תעשו עניין מכל דבר, אנשים בכיינים וטפשים. אטימות שכזאת. אנשים כל כך מטומטמים. התבכיינות לא תעזור, הבכיינים הם חלשים. בוכים על דברים חסרי משמעות כשיש עוד אלפי סיבות טובות לבכות. הוא ילך בקרוב, כולנו יודעים. מקווים שלא, החיים מפתיעים. המוות מפתיע עוד יותר. אנשים חזקים מעוררים הערצה, אנשים חלשים מעוררים סלידה. אני שונאת אתכם, אנשים חלשים. אני מתעבת אתכם כי אין לכם טיפת אומץ. אתם רק בוכים ובוכים, אנשים חלשים. אין לכם דעה, אתם תמיד תתפשרו כי תגידו שאין מה לעשות. "בחיים אל תהיה צודק, תהיה חכם", אומר המשפט הידוע לכל, אך האמת היא שלפעמים עדיף להיות צודק, להתייחס לדברים בקלות ראש, להכנס עם הראש בקיר. זה כואב, אבל לומדים את הלקח. אנשים חזקים מעוררי הערצה, הלוואי וכולם היו אנשים חזקים.
אתם מעייפים אותי, נמאס לי מכם אנשים ציניים מגעילים. עדיף לדבר אל הקירות. שכחתי כבר מה זה לספר משהו אמיתי. והיו לי שבועיים בחודש דצמבר שבהם רציתי למות מרוב פחד. היו לי שבועות ארוכים שבהם הקשבתי לצעקות ולהתבכיינויות של החלשים האלה. שמעתי את התלונות של הטיפשים אז תפסתי במושכות וניסיתי לפתור את הבעיות. באופן זמני הם הסתדרו, אפילו ריגשו אותי, אבל מה הטעם כשזה זמני? היא תמשיך לבכות ולא תרפה ממנו לעולם, כפי שעשתה מאז ומתמיד. מספידה אותו כבר שנים בעודו בחיים. הוא אף פעם לא יבין אותה.
היא תמיד תתנהג כמו תינוקת מפגרת.
הוא תמיד יקח ללב.
היא תמיד תתקוף ותצעק.
הוא תמיד יצרח כאילו מישהו מאיים על חייו.
היא תחייך אל העולם ותפגין שמחת חיים, והעולם יחייך אליה בחזרה.
היא תלכלך על כולם ותמשיך לחשוב שהיא מושלמת.
היא תחשוב שחסר לה משהו כשבעצם יש לה הכל.
אני פשוט אתלונן ואתלונן ואתלונן ואתלונן ואתלונן כי אני ממש טובה בזה.
אז לכולנו יש בעיות, אבל כשמסתכלים על זה מהצד כולנו אידיוטים ובכיינים. פשוט צריך לנסות ולהבין ממה נובעות הבעיות.
אני כבר הבנתי את זה. הכל חוץ מלמה אני עדיין מכורה לחרא הזה.
עריכה:
תפסיקייייייייייייייי תפפפסססיייקיייי אני שונאת אותך כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111111
נשבעת שבסוף אני אתכחש אלייך!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
