מחשבות שבלב

בזלת לוהטת, לבה רותחת
נשפכות על גופי,
זכרונות כואבים, אינני שוכחת
האם זהו, האם הגיע סופי?

יש אנשים שחולמים בשמיים,
אני שקועה באדמה,
נטועה בעמקי נבכי הדממה.
יש אנשים ויש אדם
וגופי מצולק משרידיו של הדם,
דם שניגר מסכינים ומחטים
שאני במו ידי עוללתי לעצמי.

איך מטפסים מעלה מעלה
בכוחות אחרונים?
איך נושכים בשיניים?
העיקר לא ליפול!
ובינות עושר החיים
רק לא להיוותר חסרת כל.