
ואני נתתי לה עוד הזדמנות בתקווה שהיא תוכל לעבוד עימך אחרי
שעות האימונים באופן פרטני,ותשמע..זה בטוח לא יהיה קל על הימים הראשונים.
למרות שהיא מעריצה גדולה שלך כי היא זקוקה לחופש שלה אבל אני זקוק לה שם על המגרש
בחצי הגמר"
"מה אתה אומר פה?..אני צריך לעזור לך לאמן את אחת מהשחקניות הטובות שלך
באופן פרטני?"שאל.
"אני רק אומר שאם אתה יכול בבקשה לאמן אותה
,כי זה יתן לה את המוטיצביה להמשיך לשחק"
"במקרה כזה,אני מוכן לעזור"צחקק ליאו,על היכולת השגויה של פפ להסביר את דבריו.
"מצוין,אז מחר חצי שעה לאחר האימון הקבוע"
"מעולה בוס"חייך ליאו וקם.
"אני צריך ללכת,אז מחר חצי שעה אחרי האימון,הבנתי"אמר ויצא..
"הדור של היום"סינן פפ.
"אין להם בושה"הוסיף.
*היום למחרת*
"נוו כבר"רקעה ברגלה,חימנה.
"שניה!"קראתי,מכניסה דברים חיוניים לתיק.
"אנחנו עוד נאחר,בגללך"נאנחה חימנה,משלבת ידיים.
"אני מוכנה"יצאתי מחדר עם התיק הכחול שלי לאימונים.
"יאללה בואי כבר"פתחה חימנה את הדלת.
לפתע צלצול טלפון קטע את הרגע.
חימנה הביטה בי.
"אני מחכה"נאנחה ביאוש וסגרה את הדלת.
"כן המאמן?"נכנסתי לחדרו.
"היום אחרי האימון יש לך חצי שעה להתארגן ולחזור"
אמר בקצרה,ישר ולעניין.
"כן המאמן"סיננתי.
"תחזרי לאימון עכשיו,אני עוד מעט מגיע"
"טוב"אמרתי ויצאתי.
פפ עקב אחרי במבטיו,לאחר שיצאתי הוא הוציא מהמגירה
בובת ברבי.
"אז מה דולי?..התגעגעת אליי?"שאל את הבובה בלחש,כאילו מישהו מאזין.
-
"מה פפ רצה ממך?"שאלה חימנה ונעלה את נעלי הספורט המיוחדים שלה.
"סתם,הוא רצה שאני אשאר לאימון נוסף חצי שעה אחרי,נראה לי בתור עונש"סיננתי.
"איך את תמיד נקלעת לצרות?"גיכחה חימנה.
הבטתי בה במבט אשם.
"מבין כל הבנות דווקא את?"צחקקה.
"מה את רוצה?מענישים פראי אדם"
שמעתי את קולה הצייצני והדקיק ויצא לי עשן מהאוזניים.
"בואנה חתיכת כלבה,מישהי פה דיברה איתך?"שאלתי בכעס.
"לא,אז למה שלא תתחפפי מפה לחברות הקטנות והמעצבנות שלך"קראתי.
היא הביטה בי,פניה האדימו.
"הא!"קראה והלכה לה בשחצנות יתרה.
"הא!"חיקיתי אותה ואת ההליכה המוזרה שלה,בתגובה חימנה צחקה.
"לרגע ממש נראת כמוה"הוסיפה ופני הרצינו.
"סליחה"מלמלה והרימה ידיים,נכנעת.
האימון היום נגמר די מהר,אבל לי מצפה עוד יום ארוך.
המאמן עמד מחוייך,זה רק אני או שיש לו אודם?..
"קמילה,קמילה,קמילה..הרווחת את האימון הזה ביושר"אמר ולפתע
הבחנתי בדמות מרוחקת אשר מתקרבת.
פניו של הדמות התבהרו מצעד לצעד.
עיני נפערו ופי נשאר פעור.
"לי-לי-ליאו מ-מס-מסי?"גמגמתי.
"לא אחר"חייך המאמן.
"תגיד..זה אודם?"שאלתי מתקרבת יותר.
המאמן מיהר למחוק את האודם שבלט,בעוד שאני מצחקקת לי מהצד.
"היי"הושיט ליאו מסי את ידו,ללחיצה.
"היי"הושטתי את ידי,המומה.
"אני אשאיר אתכם לבד"חייך המאמן.
"זה אודם?"הזדעזע ליאו והצביע על שפתיו של המאמן.
לא יכולתי להשתלט על עצמי ופרצתי בצחוק.
"לא!"הכחיש המאמן וברח מהמקום.
"לא משנה"מלמל מבולבל,ליאו.
"אז היום אנחנו יכולים לא להתאמן?"שאלתי בניסיון להתחמק.
"ולמה זה?"שאל הוא בגיחוך.
"כי היום זה היום הראשון,צריך להכיר והכל."סיכמתי בחיוך.
הוא הסכים בלית ברירה,טיעון משכנע אחרי הכל.
"טוב אז לאן נלך לסעוד?"שאלתי בחיוך.
הוא הביט בי בגיחוך קל.
"לסעוד?"
"לסעוד,מפתיע?..אוי שכחתי
אתה הרי לא יודע מה המושג לסעוד אומר"התגריתי בו.
"שנלך למקדונלדס?"שאל ולא ציפה לתשובה.
חייכתי,הרווחתי דייט עם ליאו!!!.
רק שהוא עדיין לא יודע שזה דייט.
"קמילה?"שאל,ונפנף בידו מול פניי.
"מה?הא,כן אני באה"סיננתי ויצאנו מהמגרש.
אני מאושרת והוא מגחך.
"ליאו?"שאלתי.
"כן?"הביט בי.
"בוא רגע לשיחים"חייכתי חיוך שליו.
"מה?מה יש לעשות שם?"נבהל.
"מה קרה?ליאו מסי המלך,מפחד לבוא איתי,בחורה לא מזיקה..
מאחורי השיחים?"שאלתי בשעשוע.
"תלוי,הבחורה הלא מזיקה,תרצח אותי שם במקום שאין בו עדים לרצח?"חיוך נמתח על שפתיו.
"אתה רואה על הבחורה הזאת סכין,אקדח,משהו שיכול לפגוע בך?"שאלתי.
הוא ישר תפס מבט על התיק הכבד שלי.
"הבנתי"גיכחתי,והמשכנו ללכת.
"פחדן"אמרתי בלחש,מצחקקת.
"את מתגרה בי?"שאל מופתע.
"לע..אני סתם קוראת לך פחדן,שפן,סתם כי אין לך ביצים"השתעשעתי.
"מה זה?"קרא.
"מה ששמעת בחורצ'יק"גיכחתי.
בטח הדבר הנורא הזה פגע לו באגו הנפוח שלו.
"את בחרת להתגרות בבחורצ'יק הלא נכון"הזהיר.
"אני ממש מפחדת"אמרתי,השיחה הזאת מתחילה קצת להימאס עליי.
"וכדאי שתפחדי"התחלתי לצחוק,צחוק אמיתי.
"תשמע"עצרתי,בקצה הכביש.
"שומע"אמר אדיש.
"אני לא צריכה ולא רוצה ולא מפחדת מאף אחד!"קראתי,תוקעת לו אצבעות בחזה.
הוא צחק,והצביע על האוטו שהיה מאחורי.
"ועכשיו את מפחדת?"שאל.
קפצתי עליו.
"מטומטמת!"קרא.
נפלנו על שלולית בוץ.
"אופס!רגע..קראת לי מטומטמת?"שאלתי וקמתי מלאה בבוץ.
הוא חייך וקם.
"דווקא מתאים לך חום"חייך,מתחמק מהשאלה שהרגע שאלתי.
"דווקא מתאים לך בעיטה בביצים"קראתי בעוקצנות.
"על מה את מד-.."
לפתע בעטתי לו בביצים.
"הוווו"קרא והתקפל על הרצפה.
"אופס"מלמלתי בגיחוך והמשכתי ללכת.
"ניפגש במקדונלדס"קראתי.
לכל הקוראים המסורים:
סוורי שעדיין לא כתבתי את הסיפור של 'ילדה של אבא'.
פשוט עכשיו אני רוצה לעשות סיפור עלל זה D:
אח"כ יהיה הסיפור שרציתי.
קמילה עוררה בי חשק לכדורגל,זאתי XD.
ובכל זאת אני מתתה על הילדה הזאת D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה מיוחדת D: