פרק 4-
היינו כבר באוטו הצפוף,אני ישבתי מאחור.
במושב האמצעי.
"מתי נגיע לשם?"שאלתי מתוסכלת.
מצד אחד ישב מקס חצי יושן וחצי מרייר על הכתף שלי,מהצד השני ישב לאנס,מלטף את ברכיי ומחייך בערמומיות.
"עוד מעט,חומד עוד מעט"מלמל קרסון והביט קדימה,ממול נראה השלט המסמן את הדרך ללאס וגאס.
"מה נעשה שם בכל מקרה?"שאלתי,מתפתלת במקומי,מנסה למצוא תנוחה שבה מקס לא ישן ויזיל עליי ריר-
ולאנס לא יגע בי,אך מה הפלא?זה לא קרה.
"את עוד תראי מותק,העולם טומן בחובו הפתעות."קרץ לי דרך המראה הקטנה מקדימה.
מה לעזעזל הוא רוצה ממני עכשיו?...הבן אדם חטף אותי,ועכשיו הוא מסיע אותי ללאס וגאס.
"לא חטפתי אותך!"קרא והביט בי דרך המראה.
"בסדר.."סיננתי.
"לא טוב לך איתנו?"שאל קייל,מקדימה.
"האמת היא..אם אתה מחשיב את הנסיעה הזאת אז לא!"אמרתי ברוגע ולאחר מכן התפרצתי.
"הגענו לוגאס בייבי"קרא ג'ון מאחורה כאשר שלט הכניסה הופיע באופק.
"אני לא עשיתי את זה,אמא!"קפץ מקס כהתעורר מחלום.
כל מי שהיה באוטו באותו רגע היה בשיא הצחוק.
"מה?"שאל מקס,נבוך.
"טוב לא משנה,כמעט הגענו"סינן קרסון מביט אל העיר עצמה כאשר נכנסנו אליה.
"אז איפה נישן להלילה?"שאל קייל,שאלה טובה.
"כבר הזמנתי לנו חדרים."אמר זה וחנה את האוטו בכניסת המלון.
"זה נהדר."קרא ג'ון,מאושר.
"שנלך למועדון חשפנות?"שאל זה את לאנס,ואילו זה הנהן במרץ..חיוך זדוני על פניו.
"בנים.."סיננתי לעצמי ויצאתי מהאוטו.
"למה בנות יותר טוב?"שאל ג'ון ויצא אחרי.
"בהרבה יותר"קפצה טאי.
"את תסתמי,אף אחד לא שאל אותך."יצא לאנס מהאוטו.
הבטתי בטאי,מרחמת קצת,הבנים פה שונאים אותה..
"טוב די..הבנות היו ויהיו הכי טובות,שלא כמו בנים"קראתי,מגנה עליה.
"כן בטח..תמשיכו לחלום בנות"קם קייל ממקומו.
"מה אתה מתערב?...זה בינינו ובינהם"קראה טאי.
"שששש"אמר ג'ון מגכח,ברוגע.
"הוא גם בן,זכותו להביע דעה."
"-בואו לא נביע דעה,בואו נביע תחרות ואז נראה איזה מין הכי טוב הבנים או הבנות"קראה טאי.
"בכיף,2 נגד 2"אמר ג'ון.
"זה לא יהיה פייר 4 נגד 2,אז ננצח אתכן בצורה פחות משפילה."הוסיף לאנס.
"יותר נכון..בצורה שתשפיל אתכם שאנחנו ננצח"אני ילדה תחרותית,אם מאתגרים אותי
אז אני לא לוקחת בחשבון הפסד,אלא אם כן זה לגבי הקבוצה השניה.
"טוב גמדות,תתכוננו להפסיד"אמר קייל והלכך בעוד שג'ון לאנס ומקס אחריו.
"פ'פפ..שפוטים שלו"סיננתי.
"בנתיים באלך ללכת לבדוק את העיר?"שאלה טאי בקריצה,היא נהייתה יותר נחמדה אליי.
"בואי"מלמלתי בחיוך,הזדמנות פז להתחבר איתה.
התחלנו ללכת בדממה.
לאחר 5 דקות בערך היא פצחה בשיחה:
"אז.."
"-אז..?"שאלתי
"את אוהבת את לאנס?"שאלה.
"לא,למה?"שאלתי.
"כי הוא נמרח עליך מהרגע שהגעת אלינו"סיננה.
גיכחתי בחיוך קל.
"אז הוא נמרח עליי,למה זה כ"כ חשוב לך?"שאלתי כמנסה לתפוס אותה על חם.
"אלוהים אדירים טאי,את מאוהבת בו" קראתי לאחר הדקה הקצרה שבה היא שתקה,גוון אדום עלה על פניה.
"אני לא!"הכחישה.
"שמענו עליך,טאי."גיכחתי.
"נו באמת..."קראה.
הבטתי בה,אך היא הביטה קדימה,מסמנת לי להביט קדימה.
פיה ועיניה היו פעורים.
"מה?"שאלתי והסתובבתי,עיני נפערו.
זה ה-מועדון הימורים הנודע ביותר בלאס וגאס..
שמעתי עליו בטלוויזיה..
"גראנד קלאב"מלמלתי קוראת את השלט.
"שניכנס?"שאלה.
"ואחר כך נצא תפרניות?"שאלתי בעוקצנות.
"לא תודה"הוספתי ובאתי להסתובב.
"נו גרייס"טאי עיוותה פניה בניסון לפאפי פייס.
"זה נראה כאילו אכלת משהו מקולקל ואת עומדת להקיא,ואם כן אז לכיוון השני"מלמלתי וצעדתי צעד אחורנית.
"מה?לא!..כנסי איתי,בבקשה!"התחננה.
"אבל אנחנו לא מבזבזות דולר אחד."הצבתי בפניה תנאי.
היא הנהנה בחיוך ומשכה אותי פנימה.
-
-
כשנכנסנו אורות צבעוניים הבהבו מסביב,כהרגלה של וגאס.
"מרטיני,עלמות נאות?"צץ בחור עם מגש מלא בכוסות.
"תודה"חייכה טאי ולקחה את הכוס.
"טאי"סיננתי.
"תירגעי כבר,גרייס זה על חשבון הבית,נכון?"שאלה.
הוא הנהן בחיוך."עבורכן כן"ענה.
תפסתי את הכוס הזאת ונפנפתי את המלצר העלוב בעדינות.
לגמתי מהכוס הזאת והחמצתי פנים.
"התרצו להמר,בנות?"שאל בחור מאחורי גלגל כלשהוא.
"לא תוד-"."כן"טאי קטעה אותי.
הבטתי בה בזעם,לגמתי מהמרטיני ותפסתי את הפלאפון אשר רטט לי בכיס.
היא הסתובבה אליי וחטפה את הפלאפון לפני שהצלחתי לענות.
"למה זה היה טוב?"שאלתי בכעס.
"עכשיו אנחנו מבלות,את לא תהרסי לנו"קראה.
"ואם זה היה דחוף?"רטנתי.
"לא נורא,יסתדרו בלעדינו"סיננה והביטה בבחור צעיר אשר קרץ לה.
"אני הלכתי"חייכה חיוך ערמומי."תנסי שלא להרוס לנו.."הוסיפה.
"בטח בטח.."מלמלתי כאשר היא כבר הייתה בחצי הדרך אליו.
-
-באותו זמן אצל הבנים-
"אתה לא יכול להרוג עכברוש מסכן?"גיכח ג'ון מביט בקייל מהצד.
"נסה אתה להרוג אותו"אמר קייל עומד על השולחן,ראשו של העכברוש הציץ מבעד לספה.
לפתע צרחה נוראית הרעידה את הבית,זה היה ג'ון שצרח ועלה על השולחן ביחד עם קייל והאלה שהוא החזיק.
"מה זה היה?"יצא לאנס מבוהל מחדרו.
עיניו נפערו."אימאלה!"קרא וקפץ על הספה.
"איפה מקס וקרסון?"שאל קייל.
"יצאו לטייל.."מלמל ג'ון והביט בעיוות פנים על החיה המסכנה שפחדה יותר מהם.
"אז תתקשר אליהם או משהו.."מלמל לאנס מפוחד.
"הוא לא עונה"קרא ג'ון לאחר דקה וחצי.
"אז תתקשר לגרייס וטאי.."אמר קייל מחזיק באלה בעודו רועד.
"גרייס וטאי,גרייס וטאי.."מלמל מחפש אותן דרך האנשי קשר.
"גרייס וטאי!"כנראה שהוא מצא אותם,וחייג.
"-שלום הגעתם למשיבון הסלולארי של ********** אנא השאירו הודעה אחרי ה{ביפ}"
"משיבון סלולארי טיפש"רטן ג'ון.
"קודם תנתק את השיחה,מפגר"סינן קייל.
לפתע צרחה נוראית הרעידה בשנית את הבית.
-
-בנתיים אצל הבנות-
פתחתי את הפלאפון,'שיחה שלא נעתה','הודעה שלא הושמעה'.
"אוף נו.."סיננתי לעצמי,טאי עדיין הייתה שקועה בבחור ההוא מקודם.
הבטתי בצג ולחצתי על הספרה 2,שהייתה אמורה להשמיע לי את ההודעה.
"אנא חכה דקה,ההמתנה עלולה להימשך כמה שניות-"
"-משיבון סלולארי טיפש"
"-קודם תנתק את השיחה,מפגר"
לפתע צרחה נשית נוראית הושמעה,ולאחריה ניתוק.
יואו איזה דפוקים..הבטתי לעברה של טאי והחלטתי.
-
"מה זה?"זעק מקס והסתתר מאחורי קרסון.
"זה עכברוש.."סינן קרסון ואז הביט בשלושה אשר עמדו על הספה והשולחן.
"אני אומר לכם,אתם אכזבה לערפדים בעולם."הוסיף במלמול.
הוא תפס מטאטא והעיף את העכברוש בעדינות מהחדר.
"זה היה קשה?"שאל כשסגר את הדלת.
"ובכן..כשאתה אומר את זה ככה.."מלמל ג'ון וירד מהשולחן.
"היה לכם קשה"סינן זה והלך לחדרו.
"אולי,אבל אנחנו שמחים שעזרת לנו!"קרא קייל בהתחנפות.
לפתע דלת הכניסה נפתחה וממנה נכנסו גרייס המחזיקה בטאי השיכורה..
"אני מקווה שניהנתן לכן בעוד שהיינו זקוקים לכם!"קרא ג'ון בהתקהלות.
"אבל כפי שאני רואה,הסתדרתם מצויין."טאי מלמלה,והרימה יד.
"מצויין?"שאל בתסכול.
"שעה וחצי אנחנו עומדים על השולחן,מנסים להיפטר מעכברוש"קרא.
"עכברוש?"קפצתי על הספה.
"איפה?"שאלתי בבהלה.
הבנים צחקקו להם ואילו טאי הייתה בדרך לחדרה בעודה מועדת.
"מצחיק מאוד.."מלמלתי.
"בא לך לראות סרט?"שאל ג'ון והרים גבות מעלה ומטה.
"ביי."אמרתי יוצאת. בדרך לחדר שלי נתקלתי בבחור.
"אני מצטערת-"מלמלתי והבטתי בו,הוא בהה בי ולא ענה.
מוווזר..
"אני ממהרת.."מלמלתי ובאתי לעבור על פניו,כשהוא תפס אותי בזרועותיי.
"סליחה,מה-"."-את לא מזהה אותי?"שאל.
הבטתי בו בשנית והוא באמת נראה מוכר אבל לא..
"אני מצטערת.."מלמלתי ואילו הוא שחרר את זרועי.
"זה בסדר.."חייך חיוך מר.
"אולי תגיד מאיפה אני מכירה אותך אז אולי אני אדע"אמרתי.
הוא הביט בי והלך במהירות.
הבטתי בו מתרחק,מנסה להיזכר מאיפה אני מכירה את האיש הזה.
-
*חיזיון של גרייס*
"אנחנו לא נוכל להחזיק אותה עוד הרבה בנינו"אמר.
"אבל היא לא תשרוד בעולם האנושי והמחריד הזה"מחתה.
"אין ברירה,זאת הדרך היחידה שבה היא תינצל"
התינוקת הבוכה לא שחררה את ידה של אמא,לפתע קול ניפוץ נשמע קרוב.
"מהר לוסינדה,התינוקת לא תשרוד במלחמה הזאת.."
"הם רוצים את התינוקת"קראה.
"תלכי לוסינדה תינצלי ביחד איתה!"אמר ואילו האישה ברחה כל עוד נפשה בה,ביחד עם התינוקת..
*ס.חיזיון*
-
לקח לי זמן להבין אבל-
זאת אני התינוקת,אלוהים אדירים.
ועכשיו אני נאלצת לומר סליחה על הפרק הקצר,אבל הוא מותח כמו שהבטחתי,נכון?
פשוט מיהרתי להעלות פרק לגרום לכם להנות בפעם האחרונה מהחופש D;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה מיוחדת D: