"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

אחרי חודשים של ציפייה,

של תיאומים כושלים,

של אנשים לא ספונטניים,

של כרטיסים שנגמרו,

סוף סוף הייתי בהופעת עמידה טובה.

רק טובה אמרתי? אחת הטובות שהייתי בהן.

מדובר, חברים, בלהקת הגרובטרון.

למי שלא מכיר ואין לו כוח להכנס ללינק, מדובר בלהקה שנוסדה בעמק יזרעאל ומבצעת כבר כמה שנים חידושים מרעננים לשירי ארץ ישראל. לא מדובר בעוד רימיקסים מזעזעים ואלקטרונים להחריד או בביצועי ראפ נוראיים שמבזים את השירים עליהם הם מתבססים (כן, סאבלימינל, אני מדבר עליך), אלא בביצועים איכותיים עם להקה של שבעה נגנים מוכשרים וזמר מופרע לחלוטין. הם הפכו את "לו יהי" לשיר רגאיי, את "צרות טובות" לשיר קאנטרי ואת "כשאת אומרת לא" לרוק בועט, והכל תוך כבוד והערכה לשירים המקוריים, ובשילוב הומור מבריק של סולן הלהקה דרור אהבה רומם. בתור מי שאוהב את השירים האלה בגרסאות המקוריות שלהם, אני חייב להודות שבמקרים מסוימים הגרובטרון מצליחים להתעלות על המקור.

חיכיתי להופעה הזו כבר כמה זמן, והיה שווה לחכות. אם פעם הם היו מבצעים גם חידושים בינוניים כמו החידוש שלהם ל"עבודה עברית" של הגששים, היום ההברקות רודפות אחת את השנייה במשך כל ההופעה. החל בביצועים הישנים והמעולים שהזכרתי, דרך ביצועים חדשים וגאוניים ל"הכל זהב" ול"הם בזמר הזה" ועד השירים המקוריים שלהם, שממשיכים את האווירה השמחה-מצחיקה של ההופעות.

אין הרבה דברים שעושים לי טוב כמו הופעה טובה, ובאמת שאין הרבה הופעות שנהניתי בהן כמו שנהניתי בהופעה הזו.

ברגע שחזרתי הביתה נכנסתי לאתר שלהם לחפש את ההופעה הבאה שאלך אליה. מצאתי - נשף פורים בתמונע ב26, תבואו גם.