"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

נו, מה? אף אחד לא מתכוון לבקש סליחה?

איפה כל גדודי הפרשנים שעד לפני יומיים הסבירו שמצבנו אבוד, שאם לא נתקפל עכשיו ומיד ונכנע לכל גחמה של ארה"ב יקיץ הקץ? הם לא חושבים שמגיעה לנתניהו התנצלות?

בכלל, דיי מעצבן היחס של התקשורת לראש הממשלה שלנו.

נדמה שהם מוכנים לבלוע כל שטות רק בשביל להתנגח בו קצת.

נסו להסתכל על הדברים רגע מבחוץ: בואו נבחן את ה"משברים" שהיו לנו בזמן האחרון.

נתחיל בסוגיית אתרי המורשת. ראש ממשלת ישראל הכניס את קבר רחל ומערת המכפלה לרשימת אתרי מורשת שיעברו שיקום ושיפוץ. אף אחד לא הצהיר שהמקומות הללו יישארו בידינו לנצח, אפילו לא מדובר ברשימת אתרי מורשת יהודיים (הר הקפיצה וכנסיית הבשורה נמצאים אף הם ברשימה), בסך הכל הרימו פרוייקט לשיקום אתרי מורשת והכלילו בו את קבר רחל ומערת המכפלה, שנכנסים בקלות להגדרה. אז נכון, האתרים לא נכללו מראש ברשימה, וצירופם אפילו הוסבר בכך שהם מהווים את סלע קיומנו והוכחה לזכותנו על הארץ. מה לא נכון פה? גם פה לא נאמר שאנחנו לא מוכנים לחלוק את האתרים עם המוסלמים, ולא נאמר שהם יישארו לנצח בשטח ישראל, בסך הכל הזכרנו בקול רפה שהחבר'ה שקבורים שם קשורים גם אלינו.

אחרי זה שיפצו את בית כנסת "החורבה" בעיר העתיקה בירושלים. בית הכנסת נמצא בשיפוץ כבר זמן רב, אבל עכשיו סיימו עם השיפוצים והאירוע נוצל לתעמולה פלסטינאית. כמה הבהרות: מדובר בבית כנסת עתיק שהוחרב פעמיים על ידי לגיונות מוסלמיים. יש הטוענים שהוא הציק למוסלמים כי הוא בולט יותר ממסגד אל אקצא. לאחרונה החלה בנייה מחדש של בית הכנסת והוא נחנך מחדש בשבוע שעבר בשעה טובה. על מה יש פה לכעוס?

המשבר האחרון עם ארה"ב בכלל מגוחך: הוא לא נסוב סביב הבנייה בירושלים, הבעיה הייתה ההכרזה על הבנייה בעיתוי לא מתאים.  מה אתם בגן?! אף אחד לא רואה כמה זה מגוחך? ישראל לא הפרה שום התחייבות, לא עשתה שום דבר לא בסדר, בסך הכל הודיעו על בנייה בירושלים.

אלא מה? הפלסטינאים בזמן האחרון מחפשים סיבות לפתוח באינתיפאדה. אינני מתיימר לדעת מה מניעיהם, אך הדבר נראה בצורה ברורה בדוגמאות שהזכרתי. ייתכן כי הם מאמינים שכך יצליחו להפיל את ממשלת נתניהו ולהעלות לשלטון ממשלה שמאלנית שתיטיב עמם.

החלק העצוב בסיפור הוא תגובת ארה"ב שבמקום להעמיד אותם במקומם מתרגשת גם היא מכל שטות. כל עכבר פה מקודם לדרגת הר במהירות שיא ואף אחד לא שם לב לרמת הגיחוך. ואם חשבתם שהפלסטינאים והאמריקאים יודעים לעשות עניין משום דבר, חכו שתראו מה עושה התקשורת שלנו. כל מילה של פקיד אמריקאי מנותחת ומוסברת על ידי דוברי פרשנינו כצעד נוסף לעבר פצצת אטום אמריקאית על ישראל. אמנם ביידן מיהר לשכוח מהתקרית, האופוזיציה בארה"ב התעצבנה ופרט לדואט של סאבלימינל וליידי גאגא נעשה כל מאמץ אפשרי להראות ש"אין פה משבר, רק חילוקי דעות". אבל למי איכפת? תנו לנו את המשבר שהבטחתם.

והנה, הפלא ופלא, נתניהו הסכים לשורה סתמית למדי של מחוות - לא הרבה יותר מסולם שיעזור לאובאמה לרדת מהעץ - והנה הוא בוושינגטון, נפגש עם הנשיא והכל כרגיל. אני מזכיר שלפני כמה ימים העיתונים נמלאו בדרישותיהם של האמריקאים לבטל את הבנייה ברמת שלמה ובפרשנויות שמסבירות שנתניהו חייב להסכים.

אגב, בעיתונים רבים בחרו להגדיר את הפשרה שהושגה כהתקפלות. זוהי מילת מפתח בכל הקשור לנתניהו עוד מאז הקדנציה הראשונה שלו. התקשורת תמיד מגדירה אותו כ"לחיץ" "מתקפל" "מזגזג" ועוד כהנה וכהנה. כל עדו נתניהו עומד על דעתו הוא פוגע במדינה, מעצבן את האמריקאים ומתגרה בפלסטינאים. ברגע שהוא זז מעט מעמדתו הוא "מתקפל". אגב אני לא זוכר שמישהו דיבר על הזיגזגים של שרון כשאבי ההתנחלויות עקר יהודים מבתיהם, אבל על זה בפוסט אחר.

לסיכום אני רק רוצה להגיד שאני נמנע בדרך כלל מההתבטאויות האהובות כל כך על הימין בגנות התקשורת השמאלנית. תקשורת צריכה לבקר את הממשלה, זה תפקידה במדינה דמוקרטית. עם זאת, אני חושב שאין כל הצדקה ליחס שנתניהו מקבל בתקשורת, והרגשתי צורך להראות את הצד השני קצת.

רק טוב.