האוווייי פיפוול..אני יודעת שהפרק הראשון היה מאכזב :S
אבל אני מקווה שהפרק הזה יהווה הצלחה מסעירה :P
טוב אניווי..שנעבור לפרק?
-
מארועי הפרקים הקודמים:
"אני לא חושב שנצליח לכסות את החובות הפעם"
"אז החלטנו..עד שהמצב הקשה שלנו יירגע,ניסע לסבא וסבתא בלואיזיאנה."
'לואיזאנה,הא?
-'
הפרק:
מהם ערפדים?..
ערפדים הם יצורים מיתולוגים המתקיימים על דמם של בני אדם או בעלי חיים.
בדרך כלל הם ניחנים בכוחות על-טבעיים וביכולת לשנות צורה.
(לקוח מהאתר וויקיפדיה)
"היי לאנס,רוצה לצאת או שאתה מפחד מהשמש?"גיכח ג'ון.
ערפדים אינם נשרפים מהשמש,להפך,הם נהנים ממנה.
הכל סתם שטויות שבני-האדם המציאו בכדי לחיות ללא פחד.
"אתה מאוד מצחיק היום"ענה זה וצחק.
מה שכן,הם יוצאים לרוב בלילות,כך יותר קל להגיע אל הטרף.
"טוב אז אתה בא?"שאל ואילו זה הנהן וחייך.
השניים יצאו אל היער,בו הם חיים.
"הוו לא! אני נשרף"קרא בדרמטיות ג'ון וגרם ללאנס לצחוק.
"בוא כבר יא משוגע,אנשים מסתכלים עלינו"לאנס סינן בגיחוך קל.
חיוך קטן הפציע לו"מחר מגיעה התלמ-.."
"לאנס!"צעקה נשמעה.
"לא!"לחש לאנס,מביט לאחור.
ג'ון צחקק לו."בהצלחה אחי".
זאת הייתה קלייר,עוד אחת מהאלה שהוא אוהב לקרוא להן 'חברות לחדר המיטות'.
"קלייר מותק"חייך לאנס חיוך מאולץ.
"משעמם לי קצת וחשבתי אולי לבקר אצלך"עיניה החומות הביטו בו במבט תמים.
"כן,כן בטח"החיוך הפך לערמומי.
"תסתדר לבדך,ג'ון?"לאנס שאל,פונה לג'ון.
"ברור אחי,שיהיה לך בתיאבון"אמר זה והלך בחיוך חושף שיניים.
"בתיאבון?"שאלה קלייר,מבולבלת.
"בחור מוזר"תירץ וחייך אליה.
"שניכנס?"שאל.
קלייר הנהנה בחיוך והלכה בעקבותיו.
-למחרת בבוקר-
-גרייס-
כבר היינו בדרך לסבא וסבתא בלואיזיאנה.
אבא הביט בי דרך המראה,מבטי הקודר הפנה את מבטו הישר אל הכביש.
"יהיה בסדר גרייסי,את תראי"אמר והדליק את הרדיו.
"גופתה של הנערה הנעדרת קלייר באוז, נמצאה בשעה 2:54 לפנות בוקר
ביער הסמוך לעיירתה.אנו משתתפים בצערם של בני המשפחה המתאבל-"
אבא כיבה את הרדיו,והמשיך להסתכל על הכביש בעודו מדבר:
"לא היית צריכה לשמוע את זה על הבוקר גרייסי"אמר והמשיך.
שיחקתי באצבעותיי,הבטתי מעבר לחלון.
כמעט הגענו ללואיזיאנה.
"זה לתמיד?"שאלתי לפתע.
"מה לתמיד?"שאל לא מבין.
"המעבר הזה,לסבא וסבתא"
"-ממש לא,זה עד שנוכל לסדר את החובות שלנו,אבל אולי נישאר קרוב לסבא וסבתא"
"אוה"מלמלתי.
-
"גרייסי!"קראה סבתא וצבטה את לחיי.
"סבתא מרגו"אמרתי ללא כל רגש.
"יקירה שלי,היכנסי..הרגישי בבית"אמרה ופתחה את הדלת לרווחה.
גלגלתי עיניים,טיפוסי לסבתות.
"גרייס"שמעתי את סבא ג'אק.
הבטתי לכיוונו,הוא ישב כמו עצלן על הכורסא שלו וצפה בסדרה כלשהי.
"סבא ג'אק"אמרתי,שוב ללא כל רגש.
"מה יש יקירה?את מצוברחת"שאל.
"אני פשוט מתרגשת"עניתי,לא מביעה רגש.
"כן רואים,ממש אפשר לראות את ההתרגשות בעיניך"חייך חיוך משועשע.
"אני מצטערת,אבל אני לא ממש במצב-רוח מתאים להתרגש"
"הו..זה כבר יותר הגיוני"אמר וחיוכו רק התרחב.
הוא הצליח להוציא ממני חיוך קטנטן.
"טוב..איפה החדר שלי?"שאלתי ואילו סבתא צצה.
"זה למעלה,בואי אני אראה לך"חייכה והלכה,עקבתי אחריה.
נעמדנו על יד הדלת של החדר הפתוח.
נכנסתי לחדר המיועד לי , הוא היה כ"כ יפה. היה לו חלון זכוכית גדול וממנו נשקף
הנוף של הגבעה הסמוכה ומעל החלון היו וילונות לבנים מתחרה,
היתה שם מיטה גדולה ועליה מצעים בצבע אדום לבן ולידה שידה קטנה בצבע עץ של המיטה ,
"חדר יפה"מלמלתי,מביטה סביבי.
הסתובבתי אל סבתא וסבא,מסמנת להם במבט קר שיצאו.
"אוקיי הבנתי,אני יודעת מתי אני לא רצויה"גיכחה סבתא והיא וסבא יצאו.
"הארוחה ב-7"קראה לי סבתא כאשר ירדה למטה.
"אוף.."סיננתי ונפלתי על המיטה בכובד ראש.
-
ירדתי למטה לארוחה.
"נחמד מצידך שירדת אלינו,לפחות לארוחה"סבתא מרגו חייכה.
חייכתי אליה חיוך מאולץ.
"את תמצאי גם שהילדים בעיירה הזאת מאוד נחמדים"אמרה והגישה צלחות.
"כן,כן אפילו הזמנו את השכנים שלנו לבקר כאן,לראות אותך"חייך סבא ג'אק.
"אני מניחה שזה בסדר.."הוסיפה סבתא.
"כן,כן ברור"ושוב החיוך המאולץ הזה.
"נהדר,אז הם יבואו בסביבות ה18:00-17:00 מחר"אמרה.
חיוך קטן ומאולץ מצידי,וחיוך גדול ורחב מצידם.
השתררה דממה,ורק הכלים בהם השתמשנו נשמעו.
הגנבתי מבטים אל סבתא וסבא ואילו הם היו מאוד מרוכזים בי.
"אז.."שברתי שתיקה.
"את יודעת שממחר את מתחילה ללמוד בבית ספר הקרוב 'לייקווד היי'?"קפצה סבתא.
"מחר?..אין לי ציוד!"זעקתי.
"אני דווא חשבתי על זה"צחקקה סבתא והביטה על הארון הספרים שבסלון.
"אוה"מלמלתי ונעצתי מבט בצלחת.
"שמעתם מה קרה לנערה הזו,קלייר?"שאל סבא לפתע.
"כן..אירוע טראגי,מי יעשה דבר שכזה?"סבתא קראה.
"מה?"שאלתי,לא ממש הבנתי על מה הם דיברו.
"הנערה הזאת קלייר באוז,נרצחה ואיתרו את גופתה היום"סבתא ענתה.
*פלאשבק*
כבר היינו בדרך לסבא וסבתא בלואיזיאנה.
אבא הביט בי דרך המראה,מבטי הקודר הפנה את מבטו הישר אל הכביש.
"יהיה בסדר גרייסי,את תראי"אמר והדליק את הרדיו.
"גופתה של הנערה הנעדרת קלייר באוז, נמצאה בשעה 2:54 לפנות בוקר
ביער הסמוך לעיירתה.אנו משתתפים בצערם של בני המשפחה המתאבל-"
אבא כיבה את הרדיו,והמשיך להסתכל על הכביש בעודו מדבר:
"לא היית צריכה לשמוע את זה על הבוקר גרייסי"אמר והמשיך.
*ס.פלאשבק*
עיני נפערו,הנערה הזאת מפה?
"ה-קלייר הזו,גרה פה?"שאלתי.
"ובכן,כן..למה?"שאל סבא.
"לא פשוט...סתם"מלמלתי.
"את מתנהגת באופן מוזר,גרייס הכל בסדר?"שאלה סבתא.
"כן.."עניתי,מביטה בהם,עיני שידרו קרירות.
"טוב אני קצת עייפה,הלכתי לישון"
בלי הודעה מוקדמת קמתי והלכתי לחדר.
"טאי הנדלר"צקצק בלשונו.
"את- אתה לא אמיתי"מלמלה הנערה והתיישבה ממולו,מחבקת את רגליה.
זה היה המצב כל פעם שהיא היתה נלחצת.
"לצערך..אני כן"צחק.
הדמעות זלגו והרטיבו את פניה.
"לאנס!"קרא קייל.
"מה,מה עכשיו?...אל תאכל אותה!"
"-אתה רציני כאילו,אנחנו רדפנו אחריה כבר כמה זמן"
"-קרסון רוצה שתהפוך אותה לאחת מאיתנו"
"-אני לא מאמין!"סינן לאנס והביט בה.
"יש לך כזה מזל"קרא.
הוא תפס את הנערה המבוהלת בזרועותיה.
"ת- תעז-תעזוב אותי"גמגמה.
לאנס לא הוסיף מילה ותפס את ראשה,הטה אותו לצד,הניבים שהסתיר פתאום הופיעו.
בעוצמה רבה הוא נשך את צווארה.
הנערה לא עמדה בכך,והתמוטטה.
"יופי לאנס"אמר קייל לאחר שזה סיים.
"מה?!מה כבר עשיתי?!"קרא זה באנחה.
ההוא צחקק כתגובה.
"מצחיק לך קייל"סינן לאנס ויצא.
קייל כתגובה גיכח והרים את הנערה.
הוא יצא מהחדר,לא משאיר סימנים.
למחרת בבוקר-
"האמת?..הפתעת אותי"צחקק סבא.
"למה?"שאלתי מתיישבת על יד הדלפק.
"אף ילד לא מתעורר מוקדם בבוקר רק בשביל להגיע לבית הספר"ענה.
"תתפלא"צחקקתי,זה אכן הצחיק אותי.
"איפה סבתא מרגו?"שאלתי.
"היא יצאה לטייל קצת,היא אוהבת לטייל עם רקסי"אמר מחייך.
"מה תרצי לאכול?.."הוסיף.
"מה יש?"שאלתי.
"יש דגנים,יש סנדוויץ',ויש עוגיות"חייך.
"אני אלך על...עוגיות"חייכתי.
נשמעה לפתע טריקת דלת.
"זה נורא מה שהולך פה!"קראה סבתא.
"הו..בוקר טוב יקירה"אמרה ונשקה למצחי.
"מה קרה מרגרט?"שאל סבא והתיישב הוא מול הדלפק.
"טאי הנדלר?..הבת של השכנים ממול?..נעדרת,זה נורא ואיום מה שהולך בעיירה הזאת לאחרונה"
טאי הנדלר,השם הזה הדהד בראשי.
"קודם קלייר באוז ועכשיו טאי?...לאן העיירה הזו מידרדרת?"שאל סבא.
"אנו חייבים ללכת לשם ולהביע תנחומים"הוסיף.
"בוודאי,בוודאי"קראה סבתא.
"סבתא?..אני ממש צריכה לצאת לבית הספר"אמרתי ללא כל קשר לנושא.
"הו כן,כן בטח ג'אק?..תסיע את גרייס בבקשה"ביקשה סבתא.
"בסדר"ענה זה וקם ממקומו בחיוך קל.
"בהצלחה בלימודים היום יקירה,והיזהרי.."אמרה סבתא ונשקה למצחי.
גלגלתי את עיני באדישות,נו באמת..כאילו שיקרה לי משהו.
"טוב סבתא"עניתי בקרירות.
"אחי,היום באה לפה איזה מישהי חדשה"קרץ ג'ון ללאנס.
קייל ומקס גלגלו עיניים.
"דווקא שמעתי על זה משהו"מלמל מביט על נערה ברונטית מאחוריו.
"לאנס?"שאל והניף בידו מול פרצופו.
"מה?הא,כן"ענה זה.
"כל טוב אחי?.."צחקק ג'ון.
ושוב לאנס היה עסוק מדי בלבהות בגופה של הנערה הברונטית ההיא.
ההיא הבחינה במבטו וחייכה חיוך פלרטטני.
"לאנס!"קרא ג'ון,מצחקק.
"מה?,מה אתה רוצה לעזעזל?...יש לי בחורה שמחכה לי אז אם תסלח לי,הייתי פה"התפרץ.
"היי!,מה עם הכלל 'אחים לפני זיונים'?"שאל ג'ון.
לאנס רק חייך והלך לכיוונה של הנערה הברונטית.
"בא לך שניה לבוא איתי?"שאל בחיוך,קורץ לה.
"בוודאי"צחקקה זאת,הולכת בעקבותיו.
"תודה על ההסעה,סבא"חייכתי ונשקתי ללחיו.
"אין בעיה,צוציקית"חייך זה ואילו אני כבר הייתי בחוץ מנופפת לו לשלום,כאשר נסע.
הבטתי לכיוון בית הספר.
"הו הנה מתחילה לה הרפתקה חדשה"לחשתי לעצמי,מהדקת את רצועות הילקוט.
צעדתי את הצעד הראשון שלי לתוך בית הספר 'לייקווד היי'.
-בום-
מצאתי את עצמי על הרצפה,נהדפת על ידי תלמיד.
"אמרתי הרפתקה?התכוונתי סיוט"לחשתי לעצמי,תוך כדי זה שאני קמה.
התקדמתי לכיוון המזכירות שדווקא הייתה ממולי.
"היי,אני התלמידה החדשה כאן..גרייס גריפין"שאלתי את המזכירה ברגע שנכנסתי.
"הו..כן בטח,הנה המערכת שלך חומד"היא הגישה לי דף עם טבלה.
"את נמצאת בכתה י"א 3"הוסיפה בחיוך.
חייכתי אליה בנימוס."תודה"
חייכה אליי חזרה,והמשיכה להתעסק במחשב שלה.
-
נכנסתי לכתה,התיישבתי במקום הכי צצדי ואחרון בכתה.
ואילו הכתה הביטה בי כאילו אני איזה חייזרית.
גלגלתי עיניים והוצאתי מחברת וספר מדעים,על פי המערכת.
המורה נכנס בסערה.
"טוב תלמידים שנתחיל?"שאל והניח את תיקו על השולחן.
הוא נראה עצבני מעט,אבל מי אני שאשפוט.
"לאנס דארמות' לא נמצא,איזו הפתעה"סינן המורה.
"ומי את?"שאל המורה,מביט בי.
"גרייס גריפין"מלמלתי.
"גרייס גריפין?..התלמידה החדשה?"שאל.
הנהנתי לחיוב.
לפתע התחילו התלחששויות בין ילדים,חלקם אפילו הסתכלו עליי.
"שקט!"קרא המורה.
וזה לא עזר,כי נשמעו עוד התלחששויות.
"טאי הנדלר!"קרא מביט בנערה שישבה 2 שולחנות לפניו.
רגע..טאי הנדלר?..הנעדרת?
לפתע פניה של הנערה הופנו אליי,מבט קר על פניה.
"טאי!אל תסתובבי"קרא זה והסתובב אל הלוח.
"תפתחו מחברות,אנחנו נחזור היום על החומר של תהליכי בעירה:
מהי בערה?"שאל והביט בקורבן שהוא רוצה לתפוס.
"הולדן!"אמר ואילו זה נלחץ.
"אהמ..אני ל-"
"קירסטן"
"בחיי היום יום אנו רגילים לקרוא לבערה בשם שרפה.בדר"כ כשמדברים על שרפה מתכוונים לשרפת
קוצים בשדה ולשרפת קרשים וניירות במדורה,כל אלה הם תהליכי בערה."
"יפה קירסטן,יפה מאוד"חייך המורה,בפעם הראשונה היום.
"מה משותף לבערה של מגנזיום ולבערה של ברזל,גרייס"
הוא צוחק איתי?..אפילו לא התכוננתי,שיט.
למזלי כבר למדנו את זה.
"המשותף לבערה של מגנזיום ולבערה של ברזל הוא ששניהם מתרכבים עם החמצן שבאוויר וכך הם נשרפים."
לפתע הדלת נפתחה,ושם עמד נער חסון,נאה וכנראה גם מאחר.
"לאנס יקירי למה אנחנו מאחרים,שוב?"שאל וזה רק צחקק.
"אתה אמור להתרגל לזה"
המורה הביט בו וחייך,"יש לך מזל שלפחות איחרת ולא הברזת"
"ולגביך גרייס נהדר,אני מתחיל לחבב אותך"חייך המורה.
"התרעת חנונית"אמרה איזשהי ילדה מחומצנת,כ"כ בא לי לתלוש לה את השיער.
הנער שעמד על יד הדלת צחק וגרם לכל הכתה להיסחף.
"אני מצטער היילי,יש לך טענות?..
הרי את לא הצלחת לפתור אף תשובה ואת לועגת למי שכן הצליח?"שאל המורה בעוקצנות.
צחוק רם נשמע בכתה ואילו ההיילי הזאת כבר הסמיקה מבושה.
"טוב,הבא נמשיך.."אמר והסתובב אל הלוח,רושם עוד שאלה.
הנער שעמד ליד הדלת,בהה בי ללא בושה.
חוצפן,אמנם זה היה קצת מביך.
הייתה כבר הפסקה ואני ישבתי לבד.
כותבת לי ביומן.
"גרייס!"קריאה נשמעה.
הסתובבתי והבחנתי בטאי הזאת.
התכוונתי לשאול אותה למה היא נחשבת לנעדרת עם היא בככל פה.
אבל לא העזתי.
"היי"חייכתי.
"אני יודעת מה את חושבת"אמרה בטון קר.
"מה אני חושבת?"שאלתי.
"למה אני נחשבת לנע-"
איזשהו ילד מיהר לכסות את פיה ולומר להגנתו:
"ילדה משוגעת,אל תקשיבי לה"חייך ומשך את טאי מהמקום.
"לא רק היא משוגעת,לא רק היא"סיננתי והמשכתי לכתוב.
"את נורמאלית?.."שאל קייל.
"מה?!"שאלה.
"מה,מה?..היא גם ככה חושדת בך,אם תגידי לה מה שהיא חושבת
זה כבר יהיה מעבר לחשד,זה יהיה עובדה!,גם קצת מלחיץ"הוסיף ואמר.
טאי שילבה ידיים בכעס,"טוב נו.."סיננה מבין שיניה.
"ועכשיו לכי תמציאי לה משהו"אמר.
"מה אני אמציא לה עכשיו באמצע החיים?"גיכחה טאי.
"לא יודע,שאת רוצה להיות חברה שלה או משהו"סינן.
היא הביטה בו.
"כן,כם..חברה שלה!"חייך.
"קייל!"רקעה ברגלה.
"אוף..נו"סיננה והלכה לדרכה.
קייל גיכח לעצמו.עוד אחת מעצבנת.
-
"גרייס?"
מי אם לא טאי.
"כן.."הבטתי בה.
המבט שלה שידר רוך.
"אני מצטערת שהתפרצתי ככה"
"זה בסדר,באופן מוזר אבל זה בסדר,יש לי רק שאלה אחת"
"שוט"
"למה הכריזו עליך כעל נעדרת אתמול,והיום את לא נעדרת"
"זה שטויות,מעולם לא הייתי נעדרת"חייכה.
ובכל זאת?..זה קצת מוזר.
"אז..רוצה להיות חברה שלי?"שאלה.
קצת?..אולי כמה הרבה יותר מוזר.
"בטח"חייכתי חיוך מאולץ.
"טאי!"היא קפצה.
"מה אתה רוצה,לאנס?"שאלה באדישות.
"לא תכירי לי את החברה הנחמדה שלך פה?"שאל.
"בטח..לאנס גרייס,גרייס לאנס"סיננה.
היא בטח ממש לא סובלת אותו.
"את צודקת,אני לא!"אמרה ותקעה בו מבט ארוך.
"כאילו שזה אכפת לי,אולי תזוזי יא פרה,תפסת את כל הספסל"אמר והדף אותה הצידה.
מה שנתן לו הזדמנות טובה לשבת לצידי.
"אז גרייס..זה שם יפה"חייך.
"אני לא מאמינה,מה קרה לבלונדה ההיא?כבר נטשת אותה?"שאלה טאי.
"לך,לך יא מגעיל"הוסיפה.
"ברצון,אם גרייס תרצה בכך"חייך הוא חיוך זדוני ויישר מבטו אליי.
היום הראשון שלי,כבר רבים עליי?..צחקקתי מעט.
"לא אכפת לי שישאר"אמרתי בלחש.
"רואה?"פנה אל טאי.
"עכשיו לכי..אנחנו די בשיחה פה"
"-לאנס!"
"-דונט יו לאנס מי...יא קרציה"
"-לאנס אם תסלח לי..אנחנו היינו עוד לפניך!"
"אבל היא רוצה לדבר איתי,נכון?"שאל.
די!איזה ילדים.
"סליחה!?"שאלו השניים.
"מה אמרתי?"שאלתי מבולבלת.
"אנחנו ילדים?..אנחנו?..זה הוא!"
עיני נפערו,בקושי יכולתי לנשום לפתע.
"א-אתם.."
נפלתי על הרצפה,מעולפת.
"יופי טאי,עשית הרגע טראומה לילדה החדשה,אני מקווה שאת מרוצה!"סינן.
טוב אז..
עד עכשיו אנשים אני מקווה שהסיפור מוצא חן בעינכם..
גם מצחיק וגם מותח?..לא משנה.
הוא יהיה מותח יותר ויותר עם הזמן 333>
הא כן ו..תגיבו D:
עד כאן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה מיוחדת D:
