בלוג הסיפורים שלי D:

פרק 5-

-

הבטתי בשעון בתימהון..היה נראה כי ניסיתי להעביר את הזמן קדימה אך ללא הצלחה..

"גרייס מותק,בואי."אמר קרסון מפתח הדלת."לאן?"שאלתי מפנה אליו מבט חד.

הוא הביט בי בהנהון קל,וחייך."משהו מצחיק אותך?"שאלתי,התחלתי להתעצבן מעט.

"ממש לא,פשוט נזכרתי במשהו שאיזה מישהו אחד אמר לי.."ענה לי באותו חיוך,אך יותר רחב הפעם.

"ונזכרת במשהו המצחיק הזה כשדיברת איתי?"שאלתי ברוגז.

"ובכן..זה הזכיר לי אותך.."ענה בכנות,כנות שלמעשה לא כל כך עניינה אותי.

"טוב..בוא נלך"סיננתי."אבל קודם תסביר לי לאן אתה לוקח אותי"דרשתי.

"עקשנית את"סינן זה."אנחנו הולכים לפגוש מישהו שממש רוצה לראות אותך"ענה.

"אוה..והמישהו הזה יהיה?"שאלתי כמפצירה בו לענות לי.

הוא נאנח והצביע על היציאה,מסמן לי לצאת.

"אני אסביר לך בדרך!"קרא כאשר ראה שלא זזתי ממקומי.

"מה יש לכולם?..תסביר לי עכשיו או שלא אלך איתך בכלל!"קבעתי.

"אלוהים אדירים,תצאי כבר"משך אותי החוצה."תודה"סינן ברוגז והזמין מעלית.

"אביך ואימך הביולוגיים...הם-"."מה ז"א ביולוגיים?ההורים שלי בלואיזיאנה"

"אולי תתני לי לסיים?..תודה"קרא."אז ככה..ההורים שבלואיזיאנה?..הם ההורים המאמצים שלך"

"מה ז"א?מאיפה אתה יודע?!"קראתי עצבנית.

דלת המעלית נפתחה,ממנה יצא זוג מאוהב ואילו חלל המעלית התפנה לנו.

נכנסנו פנימה,ברוגז שילבתי ידיים והמשכתי להקשיב לו,כמצפה שימשיך.

"כי אני יודע..תתני לי להמשיך!"זעף."אבל אני בקושי ידעתי,תאר לך שיצור זר כמוך ידע את זה-

איך ההרגשה בשבילי"קראתי."אני מניח שאני מזדהה עם ההרגשה החראית הזאת אבל אם תתני לי להמשיך אז תביני יותר".

הנהנתי בחיוך מעט עצוב והבטתי בו שנית,מצפה כי יתחיל לדבר.

"אז ככה,עכשיו אנחנו נוסעים להורייך הביולוגיים..וכשאני מתכוון הורייך אני אומר אביך".

"מה קרה לאמ-".הוא סימן לי בידו 'חכי'.דלת המעלית נפתחה.למעלית נכנסו בסערה אנשים הנראו כמחכים לה נצח.

ואילו אנחנו ברחנו בסערה החוצה.

"אמא שלך ניסתה להציל אותך כאשר היא נפלה בנסיבות טרגיות שאותן לא אזכיר

אבל אביך ניצל במלחמה שבה נלחמו על קיומך."-"ואיך אני ניצלתי?..הרי הייתי אם אמא שלי,לא?"

"סבלנות..לכל סיפור יש סוף"."אימך אומנם נפלה בנסיבות כאלו ואחרות..עבורך.."

"אתה מאשים אותי במותה?"שאלתי בספק."לאלא,זו לא הייתה כוונתי"ענה.

"אני רק מנסה להסביר לך שהיא הצליחה להעביר אותך לממד הזה לפני מותה"הוסיף.

"מה ז"א ממד?..הערפדים,יש להם ממד שונה?"שאלתי."אפשר להגיד שכן..וגם לוורלקסים."

"מה זה וורלקסים?"שאלתי באי-הבנה גלויה."האויבים שלך,אלה שיצרו מלחמה בגלל קיומך.."אמר כאילו אני איזה טיפשה.

"סליחה באמת שאני לא יודעת מה זה היצורים האלה וורלקסים,דברים שמעולם לא שמעתי עליהם בממד האנושי!"גערתי.

הוא נכנס לאוטו שלו וסימן לי מבפנים להיכנס גם,כאשר נכנסתי הוא המשיך:

"והוורלקסים האלו הבינו שאת עדיין חיה והם מחפשים אותך,כולנו ראינו את זה מגיע"הוא התניע.

"את מה מגיע?.."שאלתי מבולבלת מעט,שוב.

"את היום הזה.."."מה כל כך חשוב ביום הזה?..ז"א חוץ מהפגישה עם האבא האמיתי שלי.."אמרתי.

הוא צחק."אבא שלך.."מלמל."מה?.."שאלתי,מה מצחיק אותו עכשיו?

"אבא שלך ביקש ממני להביא אותך אליו כדי שהוא ידריך אותך ליום הגדול"."איזה-

יום גדול?"שאלתי,מופתעת מהמידע."היום הגדול,הנבואה..כאילו דה!"אמר בקול גבוה.

"ועכשיו במילים שאני אבין..נבואה?"שאלתי.

"נבואה,התאריך הגדול,היום הגדול"."איזה תאריך?"שאלתי.

"2009\1\21"ענה לי במהירות,מגניב אליי מבט קצרצר ומזלזל.

"20090121"מלמלתי לעצמי.

"מה?"שאל."החיזיון שהיה לי..המספרים 20090121 היו לי בחיזיון"מלמלתי בבהלה מוגבלת.

"חיזיון אז חיזיון"סינן והמשיך להביט לעבר הכביש.

*באותו זמן,אצל לאנס וטאי*

"אז.."מלמל לאנס,הוא הבין הכל לגבי טאי.

"אז.."מלמלה טאי הנבוכה,כי ידעה שהוא יודע.

"תקשיבי,אם הייתי יודע רק שזה מה שאת מרגישה אז לא הייתי כמו שהייתי עד עכשיו"אמר.

"תגדיר 'לא היית כמו שהיית עד עכשיו'.."טאי צברה לפתע אומץ.

"אני מתכוון..הייתי חושב פעמיים על כל ירידה שבטח פגעה בך בעיקר בגללי"מלמל.

 "לא!!אתה פשוט לא מבין,נכון?.."שאלה,כועסת.

"לא מבין מה?"שאל באי הבנה.

"אני לא אוהבת אותך!..כאילו כן..אני אוהבת אותך אבל..בתור אח גדול"מלמלה ברוגע.

הוא הנהן בעדינות וחיבק אותה,מלטף את ראשה באותה עדינות ורוך.

"נו..כנסי"סינן קרסון,מסמן לי להיכנס דרך הדלת הכהה הזו.

"רוברט.."אמר כאשר נכנס אחריי,והאיש בכסא הסתובב אלינו.

"שלום.."אמר והביט בי בחיוך מרוח על פניו.

"שלום"?..כאילו מה?..מי זה לעזעזל."אני רוברט,ואת?"שאל והושיט ידו ללחיצה.

"גרייס.."מלמלתי ולא לחצתי את ידו,לא הבנתי מה יש לי,הרגשתי אכולת רגשות.

"אני מניח מזה שאת לא מרגישה כאן בנוח..למה שלא נלך לחצר..נקווה שתרגישי יותר-

בנוח שם"אמר ה'רוברט' הזה וקם ממקומו מצביע על הדלת,מסמן לנו לצאת."בואו נלך"חייך ויצא אחרינו.

"גרייס,זה אבא שלך!"סינן לי קרסון בלחש."באמת?..הוא לא אמור להיות קצת יותר..אתה יודע"סימנתי לו בעיניים.

"מבוגר.."הוספתי,הוא גיכח."הוא בן 265,אבל הוא ערפד והוא נשאר צעיר לנצח"."הא..מפגרת שכמוני..

איך שכחתי עובדה כל כך חשובה בחייהם של הערפדים."סיננתי ודפקתי בראשי חלושות,כמוגבלת.קרסון צחקק.

"טוב..מכאן"אמר רוברט,או שעליי לומר אבא והשיג אותנו.הגענו לשדה רחב בעל עצים מסביב.

על ידינו עמדו שולחן ו-4 כיסאות.קרסון התיישב מה שגרם לי להתיישב על ידו.

רוברט התיישב על יד קרסון מצידו השני של השולחן.

"אז ממה נתחיל?"שאל רוברט ושפשף ידיו.

 "בוא נתחיל מזה שהייתם צריכים להציל אותה והיא לא מבינה את זה.."קרסון אמר.

"מה יש פה לא להבין?"שאל."יש לי אח?"שאלתי ללא כל קשר,מה שגרם להם לפקוח עיניים בתדהמה.

"מה?"מלמלתי והתחפרתי בכיסא בו ישבתי.

"אני לא ידעתי שאת יודעת שיש לך אח"מלמל רוברט.

"כן,כן..אבל משום מה החלטתם להשאיר אותו איתכם ואותי לשלוח הנה?..לעולם שאני לא שייכת אליו?"

"כן אבל תרא-"."ואתם גם גרמם למותה של אמא בכך שסיכנתם אותנו גם סיכנתם אותי!".

"אבל אנחנו לא ידע-"."בולשיט!..אתם ידעתם הכל!הנבואה הזאת.ועכשיו אני ללא אמא".

"-רגע אחד!אם אתם ערפדים..זה אומר ש.."."שגם את ערפדה"חיוך בצבץ לו,ל'אבא.

"אם אני ערפדה אני יכולה לקרוא מחשבות,לנוע במהירות וכל השיט הזה"."-ומה הפואנטה?"

"אני לא יכולה לעשות את זה!"."שטויות,את פשוט רק עכשיו מודעת לכך,את תתאמני ותעשי ובנוסף

את גם מגדת עתידות.."מיהר לומר.

"כן..אני שמתי לב"סיננתי.

"גרייס,חמודה..אני מצטער שגילית על אובדן אימך"התחיל להגיד.

"אבל את חייבת להתעשת למה לא יהיו לך הזדמנויות נוספות לנצח במלחמה."סיים.

"סליחה?מלחמה?..אני לא ביקשתי את זה!אני לא רוצה את זה! מישהו בכלל טרח לשאול אותי?-

לדעת ולגלות אם אני רוצה בכך או לא?..ומה אם אני לא רוצה?אתם תכריחו אותי?"שאלתי בכעס גלוי.

"אנחנו לא נכריח אותך לעשות משהו ובטח שבטח שלא משהו שאת נגדו,אך רצוי כי תדעי שעמנו תלוי בך"

"בסדר"סיננתי משלבת ידיים,נשענתי על הכסא.

"את באמת הולכת לוותר על הזדמנות להציל אותנו?בעיקר אותך!"

"אם זה כנגד רצוני,אז כן!"קראתי.

"טוב,כרצונך.."מלמל וביקש מהעוזרת שלו שתגיש לו קפה.

"קפה,מישהו?"כיבד,אך הסתפקנו ב-"לא תודה".וחיוך בצבץ לו,לקרסון.

"תאמיני לי...זה מה שיקרה בסוף,את והנבואה"מלמל רוברט,או שעליי לומר שוב 'אבא'.

הוא לגם מהקפה שהעוזרת שלו טרחה להגיש לו,בחיוך רחב והביט בי בציפייה.

באמת?!כאילו..אין תגובות,אין מוטיבציה S:

אם יהיו למעלה מ-7 תגובות אני אעלה פרק 6 D:

הא ותעשו גם מנויים :D זה ממלא אותי בתחושה טובה שתביא בתוצאה של העלאת פרק P:

פרק 5-

- 

"מה יהיה איתך?"שאל קרסון.

"את מתעלפת פה כאילו זה הרגל אצלך"צחקק.

שתיתי מהכוס תא החמה שקייל הכין לי.

"זה בגלל העכברוש?"שאל בשנית,הנהנתי לשלילה.

"היה לי מן זכרון כזה,אני לא יודעת האמת.."מלמלתי והנחתי את הכוס על השולחן.

קרסון הביט בקייל ולאנס אשר הביטו בו.

"אנחנו נלך"מלמל קייל וגרר את כולם החוצה.

קרסון השפיל מבט,לאחר מכן הביט בי.

"על מה היה הזיכרון שלך?"שאל.

"היתי אני,בתור תינוקת.."היססתי בדבריי.

"והיתה שם אשה בשם לוסינדה,ואיש שניסה להבריח אותנו ממלחמה כלשהיא"מלמלתי.

"אני מבין.."מלמל,היה נראה כי הוא ידע מי אלה.

"אני צריך לזוז עכשיו,טאי קייל לאנס ג'ון ומקס ישמרו עליך"אמר.

הוא יצא מהמקום בסערה,אחריו נכנסו הבנים וטאי.

לאנס הביט בי קלות ולאחר מכן פנה להתעסק במכשיר הפלאפון שלו,אשר צלצל.

-

"-לא רון,אני עסוק"

"-אבל אני חברה שלך!"קולה נשמע מבעד למכשיר.

"-אז מה?אני לא יכול לפנות לך כרגע זמן.."

"-היית יכול להעריך את החברה שלך קצת יותר,אתה יודע"

"רון!אני נמצא בלאס וגאס,איך את רוצה שאני אגיע אליך"

"-מה אתה עושה בלאס וגאס?"שאלה בטון חושד.

"-משחק מחבואים עם ג'ון,מה את מתערבת?"

"-או שפשוט אתה הולך לחשפניות ומבקש 'תרומה' "

"-רון תירגעי,אני לא הולך לריב איתך על כלום"

"-כלום?אז זה נכו-"הוא ניתק לה (L)

-

"אני מצטער,יש לי חברה פסיכית"גיכח לאנס וחזר אל הספה.

"ספר לי על זה"מלמל ג'ון.

"יש לך חברה?"שאלתי,מופתעת.

"הייתה"מיהר להגיב.

"אוה"גיכחתי,ציפיתי להיות מופתעת,אך זה לא הפתיע.

"משהו מצחיק בזה שהייתה לי חברה?"שאל.

"כן..בעיקר החלק שבו היא הייתה"צחקקתי.

 "תשמע אחי,אני לא רוצה להעליב..אבל אתה כמו אנטי מגנט לבחורות"קייל ניסה לנסח זאת בצורה עדינה,אך ללא הצלחה.

חיוך קטנטן בצבץ לטאי.

אוי ואבוי!..החיוך הזה מסמל עתיד למשהו רע..

 "אז..מי רוצה שוקו?"קפצתי.

"לא!בואי כבר!"קרא ומשך אותי.

"מי אתה?"שאלתי ודחפתי אותו ממני.

"אני דין,אחיך"מלמל."מה קורה לך היום?"שאל.

"מ-..מה זאת אומרת?"לחשתי מחזיקה בידי אשר הוא החזיק דקה לפני.

"הכל בסדר,גרייס?"שאל מגחך.

"איבדת את הזיכרון?,אני בטוח שזהיעבור,הרי נחבטת בראשך"מלמל ותפס בשנית בידי.

"היי לארי,עזוב אותה!"מישהו מאחור קרא.

"מה לארי?"שאלתי."זה דין,לא?".

"אני דין,זה לארי..הוא שפוט של אדון האופל"אמר ואילו אני התרחקתי.

"למי תאמיני?לזה שהציל אותך מהחבטה שקיבלת או לזה שרק עכשיו הכרת?"

"מה?היא לא נחבטה.."קרא דין,או איך שהוא קורא לעצמו.

"תשתוק אתה.."סינן זה והמשיך.

"אין לי כוח לשטויות האלה,בואי כבר"קרא ומשך אותי,"עזוב אותה"הדין משך אותי חזרה.

"גרייס!"צעקה מצידו של 'דין.

"גרייס!"צעקה מצידו של לארי,או דין.

"גרייס!"

-

"גרייס.."

שפשפתי את עיני וקמתי באיטיות מהתנוחה שבה הייתי.

"מה נרדמת?"שאלו טאי וג'ון.

 "אוו..אני מניחה שהייתי עייפה"מלמלתי וקמתי ממקומי.

התהלכתי לי סביב החדר כמשוגעת,טאי וג'ון הביטו בי במבט מוזר שהתלבש על פניהם.

"הכל בסדר?"שאל לפתע ג'ון,מביט בפניי.

"את ניראת קצת חיוורת.."מלמלה טאי.

"אני?לא,מה פתאום?..איפה קרסון?"שאלתי.

"הוא..בפגישת עסקים.."ענה ג'ון.

"ולאנס וקייל ומקס?"שאלתי.

"מקס ישן..קייל עם קרסון ולאנס.."מלמלה טאי.

"ולאנס?.."שאלתי.

"לאנס מטייל בלאס וגאס-"."-איפה בלאס וגאס?"

"שאלה מוזרה.."מלמל ג'ון.

"למה מוזרה?.."."איפה בדר"כ רודף שמלות כמו לאנס מטייל,ועוד בלאס וגאס?"הדגיש.

הבטתי בו רגע בתימהון.

עיני נפערו לפתע."בית זונות?"שאלתי בלחש.

הוא החל צוחק..

"לא!הוא לא כזה,הוא יותר בקטע של מועדון חשפנות,להתחיל עם דוגמניות של פלייבוי וכאלה."גיכח.

הבטתי בו בכעס.

"זה ממש עוזר לי שהוא במועדון חשפנות.."סיננתי.

"למה זה אמור להזיז לך ממילא?"שאלה טאי בהרמת גבות."כן.."לפתע ג'ון קלט.

"זה לא מזיז לי..אבל החברה שלו,ויש לו חברה,אומנם פסיכית אבל יש לו"אמרתי.

"ואם בקצב הזה הוא ימשיך..לא תהיה לו חברה"הוספתי.

"כן...ואת תהיי שמחה מזה,כי אז הדרך אליו תהיה פנויה"חייך ג'ון וקם ממקומו.

"מה?"הכחשתי."מה פתאום!"קראתי,מכחישה כל מילה ומלה שיצאה מפיו של ג'ון.

"את תגידי לי שזה לא נכון?"שאל,"אני אהיה מופתע,האמת"הוסיף.

"לא!אבל זה לא נכון!"קראתי.

הוא וטאי החלו מגכחים..לפתע טריקת דלת נשמעה ומתוך הכניסה נכנסו קרסון וקייל.

"איך הי-"."אני לא מאמין,איזה פגישה עלובה"

"אני מניחה שלא היה טוב.."מלמלתי והתיישבתי.

"מה יש לך,את?.."סינן קייל.

"עזוב...היא מתה מקנאה כי לאנס יצא 'לטייל',אם אתה מבין למה אני מתכוון.."גיכח זה וגרם לשני להיסחף.

הנהנתי בשקט..

"היי!"קראתי לבסוף,קולטת.

"אני ממש ממש ממש לא מקנאה!"קראתי.

"אבל אני דואגת ליחסם של רון ושל לאנס"הוספתי בלחש,זה היה הגורם היחיד שבו יכולתי להכחיש.

 קייל ג'ון טאי וקרסון פרצו בצחוק..

"מה מצחיק?.."שאלתי בלחש.

-00:32-

דלת נפתחת נשמעה,צעדים קלים ולאחר מכן דלת שנסגרת.

"בוו"הקפצתי אותו,זה היה לאנס.

"מה את עושה ערה בשעה כזאת?"שאל בלחש.

"לא יכולתי לישון."התכוונתי שדאגתי לך,היית אמור לחזור 5 שעות קודם.

הוא גיכח מעט והתקרב אליי.

"לא היית צריכה לדאוג..לכי לישון."אמר בחיוך משועשע.

"לא דאגתי.."משכתי בכתפיי.

"אהא,מה שתגידי.."מלמל בצחקוק."הלכתי לישון,לילה טוב."אמר והלך.

עד שחיכיתי שהוא יבוא,הוא הולך?..כאילו מה?.

"את רוצה שאני אשאר איתך?אין בעיה"חייך והתיישב על ידי.

הסמקתי בעוז,שכחתי שהם יצורים שקוראים מחשבות.

"יצורים?..לא יפה"אמר בחיוך קל.

"לא התכוונתי יצורים..התכוונתי ש-"."ש..?"

"אני התכוונתי שאתה לא יצו-"."טוב די..אני הבנתי מה את מתכוונת"צחקק והרים גבות מעלה ומטה.

"שנעבור למיטה?"שאל."מה?"הזדעזעתי.

"תירגעי י'סוטה...התכוונתי לישון"גיכח.

"הא?כן..בטח,ידעתי את זה"חייכתי חיוך מאולץ מעט.

הוא צחק וקם ממקומו,מושיט לי יד כמציע לעזור לי לקום.

נעזרתי בידו וניסיתי לקום,אך במקום זאת בטעות שנינו נפלנו על הספה,כשלאנס מעליי.

"שובבה"לחש לאוזני בקול מפתה.

"מה?קום ממני י'שמן!"קראתי לחוצה מעט.

אך הוא הדף אותי מטה.

"אם כבר הגענו למצב הזה..אהמ בזכותך..אז בואי ננצל את הרגע"חייך חיוך זדוני והעביר מבט על גופי.

"לאלאלא אדוני,רד ממני כי אתה כבד לי"קראתי,ידעתי שהוא צוחק איתי.

אך פלא הוא פלא,הוא לא ירד ממני.

לפתע האור נדלק,מקס עמד ליד המטבח.

"מה זה הרעש הזה?"שאל בישנוניות,ואז עיניו נפערו.

"הוו..אני מצטער,תמשיכו לכם..שובבים"קרץ ללאנס,כיבה את האור וחזר לחדרו.

לאנס חייך אליי חיוך ערמומי."נו מה את אומרת?"הוא לא שחרר.

"לא אמרנו שנחזור למיטות?"שאלתי.

"הוופה-"קטעתי אותו."מיטות נפרדות"הדגשתי.

"אני מעדיף את התנוחה הזאת.."מלמל בעדינות וידיו זחלו להן אל קצוות החולצה שלי.

 נשמתי בכבדות..הוא הביט בי בגיכוח קל.

"מה נלחצת?"שאל וקם ממני במהירות.

הוא הביט בי במבט קצר והלך לחדרו.

צבטתי את עצמי לרגע,מנסה לקלוט שזה אכן קרה דקה לפני.

"בוקר טוב"קראתי ויצאתי מהחדר שלי.

"בוקר"סיננה טאי.

"מה יש?"שאלתי מתיישבת על ידה."הואשונאאותי"מלמלה.

"הא?.."שאלתי."לאנס.."ענתה."מה איתו?"."לאנס שונא אותי!"קראה.

מישהי כאן עצבנית,וזה לא בגלל לאנס.

"לאנס לא שונא אותך,מותק.."נכנס מקס."הוא פשוט אוהב את גרייס."צחק.

"אתה ממש עוזר פה,אתה יודע.."סיננתי."זה בסדר..אני יודעת"מלמלה וקברה את פניה בידיה.

"אל תדאגי,הוא גם ככה לא שווה אותך.."ניסיתי לעזור.

"מי לא שווה אותה?.."לאנס הקפיץ אותי מאחור.

"אתה"חימם מקס בחיוך זדוני."מה זה?"שאל,פניו הרצינו.

"מה אני קשור אליה?"סינן מבין שיניו.

"אז זהו..הבעיה היא שאתה לא קשור אליה!"קראתי אני."מזה?..הכל אצלכן הנשים,בעיה"הוסיף.

"נשים,היסטריות.."מלמל ואז לפתע קפץ."שיט,שכחתי להתקשר לרון".

הוא פנה הצידה וחייג לרון,חברתו.בעוד שאני ומקס מצחקקים.

אבל טאי לא נראתה משועשעת,היא היתה מאוהבת בו.

"אז מה עושים היום?"שאלתי."היום זה היום האחרון שלנו פה,זה היום הגורלי"חייך מקס.

הבטתי בו בבלבול."מה?"שאלתי.

"לא משנה,את תראי כבר..."אמר וחיבק את טאי המדוכדכת.

'ט'חח יום גורלי..מה יהיה כבר?..טיול בקזינו?'חשבתי לעצמי בזלזול.

"לא ממש טיול בקזינו.."גיכח."אנחנו הולכים ל'דאבל ספין' היום.."הוסיף.

"ומה אנחנו נעשה שם?"שאלתי באי-הבנה,מה גם שלא הבנתי מה זה ואיפה זה נמצא.

"זה יותר מה את תעשי שם.."סינן ואילו חטף מכה בצלעות מטאי.

-

ראיתי בצדדי שומרים,הרבה שומרים..לא שומרים רגילים,אני לא יודעת איך להסביר.

ראיתי גם בחור בשנות ה-30 לחייו,לצידו עמד בחור מהחלום..ה'דין' הזה.

ואז לפתע הוא הרים פיסת נייר שרופה,עליה היה רשומים המספרים 20090121.

ואז.."גרייס!"."היום זה היום"."המספרים הללו הם רמז".

חחחח איך?..

חלק ב' בקרוב [=

יש לי מעט מנויים..(*רמזרמז*)

וכן...תגגייבבוו D:

©זכויות שמורות לילדה מיוחדת D:©

פרק 4-

היינו כבר באוטו הצפוף,אני ישבתי מאחור.

במושב האמצעי.

"מתי נגיע לשם?"שאלתי מתוסכלת.

מצד אחד ישב מקס חצי יושן וחצי מרייר על הכתף שלי,מהצד השני ישב לאנס,מלטף את ברכיי ומחייך בערמומיות.

"עוד מעט,חומד עוד מעט"מלמל קרסון והביט קדימה,ממול נראה השלט המסמן את הדרך ללאס וגאס.

"מה נעשה שם בכל מקרה?"שאלתי,מתפתלת במקומי,מנסה למצוא תנוחה שבה מקס לא ישן ויזיל עליי ריר-

ולאנס לא יגע בי,אך מה הפלא?זה לא קרה.

"את עוד תראי מותק,העולם טומן בחובו הפתעות."קרץ לי דרך המראה הקטנה מקדימה.

מה לעזעזל הוא רוצה ממני עכשיו?...הבן אדם חטף אותי,ועכשיו הוא מסיע אותי ללאס וגאס.

"לא חטפתי אותך!"קרא והביט בי דרך המראה.

"בסדר.."סיננתי.

"לא טוב לך איתנו?"שאל קייל,מקדימה.

"האמת היא..אם אתה מחשיב את הנסיעה הזאת אז לא!"אמרתי ברוגע ולאחר מכן התפרצתי.

"הגענו לוגאס בייבי"קרא ג'ון מאחורה כאשר שלט הכניסה הופיע באופק.

"אני לא עשיתי את זה,אמא!"קפץ מקס כהתעורר מחלום.

כל מי שהיה באוטו באותו רגע היה בשיא הצחוק.

"מה?"שאל מקס,נבוך.

"טוב לא משנה,כמעט הגענו"סינן קרסון מביט אל העיר עצמה כאשר נכנסנו אליה.

"אז איפה נישן להלילה?"שאל קייל,שאלה טובה.

"כבר הזמנתי לנו חדרים."אמר זה וחנה את האוטו בכניסת המלון.

"זה נהדר."קרא ג'ון,מאושר.

"שנלך למועדון חשפנות?"שאל זה את לאנס,ואילו זה הנהן במרץ..חיוך זדוני על פניו.

"בנים.."סיננתי לעצמי ויצאתי מהאוטו.

"למה בנות יותר טוב?"שאל ג'ון ויצא אחרי.

"בהרבה יותר"קפצה טאי.

"את תסתמי,אף אחד לא שאל אותך."יצא לאנס מהאוטו.

הבטתי בטאי,מרחמת קצת,הבנים פה שונאים אותה..

"טוב די..הבנות היו ויהיו הכי טובות,שלא כמו בנים"קראתי,מגנה עליה.

"כן בטח..תמשיכו לחלום בנות"קם קייל ממקומו.

"מה אתה מתערב?...זה בינינו ובינהם"קראה טאי.

"שששש"אמר ג'ון מגכח,ברוגע.

"הוא גם בן,זכותו להביע דעה."

"-בואו לא נביע דעה,בואו נביע תחרות ואז נראה איזה מין הכי טוב הבנים או הבנות"קראה טאי.

"בכיף,2 נגד 2"אמר ג'ון.

"זה לא יהיה פייר 4 נגד 2,אז ננצח אתכן בצורה פחות משפילה."הוסיף לאנס.

"יותר נכון..בצורה שתשפיל אתכם שאנחנו ננצח"אני ילדה תחרותית,אם מאתגרים אותי

אז אני לא לוקחת בחשבון הפסד,אלא אם כן זה לגבי הקבוצה השניה.

"טוב גמדות,תתכוננו להפסיד"אמר קייל והלכך בעוד שג'ון לאנס ומקס אחריו.

"פ'פפ..שפוטים שלו"סיננתי.

"בנתיים באלך ללכת לבדוק את העיר?"שאלה טאי בקריצה,היא נהייתה יותר נחמדה אליי.

"בואי"מלמלתי בחיוך,הזדמנות פז להתחבר איתה.

 התחלנו ללכת בדממה.

לאחר 5 דקות בערך היא פצחה בשיחה:

"אז.."

"-אז..?"שאלתי

"את אוהבת את לאנס?"שאלה.

"לא,למה?"שאלתי.

"כי הוא נמרח עליך מהרגע שהגעת אלינו"סיננה.

גיכחתי בחיוך קל.

"אז הוא נמרח עליי,למה זה כ"כ חשוב לך?"שאלתי כמנסה לתפוס אותה על חם.

"אלוהים אדירים טאי,את מאוהבת בו" קראתי לאחר הדקה הקצרה שבה היא שתקה,גוון אדום עלה על פניה.

"אני לא!"הכחישה.

"שמענו עליך,טאי."גיכחתי.

"נו באמת..."קראה.

הבטתי בה,אך היא הביטה קדימה,מסמנת לי להביט קדימה.

פיה ועיניה היו פעורים.

"מה?"שאלתי והסתובבתי,עיני נפערו.

זה ה-מועדון הימורים הנודע ביותר בלאס וגאס..

שמעתי עליו בטלוויזיה..

"גראנד קלאב"מלמלתי קוראת את השלט.

"שניכנס?"שאלה.

"ואחר כך נצא תפרניות?"שאלתי בעוקצנות.

"לא תודה"הוספתי ובאתי להסתובב.

"נו גרייס"טאי עיוותה פניה בניסון לפאפי פייס.

"זה נראה כאילו אכלת משהו מקולקל ואת עומדת להקיא,ואם כן אז לכיוון השני"מלמלתי וצעדתי צעד אחורנית.

"מה?לא!..כנסי איתי,בבקשה!"התחננה.

"אבל אנחנו לא מבזבזות דולר אחד."הצבתי בפניה תנאי.

היא הנהנה בחיוך ומשכה אותי פנימה.

-

-

כשנכנסנו אורות צבעוניים הבהבו מסביב,כהרגלה של וגאס.

"מרטיני,עלמות נאות?"צץ בחור עם מגש מלא בכוסות.

"תודה"חייכה טאי ולקחה את הכוס.

"טאי"סיננתי.

"תירגעי כבר,גרייס זה על חשבון הבית,נכון?"שאלה.

הוא הנהן בחיוך."עבורכן כן"ענה.

תפסתי את הכוס הזאת ונפנפתי את המלצר העלוב בעדינות.

לגמתי מהכוס הזאת והחמצתי פנים.

"התרצו להמר,בנות?"שאל בחור מאחורי גלגל כלשהוא.

"לא תוד-"."כן"טאי קטעה אותי.

הבטתי בה בזעם,לגמתי מהמרטיני ותפסתי את הפלאפון אשר רטט לי בכיס.

היא הסתובבה אליי וחטפה את הפלאפון לפני שהצלחתי לענות.

"למה זה היה טוב?"שאלתי בכעס.

"עכשיו אנחנו מבלות,את לא תהרסי לנו"קראה.

 "ואם זה היה דחוף?"רטנתי.

"לא נורא,יסתדרו בלעדינו"סיננה והביטה בבחור צעיר אשר קרץ לה.

"אני הלכתי"חייכה חיוך ערמומי."תנסי שלא להרוס לנו.."הוסיפה.

"בטח בטח.."מלמלתי כאשר היא כבר הייתה בחצי הדרך אליו.

-

-באותו זמן אצל הבנים-

"אתה לא יכול להרוג עכברוש מסכן?"גיכח ג'ון מביט בקייל מהצד.

"נסה אתה להרוג אותו"אמר קייל עומד על השולחן,ראשו של העכברוש הציץ מבעד לספה.

לפתע צרחה נוראית הרעידה את הבית,זה היה ג'ון שצרח ועלה על השולחן ביחד עם קייל והאלה שהוא החזיק.

"מה זה היה?"יצא לאנס מבוהל מחדרו.

עיניו נפערו."אימאלה!"קרא וקפץ על הספה.

"איפה מקס וקרסון?"שאל קייל.

"יצאו לטייל.."מלמל ג'ון והביט בעיוות פנים על החיה המסכנה שפחדה יותר מהם.

"אז תתקשר אליהם או משהו.."מלמל לאנס מפוחד.

"הוא לא עונה"קרא ג'ון לאחר דקה וחצי.

"אז תתקשר לגרייס וטאי.."אמר קייל מחזיק באלה בעודו רועד.

"גרייס וטאי,גרייס וטאי.."מלמל מחפש אותן דרך האנשי קשר.

 "גרייס וטאי!"כנראה שהוא מצא אותם,וחייג.

"-שלום הגעתם למשיבון הסלולארי של ********** אנא השאירו הודעה אחרי ה{ביפ}"

"משיבון סלולארי טיפש"רטן ג'ון.

"קודם תנתק את השיחה,מפגר"סינן קייל.

לפתע צרחה נוראית הרעידה בשנית את הבית.

-

-בנתיים אצל הבנות-

פתחתי את הפלאפון,'שיחה שלא נעתה','הודעה שלא הושמעה'.

"אוף נו.."סיננתי לעצמי,טאי עדיין הייתה שקועה בבחור ההוא מקודם.

הבטתי בצג ולחצתי על הספרה 2,שהייתה אמורה להשמיע לי את ההודעה.

"אנא חכה דקה,ההמתנה עלולה להימשך כמה שניות-"

"-משיבון סלולארי טיפש"

"-קודם תנתק את השיחה,מפגר"

לפתע צרחה נשית נוראית הושמעה,ולאחריה ניתוק.

יואו איזה דפוקים..הבטתי לעברה של טאי והחלטתי.

-

"מה זה?"זעק מקס והסתתר מאחורי קרסון.

"זה עכברוש.."סינן קרסון ואז הביט בשלושה אשר עמדו על הספה והשולחן.

"אני אומר לכם,אתם אכזבה לערפדים בעולם."הוסיף במלמול.

הוא תפס מטאטא והעיף את העכברוש בעדינות מהחדר.

"זה היה קשה?"שאל כשסגר את הדלת.

"ובכן..כשאתה אומר את זה ככה.."מלמל ג'ון וירד מהשולחן.

"היה לכם קשה"סינן זה והלך לחדרו.

"אולי,אבל אנחנו שמחים שעזרת לנו!"קרא קייל בהתחנפות.

לפתע דלת הכניסה נפתחה וממנה נכנסו גרייס המחזיקה בטאי השיכורה..

"אני מקווה שניהנתן לכן בעוד שהיינו זקוקים לכם!"קרא ג'ון בהתקהלות.

"אבל כפי שאני רואה,הסתדרתם מצויין."טאי מלמלה,והרימה יד.

"מצויין?"שאל בתסכול.

"שעה וחצי אנחנו עומדים על השולחן,מנסים להיפטר מעכברוש"קרא.

"עכברוש?"קפצתי על הספה.

"איפה?"שאלתי בבהלה.

הבנים צחקקו להם ואילו טאי הייתה בדרך לחדרה בעודה מועדת.

"מצחיק מאוד.."מלמלתי.

"בא לך לראות סרט?"שאל ג'ון והרים גבות מעלה ומטה.

"ביי."אמרתי יוצאת. בדרך לחדר שלי נתקלתי בבחור.

"אני מצטערת-"מלמלתי והבטתי בו,הוא בהה בי ולא ענה.

מוווזר..

"אני ממהרת.."מלמלתי ובאתי לעבור על פניו,כשהוא תפס אותי בזרועותיי.

"סליחה,מה-"."-את לא מזהה אותי?"שאל.

הבטתי בו בשנית והוא באמת נראה מוכר אבל לא..

"אני מצטערת.."מלמלתי ואילו הוא שחרר את זרועי.

"זה בסדר.."חייך חיוך מר.

"אולי תגיד מאיפה אני מכירה אותך אז אולי אני אדע"אמרתי.

הוא הביט בי והלך במהירות.

הבטתי בו מתרחק,מנסה להיזכר מאיפה אני מכירה את האיש הזה.

-

*חיזיון של גרייס*

 "אנחנו לא נוכל להחזיק אותה עוד הרבה בנינו"אמר.

"אבל היא לא תשרוד בעולם האנושי והמחריד הזה"מחתה.

"אין ברירה,זאת הדרך היחידה שבה היא תינצל"

התינוקת הבוכה לא שחררה את ידה של אמא,לפתע קול ניפוץ נשמע קרוב.

"מהר לוסינדה,התינוקת לא תשרוד במלחמה הזאת.."

"הם רוצים את התינוקת"קראה.

"תלכי לוסינדה תינצלי ביחד איתה!"אמר ואילו האישה ברחה כל עוד נפשה בה,ביחד עם התינוקת..

*ס.חיזיון*

-

לקח לי זמן להבין אבל-

זאת אני התינוקת,אלוהים אדירים.

ועכשיו אני נאלצת לומר סליחה על הפרק הקצר,אבל הוא מותח כמו שהבטחתי,נכון?

פשוט מיהרתי להעלות פרק לגרום לכם להנות בפעם האחרונה מהחופש D;