אני חושבת
אני חושבת
אני חושבת
אני חושבת
על זה שאין לי כבר כוח לבצפר
על זה שאין לי כבר כוח ל... אנשים.
על זה שבאמת בא לי כבר להתגייס ולהתחיל חיים חדשים... כי הכל פה נהיה כל כך משעמם. וזה מאוד נאיבי מצדי לחשוב שעוד יש סיכוי להמשיך לחיות כמו תמיד, דברים משתנים ואין מה לעשות נגד זה. להביט קדימה ואף פעם לא להביט לאחור... אולי להגשים חלום או שניים מהעבר? אני לא יכולה להתחייב לזה, אני יכולה רק לנסות, אבל זו כבר בגידה בעקרונות שלי (מה שנשאר מהם). אנשים באים ואנשים הולכים... יש גם כאלה שלא ישובו אף פעם ואצטרך ממש להתאמץ כדי להיזכר איך הם נראים ויש כאלה שאעדיף לשכוח ויש מי שאזכר בו בשנייה ואו שאחייך או שאתעצבן מהזכרון שהשאיר לי.
אוף, אני שונאת אנשים, כי מתי שאתה הכי הכי צריך אותם הם זורקים לך זין או שפשוט לא ממש רואים אותך.