אלוהה פיפול D;
אז ככה?..
העיצוב?בהמתנה D:
ואני מעלה פרק 1 עד שיהיה עיצוב D:
והעיצוב הנוכחי?..לא העיצוב שהזמנתי.
ועכשיו בלי חפירות מיותרות..
פרק 1-
ישבתי על השרפרף,עם כל תזוזה שלי הוא עשה רעש.
הבטתי באמא בעודה לשה בצק.
לפתע אמא הפסיקה ללוש בצק,והביטה בי.
"הו מותק..את כל-כך גדלת בשנים האחרונות"עיניה נצצו.
הבטתי בה,הייתי רגילה לרגעים כאלה.
"ג'ולי!"קרא אבא,נכנס למטבח.
"אני לא חושב שנצליח לכסות את החובות הפעם"לחש לה בשקט,כדי שאני לא אשמע.
"גרייס יקירה,את מוכנה לצאת שניה מהמטבח?..יש לנו נושא חשוב לדבר עליו"מלמלה אמא בצער.
"טוב"לחשתי וקמתי מן השרפרף,מה שפינה לאבא מקום.
יצאתי החוצה בעוד שהוריי מדברים.
נשמתי אוויר צח.
התהלכתי לי על האספלט.
אותה צרחה מזוויעה נשמעה בשנית.
לאחריה נשמעה גם יריה.
נבהלתי כ"כ וברחתי לכיוון בניין הראשון שנקלט לעיני.
כשבאתי להיכנס זרוע חזקה ושרירית תפסה אותי,זה היה קיילב.
"הו,קיילב"חייכתי אליו חיוך צולע,בחיי כמה שאני טיפשה.
"היי"צחקק.
"מה זה היה?"שאלתי מביטה החוצה.
"ירייה..את יודעת,זאת עיר מלאה בפושעים"אמר.
"כן.."לחשתי.
לפתע קיילב סובב אותי אליו,ונשק לשפתיי.
כמה שאני חיכיתי לנשיקה הזו.
התנתקתי ממנו לרגע.
"לכבוד מה זה היה?"שאלתי.
"סתם רציתי לשמח אותך,ועכשיו משכבר עשיתי זאת..
תשמחי את אותי"לחש לאוזניי,ידו זחלה לעבר קצה החולצה שלי.
ניסיתי להתנגד,אך ככל שהתנגדתי,יותר כוח הוא הפעיל.
"די!"קראתי,דמעות החלו נופלות על פניי ללא רצון.
לפני שהספקתי למצמץ,קיילב שכב לצידי,מוכה על ידי בחור שלא הכרתי.
"צריכה עזרה?"שאל מחייך והושיט את ידו לעזור לי לקום.
"תודה"מלמלתי.
"ברנדי"לחץ את ידי,וחייך.
"גרייס"לחשתי,מביטה אל תוך עיניו.
"טוב אז..תודה על-.."
הבטתי בקיילב אשר קם וברח.
"זה"הוספתי.
"אין בעיות,ובכן את נראת כמו נערה תמימה ונאיבית"אמר
ואילו אני חייכתי והסמקתי.
"ומה נערה תמימה כמוך עושה בחוץ,בשעות הערב,ועוד בעיר כזאת?"שאל.
"מטיילת?"ספק שאלתי ספק אמרתי.
"אינך אמורה להיות בבית חם,עם הורים קפדנים?בקיצור להיות הילדה הטובה של אבא"שאל.
"אז זהו..יש כזה מצב שאולי זורקים אותנו מהבית שאתה קורא לו 'חם'"עניתי.
"אוה"המילה היחידה שהעיז להוציא.
כבר עמדנו לפני הבית שלי,אז נעצרתי.
"היה נעים לפגוש אותך ברנדי ושוב תודה"לחשתי וחיבקתי אותו.
"להתראות"אמר כאשר הרפנו.
נכנסתי לבית ושם ישבו אמא ואבא,מביטים בי.
"חומד אולי תשבי?אנחנו רוצים לדבר איתך"אמר אבא והצביע על הכורסא החומה.
"בוודאי"מלמלתי והתיישבתי.
"אני בטוחה ששמעת את אביך אומר שהמצב קצת קשה,ושלא נוכל לשלם על הדירה הזאת
מעכשיו.."
הנהנתי כתגובה.
"אז החלטנו..עד שהמצב הקשה שלנו יירגע,ניסע לסבא וסבתא בלואיזיאנה."המשיך אבא.
"ומה עם הדירה הזו?"שאלתי.
"יעקלו לנו אותה תוך כמה שבועות"
"וסבא וסבתא יודעים?"שאלתי.
"כן,הם מצפים לראות אותך"חייכה אמא חיוך עצוב.
"הו אז במקרה כזה..אלך לארוז מזוודות"מלמלתי.
אמא ואבא הנהנו,נותנים לי ללכת.
'לואיזאנה,הא?'חשבתי לעצמי.
רק זה חסר לי!..
תפסתי את המזוודה הכחולה אשר נחה לה מתחת למיטה.
פתחתי אותה ואת הארון.
התחלתי לקפל אחד אחד בתוך המזוודה עד שנגמר לי המקום.
"תיקחי את התיק שלך"חייכה אמא אשר צפתה בי.
חייכתי אליה,הרמתי את התיק מן הרצפה המלוכלכת,ניקיתי אותה מעט
והתחלתי לקפל.
"הו חומד"מלמלה אמא והתיישבה על המיטה.
הבטתי בה במבט קר.
"המצב אינו קל גם לנו"הוסיפה.
"אני בטוחה"סיננתי מבין שיני והמשכתי לקפל.
"אני חשבתי שאולי במקום לעשות לנו חיים קשים יותר ממה שהם,דווקא תשמחי".
"כן?..איך בדיוק?"
"איך שהוא,אפילו העמדת פנים"
"סליחה אמא,שאני לא משקרת לך בנוגע לתחושותיי"
אמא קמה,מאוכזבת ממני.
"את עוד תביני יום אחד יקירה"אמרה ונשקה למצחי.
"כן בטח"סיננתי.
היא הביטה בי,הנהנה לשלילה ויצאה.
מקווה שאהבתם..
אם כן..תעשו מנויים :) ותגיבו
אם לא..בכל זאת תגיבו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה מיוחדת D:
