"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

דמוקרטיה

הנה עוד דוגמה לאיפה ואיפה בסיקורים חדשותיים במחוזותינו:

בעקבות שערוריית חדר המיון בבית החולים ברזילי (אגב, פה אין לי מה לומר להגנת האנשים שהצבעתי להם, אולי רק שאני מאמין שממשלה בראשות קדימה הייתה מחליטה את אותה החלטה אומללה) נמתחה ביקורת נוקבת במיוחד על חברי מפלגת ישראל ביתנו שהצביעו בעד העתקת חדר המיון. מפלגת ישראל ביתנו הרי נבחרה בשם מצע המבטיח להגן על בוחריה מפני הקפריזות של המפלגות החרדיות והנה הם בוגדים בבוחריהם.

מצד אחד, מדובר בטיעונים נכונים. מצד שני, אני תוהה מה היו אומרים בעיתונות לו היה המצב הפוך, אילו, למשל, היו מצביעים שרי ש"ס בעד נישואים חד מיניים בישראל. אבל אין סיבה לשער השערות, הרי יש לנו תקדים ברור. ראש ממשלת ישראלך לשעבר, אריאל שרון, שינה את דעותיו מקצה לקצה, הפנה אצבע משולשת לעבר בוחריו ומפלגתו, התעלם מדעתם, כפי שהובעה בהצבעת מרכז הליכוד, ואף סירב לשאול את העם לרצונו. התגובות בתקשורת, מאידך, היו אוהדות ביותר.

כי זה המצב בישראל, והדבר נכון לא רק לגבי השמאל ולא רק לגבי התקשורת: אנחנו תומכים במדוקרטיה כל עוד היא משרתת את מטרותינו. כל ח"כ צריך לייצג את רצון בוחריו, אלא אם כן הוא מחליט לייצג את רצוננו במקום. לכל אחד יש זכות להתארגן ולהפגין, אבל מצעד גאווה בירושלים?! צעדה של ברוך מרזל באום אל פאחם?! עד כאן.

רובנו דוגלים במשפטים כמו "חיה ותן לחיות" או "איש באמונתו או יחיה" ולא מבינים שהם כפייה כמו כל דעה אחרת, שהרי אנחנו לא מוכנים לקבל את דעתו של מי שאינו מסכים איתנו. האם דמוקרטיה אמיתית לא צריכה להתעקש על זכותם של החרדים לנסות ולכפות עלינו את דתם?

וזה בסדר. הרי זה לא אנושי לחיות אחרת. אבל יש הבדל בין אדם פרטי לחברת תקשורת. ואדם צריך להתנהג אחרת כשהוא בעמדת כוח. האם לא מגיעה לנו תקשורת אובייקטיבית?

צדק

במשך זמן לא מבוטל כיכב פה ברשימה משמאל לינק לאתר החדש של משרד ההסברה תחת הכותרת "מבורך" לכבוד החלפת הלינקים רציתי להסביר למה האתר כל כך חשוב בעיני.

נדמה לי שבסבך המשא ומתן, הטרור והפוליטיקה, חלק גדול מהציבור בארץ שכח עובדה קטנה וחשובה: אנחנו צודקים. גם אם בסופו של דבר ניתן להם ח"ו את ירושלים, לדוגמה, הם יקבלוה בחסד ולא בזכות. גם אם איננו טלית שכולה תכלת, אנחנו צודקים. גם אם הפלסטינאים צודקים, אין זה אומר שאנחנו לא.

מרוב הסכמות לויתורים כואבים, שכחנו שזה נקרא ויתור כי זה שלנו. מרוב דיבורים על שלום תמורת שטחים, שכחנו שההגיון הבריא מדבר על נוסחת שלום תמורת שלום, וזה רק כי אנחנו נחמדים שאנחנו מוכנים בכלל לדון על יותר מכך עם חבורת טרוריסטים. מרוב שנלחמנו זכות השיבה, שכחנו עד כמה מגוחכת התביעה הזו. מרוב שחיפשנו "איך?", שכחנו "למה?".

כנסו לאתר. הוא קצת גדול ומפחיד בהתחלה אבל פשוט תלחצו על אחד הקישורים ותמשיכו הלאה. הוא כתוב בשפה ידידותית (לעיתים אפילו רדודה מדי, לטעמי) ויגלה לכם דברים רבים שלא ידעתם. כל מי שמגדיר את עצמו כציוני, לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית, יימצא שם דברים שייחזקו אותו ואת האמונה שלו בצדקתנו. מי שלא מגדיר עצמו כך יימצא שם קצת חומר למחשבה (תמיד כיף לקרוא מה אנשים בצד השני כותבים, למה אתם חושבים שלא עברתי ל"מקור ראשון"?).

רק טוב.