מחשבות שבלב

נערה בודדה

שוכבת על הבטון הקר

מנסה להסתיר את ערוות גופה הערום מאחורי ספסל.

עץ גבוה בשמים

מבטי נשוא אליו

מחכה שייגמר.

בכיתי, ייללתי, התחננתי,

הוא לא מקשיב לי;

גוהר עלי וכל כובד משקלו עלי

הוא דואג שלא אוכל לזוז

כדי שיוכל לעשות כרצונו

גוהר, נאנח ומתעלם מדמעותיי המבקשות רחמים.

גופי קפוא ומאובן.

הזיכרון לא נמחק

הזיכרון לא יימחק לעולם.

לא יכולה לחזור למקום ההוא

אך כלואה בו לשארית חיי.