| 8/2009
(סיפור קצר) הסיפור על הגמד. חלק ב'
חלק שני מתוך שלושה - ומאחר וזה חלק שני, אני ממליץ לקרוא את החלק הראשון כדי להבין מה קורה פה. בסיפורים קצרים, זה קריטי.
(החלק השלישי יבוא ממש בקרוב)
טוב, עכשיו אתם כבר מבינים, שאם קודם לכן גדי היה עוד קצת מטושטש מהבוקר,
מבוהל מהמפגש המקרי, והמום מכך שמולו עומד גמד, ועוד כזה שחיפש אותו
אישית, אזי בנקודה הזו גדי פשוט איבד כל קשר להגיון ולמציאות שהוא הכיר עד
אותו הרגע. הוא אפילו לא שאל שוב "מה?". הוא פשוט עמד שם, פעור פה, בוהה
בגמד. או הננס, כמובן. הלה נראה דווקא כאחד שיודע בדיוק מה הוא עושה,
וכשהוא זיהה שגדי הבין את המשפט האחרון, הוא רק הוסיף עוד משפט אחד קטן,
לפני שנעלם. המשפט היה "עצה קטנה: מדובר באחריות גדולה למדי. נסה להתרגל
אליה לאט לאט. בהתחלה השתמש בה פעם בחודש, או שבוע, ועם הזמן הגבר את
התדירות בה אתה מרשה לעצמך להשתמש בכוח הזה. מנסיון של אחרים". כאן הוא
הסתובב וירד במדרגות, מבלי להגיד אפילו "שלום". גדי היה דיי מבולבל, אבל
תוך מספר שניות בודדות הוא הבין שהוא מבולבל, וידע דבר אחד מאוד פשוט:
היחיד שיכל לספק לו תשובות, ירד הרגע במדרגות. הוא פתח בריצה אחריו, אבל
אחרי שירד עד לקומת הכניסה מבלי לראות את הגמד, הוא הניח שהיה פה איזהשהו
טריק. הוא רץ במדרגות והיה בקלות משיג כל אדם רגיל, ולכן אין סיכוי שהגמד
ירד לפניו במדרגות, כי עם רגליים קצרות כאלו, הקצב עוד יותר איטי. או שהוא
נכנס לדירה של שכנים, או שהוא נעלם. לדפוק על דלתות השכנים ולשאול אם ראו
גמד, לא בא בחשבון, אין מה לעשות. גדי הלך לעבודה.
במשך היום ההוא, ובעצם עוד כמה ימים שאחריו, גדי חשב רק על המקרה הזה.
הוא הריץ במוחו את מה שקרה, ניסה שוב ושוב לענות לעצמו על כל השאלות
שהתרוצצו לו בראש, אבל לא מצה תשובות. לבסוף, הצליח לשכנע את עצמו שכל
העניין היה איזהשהו חלום מאוד מתוחכם ושבעצם כל העניין לא התרחש מעולם,
והוא בעצם התעורר אחר כך ויצא לעבודה.
שבועיים. זה הזמן שעבר, עד שגדי התעצבן על פקיד במשרדי מס ההכנסה עד
כדי שחשב לעצמו שהלוואי ואותו פקיד לא היה קיים. מצד אחד, אמנם לא ראה
אותו שוב לאחר מכן, אבל מצד אחר, זה היה מישהו שגם כך הסבירות לפגוש אותו
פעם שניה היתה נמוכה מאוד. אולי פיטרו אותו? אולי שינה את הימים בהם הוא
עובד? אולי פשוט היה חולה לאחר מכן? אין לדעת.
אבל זה הציק לגדי.
מספיק הציק לו, עד שגדי החליט לעשות ניסוי,
על מנת להוכיח לעצמו שכל העניין היה חלום, והוא סתם משתטה במחשבות המציקות
האלו. הוא לקח נייר, וכתב למעלה את התאריך והשעה, הוסיף "אני, גדי, מתכוון
לחשוב שזינתי, שהיה המפקד שלי בצבא, הלוואי ומעולם לא היה קיים". זינתי
הזה, היה אדום נלוז, ולא רק שהתעלל בגדי, אלא גם היו סימנים שהצביעו על כך
שהוא אנס את הפקידה שלו. מישהו שבהחלט התאים לניסוי של גדי. גדי התרכז
מעט, דמיין אותו, לא היה ברור לו אם צריך או לא, אבל ליתר ביטחון ניסה
להזכר בכל רגשות השנאה אליו, ואז, חשב על כך שהיה רוצה שלא היה קיים מעולם.
משהו השתנה, אבל לא היה ברור לו מה בדיוק. הניסוי הסתיים, נכון? כבר חשבתי את מה שרציתי?
הוא הסתכל על הנייר. תאריך, שעה, ו-"אני, גדי, מתכוון לחשוב ש, שהיה המפקד שלי בצבא, הלוואי ומעולם לא היה קיים". מוזר. רציתי לעשות ניסוי, כדי לבדוק את העניין עם הגמד, נכון? אז על מי חשבתי?
וצבא? למה הוא בחר את הצבא? בסך הכל, גדי זכר שלא אהב את הצבא, אבל לא היה
לו מפקד שהתעלל בו. חלק היו בסדר יותר, וחלק פחות. הוא זכר שהוא חשב על
מישהו רק דקה קודם לכן, אבל מי זה היה? לא היה לגדי מושג.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
