נכתב לפני שלושה חודשים על הבחור שהיה מושא ההתאהבות שלי בלימודים במשך שנתיים וחצי 

חחח שכבנו בסוף

אני מרגישה שהתודעה שלי עוברת שינוי.  מאז הפרידה מהאקס והדחייה שחוויתי מא' (הבחור מהפוסט הקודם) אני במעין קיום מעניין ורוחני שמסתכל על העולם כאל פריימים קולנועיים מעניינים מסרט, הכלה והודיה של אנשים אחרים, מתהלכת ברחוב וחווה כמה מימדים וזרמי תודעה במקביל.  מין קו מחשבה לא מחובר אבל הכי מחובר בעולם.  אני חושבת שהפרידה הזאת עשתה לי טוב בסופו של דבר, כי אני מרגישה חיה. ביחד עם החיות הזאת והניתוק התודעתי המשונה הזה מהמציאות, נכנסתי לפאזה קצת אקספרימנטלית.  אני מניחה שאם הייתי יותר אדג'ית ואינטנסיבית הייתי שוכבת עם כמה בנים כל שבוע אבל המתינות שלי ניתבה את זה לדברים אחרים שיכול להיות שהם יותר גרועים אפילו. הכוונה היא לח'.  יום אחד באינסטגרם הוא הציע לי בצורה מאוד מפורשת לבוא אליו ו"לבדוק איתו משחקים" או לראות סרט אם מתחש לי פעולה פסיבית יותר.  באותו זמן דחיתי אותו בתירוץ שאין לי זמן אבל כן השארתי אופציה פתוחה שזה יקרה יום אחד.  עבר שוב כמה זמן, בו האובססיה שלי עליו נרגעה.  גם האובססיה שלי מהדחייה מא' נרגעה אבל משהו בי רצה משהו.  חשבתי שלא נעים לי מח' שאני כל הזמן מתחמקת מלהיפגש איתו ושהייתי רוצה שנשמור על החברות שלנו.  אני גם נמצאת בפאזה האקספרימנטלית שלי ואני כל הזמן בשאלה "מעניין מה יקרה".  מה יקרה אם אפגש עם ח'? הוא יעשה עלי מוב כנראה? אה בסדר אני אעצור אותו בזמן.  בדרך לפילטיס שאלתי אותו בצורה אימפולסיבית  אם הוא עדיין רוצה לבדוק משחקים.  קבענו לרביעי בערב.  כתבתי לו שבחמישי אני צריכה לארגן את התחפושת שלי ככה שלא אשאר להרבה משחקים, השארתי פתח מילוט ומסר שאני באה במטרה חברית וקצרה.  רציתי להיפגש איתו ולספר לו על חוויותי מהטינדר ועל א'.  המלגה הייתה ארוכה, בחזרה הביתה התלבטתי אם לבטל לו ולרדת מהעניין.  אבל חוסר המנוח של "מעניין מה יקרה" הוביל אותי וכשירדתי מהטרמפ שלי הביתה פשוט הלכתי אליו.  התיישבתי על המיטה שלו, ישר עדכנתי אותו בחוויות מחיי הרווקות הראשוניים שלי.  הוא ישב לידי.  שיחקנו במשחק אינדי שבו השחקן הוא עלוה של עלי כותרת ברוח.  הוא צפה בי משחקת. לאט לאט השתפרתי ותוך כדי ניסיתי להסביר לו שהמשחק הזה מושלם למצב התודעתי המשונה שאני נמצאת בו, אבל לא כל כך הצלחתי לתקשר את זה.  סיפרתי על סרט שראיתי בעבודה וגרם לי לחשוב עליו ושאולי הוא יעניין אותו.  "למה הוא גרם לך לחשוב עלי?"  "היו בו תובנות על החיים וזה גרם לי לחשוב עליך, כי גם אתה מהרהר"  אחרי שני שלבים התעייפתי ונתתי לח' לשחק במקומי.  כבר לא זוכרת בדיוק על מה דיברנו.  הוא סיים את השלב.  "את רוצה עוד שלב?" "די נראה לי שזהו" "יש לי שאלה אליך" "כן?"  "אני יכול להתחיל איתך?"  הייתה מבוכה קלה בקולו אבל גם ביטחון.  חייכתי.  כל השנתיים האלה והסבל והאובססיה והכמיהה התנקזו לרגע הזה.  הרגיש שאם החיים היו סדרה, כאן הפרק היה נגמר.  חייכתי והסתכלתי הצידה. "זה בסדר אם לא"  נשמע שהוא היה מאוד מוכן לתשובה שלילית.  לא הפסקתי לחשוב על האקסית שלו איתה אני נמצאת בלימודים.  הסתכלתי עליו והנהנתי "כן". 
"אני יכול להתקרב?" "כן"  הוא התקרב וחיבק ועטף אותי, ליטף אותי בכתפיים ולקח לי את היד.  "אבל יש בעיה, אני חברה של נ' (האקסית שלו)"  "זה ממש לא עניינה" המשכנו לדון בזה קצת, הסברתי את הסיטואציה, שאנחנו באותה כיתה, שהיא עדיין מדברת עליו וכנראה פגועה מימנו, שמה יקרה אם תדע. הוא אמר שאין שום סיבה שהיא תדע, שזה לא עניינה.  הרגשתי שהגעתי לרגע המכריע בו יוחלט אם אני בת אדם טובה או רעה.  רציתי לנשק אותו, אבל במקום המשכתי להסתכל הצידה ולחשוב ולחייך במבוכה.  חשבתי על אלנה גרקו ועל נאום הכמעט שלה.  נמאס לי להיות צופה מהצד. נמאס לי למנוע מעצמי דברים למען אחרים.  הם לא ביחד כבר תשעה חודשים, יש לה חבר, זאת החלטה שלי אם לשכב איתו או לא, זה משהו שאני רוצה הרבה זמן ואני רוצה לחיות ולעשות מה שאני רוצה. נישקתי אותו.  אני לא זוכרת יותר מידי, מהנשיקה הרגשתי איך אני מתקשה ומתנתקת, איך אני לא מרגישה כלום בפנים. הלב שלי אטום ונעול, אני מרוקנת, אני הכי ברגע אבל בניתוק רגשי. באיזשהו שלב הוא אמר "אני לא מחפש זוגיות"
"זה בסדר, גם אני לא"  הוא הצמיד אותי אליו והרגשתי שהוא קשה.  המשכנו להתמזמז.  הוא לא הפסיק לחייך.  נראה שהוא קרן מאושר וסיפוק.  ""רציתי את זה המון זמן" הלוואי והנפש שלי לא הייתה מתנתקת מימני והייתי זוכרת בדיוק מה קרה.  שאלתי אותו מה נעשה אחרי שנשכב, האם נמשיך לדבר? האם נעמיד פנים שלא קרה? הוא אמר שהוא לא יודע, שהוא מקווה שאני כן אמשיך לדבר איתו אבל הוא יבין אם לא ארצה אחרי.  לשמוע את זה שהוא רצה את זה הרבה זמן. כל מה שרציתי לשמוע. ולא הרגשתי כלום באותו הרגע.  "אם לא נעים לך אני אעצור ברגע שתגידי" הוא ניסה להפשיט אותי וזה לא עבד בגלל השכבות.  התנצלתי בפניו שלבשתי גופייה מתחת לסוודר כדי שזה יחזיק את זה ובגלל זה היא לא מתאימה לשאר האאוטפיט.  "אוי! אני כל כך כועס" הוא צחק בזמן שהוא פושט את הסוודר ומנשק אותי, צחקנו שנינו.  הוא הפשיט את השמלה והחזייה ונישק את החזה שלי.  נראה לי בערך בשלב הזה אמרתי לו שאני קצת בשוק ובגלל זה אני ככה, הוא אמר שגם הוא מרגיש אותו דבר.  אני כבר לא זוכרת לגמרי מה בדיוק היה, רק שהתמזמזנו הרבה, דיברנו על זה שרצינו את זה שנינו ושעכשיו ברגע האמת זה מעניין וכיף ומוזר.  בסוף שנינו היינו ערומים מתחת לשמיכה.  
"לא באתי מוכנה לסקס"
"מוזר לראות את העור שלך מקרוב" 
המגע שלו היה לי נעים, הוא שאל הרבה שאלות "את אוהבת שתופסים או מגע עדין?" "את רגישה בפטמות?" "את מעדיפה ליטופים?"  
רק עניתי רוב הזמן שאני לא יודעת והייתי בשוק  
הרגעתי אותו ואמרתי שיש משהו נעים שזה ראשוני וגם בלא לדעת בדיוק מה נעים לי, ושנגלה ביחד.  גם שאלתי אותו מה נעים לו ומה הוא אוהב.  סיכמנו שאנחנו בלילה ניסיוני.  לא באתי בכלל מוכנה לסקס. שיער בבית שחי, השיער ערווה ממש לא מסודר, תחתונים הרוסים עם חורים.  הוא החדיר לי אצבע וזה קצת כאב. שלחתי אותו לגזוז ציפורניים.  שמעתי אותו צוחק עם השותף שלו בחוץ בזמן שהוא גוזז. גם עכשיו כשאני כותבת ומנסה להיזכר אני מרגישה סוג של ניתוק.  אהבתי את הגוף שלו בסך הכל. הוא אמר לי באיזשהו שלב שבזמן האחרון קצת קשה לו לתפקד, ושזה בעיקר פסיכולוגי כי לבד הוא לגמרי מסתדר.  כלומר קשה לו שיהיה לו קשה. הרגעתי.   אני חושבת שפשוט בין המזמוזים דיברנו על כמה הוא רצה אותי מההתחלה שנפגשנו.  אמרתי לו שזה היה הדדי.  הוא אמר שעכשיו כשהוא שאל אותי הלב שלו היה על מאתיים. 
הלוואי והייתי זוכרת יותר
נשארנו ערים כל הלילה 



מאז קרו עוד מלא דברים שלא אפרט עכשיו. כן אומר שיצאתי מהתודעה המיוחדת הזאת לתוך ניתוק רגשי מתמשך שהקשה עלי מאוד ): 
לא זוכרת מתי הייתי בניתוק שכזה. עכשיו אני מתאוששת ממנו. וגם עכשיו אני בזוגיות עם הבחור המוזכר מעלה חח