קרוב |
| 5/2010
much better
העננים התחילו להתבהר ביום ראשון אחר הצהריים. אמנם אי אפשר לומר שהרגשתי \ אני מרגיש מצוין, אבל ההבדל הוא גדול ביותר. במקום הרגשת מחנק ומועקה, אני מסתובב עם חיוך + לב צבוט.
-
כיף להזכר שישנם אנשים שאוהבים אותך. ויותר נקודתית, כיף להווכח בשנית שיש בחורות שאוהבות אותך, נפשית ופיסית, למרות הבדידות הספציפית. סופ"ש צפוי להיות נחמד.
-
התחושה שלי, כשקראתי שם, היתה כמו
לראות חתול שמטפס על עץ אל ענף גבוה, ואז נתקע. הוא עומד שם ובוכה, "אני לא יכול לרדת". אבל אתה בחרת לעלות לשם, לא?
בכל זאת, רווח לי לגלות שאין בי שמחה לאיד. אנשים הם אדיוטים, או אולי, אדיוטים לפעמים. בכל זאת, אני לא חושב שאני אפיק משהו מכך שאהווה ראי, במקרה הזה. לא קל לאגו לראות שהוא שלילי, וצריך להיות ברמה מסוימת, אולי רמת פתיחות מסוימת, כדי לקבל את זה ולנסות להשתפר.
הנה, עוד פוסט שספק אם אבין בעוד שנה כשאקרא אותו שוב. 
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
