אלוהה אנשי כדוה"א
זאת רק אני.
החלטתי שאני מתחילה בסיפור בהמשכים,אבל זה עדיין בלוג אישי שלי
עם חויות אישיות שאני אספר,דברים שאני אצטרך לפרוק,ולעיתים גם שירים קצרים.
אז שנתחיל?..אני מתחילה להסתקרן בעצמי.
אוה ו..זה שיר שכדי שתשימו,מאוד מומולץ D:
הקדמה:
זה היה ב-3 לאוקטובר,2008.
הרחובות היו קרים,ואף נפש חיה לא נראתה בחוץ.
מעבר לחלון,עמדה נערה.
שיערה שחור כפחם,עורה חיוור,והדבר שבלט אצלה הם העיניים הירוקות שלה.
"גרייס מותק,הכל בסדר?"נעמדה לידה אימה של הנערה.
"כן,כן ברור"ענתה הנערה העונה לשם גרייס.
עיניה ריצדו מצד לצד.
"בואי נלך,קר פה ליד החלון"
"אני כבר באה"מלמלה גרייס והמשיכה להביט מעבר לחלון,על החשיכה מעבר לחלון.
"את תתחממי יותר ליד האח יקירה"אמרה אימה.
גרייס הפנה לאימה מבט קודר,אך שליו עם זאת.
"אני עוד מעט אבוא"אמרה בקרירות,ואילו אימה הלכה לה בחוסר רצון.
הנערה רצתה לצאת,להיות חופשיה.
היא רצתה לראות את מה שהולך בחוץ כשהיא לא נמצאת שם.
לפתע צרחה מחרישה נשמעה,והנערה נבהלה כל כך שהיא נפלה אחורנית.
"גרייס!"קרא אביה.
"הכל בסדר,אני בסדר"ספק אמרה,ספק שאלה.
"בואי חומד,אני אעזור לך לקום."אמר אביה של גרייס,וקם ממקומו.
"זה בסדר,כבר קמתי"מלמלה גרייס וניקתה את עצמה מאבק.
הנערה הביטה קצרות לעבר החלון,תוהה מה הצרחה הזו היתה אמורה להביע.
זהו בנתיים :]
ילדה מיוחדת :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה מיוחדת D: