"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

נמאס לי לכתוב על פוליטיקה בבלוג, אבל בהתחשב בכמות השקרים שמציפים את התקשורת, אני מרגיש שאין לי ברירה.

הפעם אני מדבר על ועדת טירקל, הוועדה לחקר אירועי המשט הטורקי ועצירתו. יש הרבה על מה לדבר, והתקשורת התעלתה השבוע על עצמה כשיצרה כותרות יש מאין ונמנעה מלפרסם את הדברים החשובים באמת. אני מנסה לפצות אתכם על כך, ולכן הפוסט ארוך. אתם מוזמנים לקפוץ אל כותרות המשנה שמעניינות אתכם.

"התפתלויות" ראש הממשלה

ראש הממשלה העיד בפני הוועדה השבוע וזכה לקיתונות של בוז מצד התקשורת. "מתפתל!" זעקה הככותרת בראשית ב
"ידיעות". מנסיוני אני יודע שכותרות כאלה לרוב מאבדות את עוקצן כשקוראים את הכתבה לעומקה, אז כך עשיתי.

מן הקריאה התברר לי שהפעם מאשימים את נתניהו בשתי "התפתלויות".

האחת: במהלך העדות נשאל נתניהו האם הייתה חשיבות לעובדת שהייתו בחו"ל בזמן האירועים. נתניהו הסביר שנאלץ לנסוע לפגישה עם נשיא ארה"ב, שעל חשיבותה פרט רק בדלתיים סגורות, הסביר כי בזמן שהייתו בחו"ל ביקש משר הבטחון לרכז את נושא המשט. התקשורת קראה לכך זריקת אחריות ולכן מיהר נתניהו להבהיר שהאחריות מוטלת עליו כראש ממשלה.

לכאורה, התפתלות, אלא שכל מי שאי פעם לקח על עצמו אחריות יודע שאחריות לא נגמרת רק בגלל שהאצלת אותה על מישהו אחר. נתניהו עשה את המעשה האחראי ודאג שיהיה מי שירכז את הנושא בזמן שהייתו בחו"ל. ניתן לבקר אותו על עצם הנסיעה, ניתן לבקר אותו על הבחירה בברק, אבל מישהו באמת מצפה שראש הממשלה ינהל אירוע כזה מארה"ב? האצלת הסמכות על ברק אינה זריקת אחריות, היא מעשה אחראי. וברור לכל בר דעת, שאין במעשה זה כדי להתנער מאחריות, להפך. אם שר הבטחון נכשל, הרי האשם הראשון הוא מי שנתן לו למלא תפקיד שאינו מסוגל למלא.

ההתפתלות השנייה: רה"מ אמר בעדותו "המטרה של הפורום הזה (השביעייה) הייתה להיערך מדינית והסברתית מול ההשלכות של משט, שאנחנו יודעים שמתקרב, שאנחנו יודעים שצה"ל יעצור אותו, נערך לעצור אותו, אנחנו יודעים שיהיה חיכוך, ואנחנו יודעים שיש מישהו שרוצה להשתמש בזה כדי לפגוע בנו הסברתית, תעמולתית, תקשורתית, גם מדינית [...] קיבלתי כמה רעיונות, הנחיתי כמה הנחיות [...] אבל לא נכנסנו לדיון בפרטי הפעולה, זולת ההשלכות של הדבר הזה על האפקט התקשורתי."

מאוחר יותר, פירסמה לשכתו הבהרה שהצהירה "שרי השביעיה קיבלו באותו דיון סקירה מודיעינית מראש חטיבת המחקר באמ"ן וסקירה מדינית ממנכ"ל משרד החוץ".

ושוב, מתפתל, מזגזג, ועוד כהנה וכהנה תארים שנהנים לחלק בתקשורת לראש הממשלה חדשות לבקרים. אולם, קריאה מדוקדקת מעלה שראש הממשלה אמר כבר בעדותו כי "הזמנתי לדיון זה, בנוסף לשרים, את הרמטכ"ל, את אנשי משרד החוץ ואת אנשי מטה ההסברה" וגם מלשכתו הוסיפו  להצהרה חלק שמיעטו לפרסם בתקשורת: "שרי השביעיה דנו בדרכים שונות כיצד לצמצם את המחיר המדיני וההסברתי של אכיפת הסגר". בקיצור, הנושא פשוט: בדיון קיבלו השרים סקירה לגבי המצב מבחינה בטחונית ומדינית והתבקשו להכריע רק בנשוא ההסברתי. ההחלטה לעצור את המשט הוחלטה כבר קודם.

עוד דברים מעניינים מעדותו של רה"מ

בעקבות הכתבות הנ"ל החלטתי לקרוא את העדות המלאה והופתעתי מכמות הדברים שלא הופיעו ב"ידיעות אחרונות", בעיקר לגבי הורדת ההגבלות על הסחורות במעברים היבשתיים: הממשלה ספגה ביקורת רבה כשימים אחדים לאחר אירועי המשט התקבלה החלטה על הקלות במעברים היבשתיים. אם אפשר להקל - שאלו אז כתבי העיתון - למה מראש להקשות?.

ראש הממשלה מסביר את הדברים בעדותו: הוא תומך באופן עקרוני בהגבלות על מנת ליצור לחץ על ממשלת חמאס, אך כשראה שהמחיר ההסברתי כבד מדי הוחלט להקל את ההגבלות עוד בסוף 2009 ובהדרגה נפתחו המעברים ליותר סוגים וכמויות של סחורות.

עוד בעניין המצב בעזה הבהיר ראש הממשלה כי אין ומעולם לא היה משבר הומניטרי בעזה, וכי הקריאות בעולם, כאילו ישנו משבר לא השתנו בעקבות ההקלות. למישהו היה ספק?

בהקשר למטרת המשט והטענות בעולם כאילו מדובר במשט הומניטרי, הפנה רה"מ את חברי הועדה לדבריה של דוברת המשט "משימתנו אינה להעביר סיוע הומניטרי, אלא לשבור את הסגר". כן הוסיף כי חלק מהסחורות שהיו על סיפון הספינה הוכנסו בסופו של דבר לעזה בעקבות פנייה לאו"ם של ממשלת ישראל ולא של מארגני המשט.

עוד ראויה לציון אחת ההנחיות שהנחה רה"מ באותו דיון מפורסם של השביעייה: הוא הנחה את צה"ל לשבץ כתבים זרים עם כוחותינו, על מנת שיתעדו את האירועים האמיתיים. ניתן וצריך לבקר את העובדה שהצילומים הללו פורסמו שעות יקרות מאוחר מדי, אך עדיין, זוהי החלטה ראויה לשבח.

ואחרון חביב, לגבי חוקיות הסגר ועצירת המשט, הנושא שבגללו קמה ועדת החקירה ועליו לא דיברו כמעט בתקשורת: ראשית, הבהיר נתניהו כי הסגר על עזה הוא ימי בלבד: אין כניסה או יציאה ימית לעזה. ביבשה לא מדובר בסגר אלא בהגבלות. אגב, ראש הממשלה הודה שגם הוא טעה מספר פעמים במינוח ודיבר בטעות על הסגר היבשתי. שנית, מסתבר שהסגר הימי נוצר על מנת לעמוד בחוק הבינלאומי. כלומר, סגר ימי היא צורה מוכרת ע"י הקהילה הבינלאומית, והיא מאפשרת, למי שתהה, עצירת ספינות בכוח סביר גם מחוץ לאזור הסגר, כשברור שהן מתכוונות להפר את הסגר.

חבל שבתקשורת לא טרחו לפרסם את עיקרת העדויות אלא רק חיפשו כותרות.

‏‏‏‏סתירות בין עדות ברק לנתניהו

למחרת צהלה ושמחה התקשורת כששר הבטחון הסיר מעצמו אחריות. איך עשה זאת? שימו לב: הוא טען שהדרג המדיני מתווה מדיניות והדרג הצבאי קובע דרכי פעולה צבאיות. מגוחך. מה הלאה? הפרדת רשויות?!

כמו נתניהו בעדותו, גם שר הבטחון לא ניסה להסיר אחריות, כיוון שלמד לקח מעדותו של נתניהו - כלומר, הבין שהעיתונאים סביבו מחפשים דם - אפילו טרח והבהיר כי האחריות מוטלת עליו. אך מאוחר יותר אמר את הדברים כפי שהם - הדרג המדיני לא אחראי על ה"מה?", הדרג הצבאי אחראי על ה"איך?". אין פה זריקת אחריות, יש פה הבהרה לגבי התנהלות הדברים.

הסתירה בין נתניהו לברק היא בנוגע לדיון בפורום השביעייה: ברק טוען שהפורום החליט על עצירת המשט, ואילו נתניהו אומר "כל השרים הביעו [...] הביעו את דעתם, לא [היו] פורום מחליט אבל הביעו את דעתם, שחרף הנזק התעמולתי הצפוי, יש לאכוף את מדיניות הסגר[...]". לצערי לא הצלחתי למצוא  את עדותו המלאה של ברק באינטרנט (אולי זה לטובה, בעיתון טענו שארכה נצח) ולכן עלי להניח שאכן יש סתירה בין דברי ראש הממשלה לשר הבטחון. כיוון שראש הממשלה הוא שניהל את הישיבה המדוברת, למיטב הבנתי, אין לי אלא להניח שהדברים היו כפי שאמר ואילו שר הבטחון טעה לחשוב שזהו פורום מחליט. אגב, גם אם לא היה מדובר בפורום מחליט אני מניח שאם הייתה דעת רוב בשביעייה נגד עצירת המשט הייתה הסוגייה נבחנת מחדש, כך שהסוגייה הזו לא באמת משמעותית.

מה חוקרים בעצם?

אני רוצה להתנצל על שאני מפרסם את הפוסט רק עכשיו. שבוע עמוס עבר עלי ורציתי ללמוד את הנושא כראוי לפני שאכתוב עליו. לכן אני גם לא כותב כאן על עדות הרמטכ"ל, אני רוצה לפרסם את הפוסט כל עוד הוא רלוונטי (ואולי כבר מאוחר מדי?), ואין לי פנאי ללמוד כרגע את העדות (מה שכן, התחלתי לקרוא אותה והיא מעניינת מאוד),  מה גם שאשכנזי הוא מהאנשים הבודדים שאהובים גם עליי וגם על עורכיי ידיעות אחרונות, ולכן הוא אינו זקוק להגנתי.

כתבתי כאן המון, ובזאת הלכתי בעקבות העיתונות, אודות האחריות לאירועי המשט, לקיחתה, הסרתה וזריקתה משל הייתה סוודר יד שנייה. אני רוצה להגיד פה דבר נוסף. פעולת השייטת על המרמרה הייתה הצלחה. לא הצלחה מסחררת, אבל הצלחה. ישראל עמדה על אכיפת הסגר הימי שכל הצמרת המדינית והבטחונית מסכימים על חשיבותו, לוחמי השייטת פעלו בצורה ראוייה לכל שבח, והמשטים שבאו בעקבות המרמרה ביקשו למצוא פשרה עם מדינת ישראל. וועדת החקירה הוקמה כמענה לטענות כוזבות שהופצו בעולם כאילו טבחנו בפעילי שלום והפרנו חוקים בינלאומיים. לא עשינו לא את זה ולא את זה. עם זאת, אנחנו הישראלים אוהבים עסקאות הכל כלול, ולכן כרכנו בוועדת החקירה גם את חקירת אופן עצירת המשט והנזק ההסברתי למדינת ישראל. בנושא הראשון אני סבור שעלינו להשאיר את החקירה לצבא. הצבא בראשות אשכנזי יודע לתחקר ולשפר את עצמו, ואין לנו מה להתערב בנושאים צבאיים טהורים כמו אופן השתלטות על ספינה. בנושא השני אני סבור שאמנם יש לנו מה ללמוד, אך עלינו לזכור כי אנחנו מתחילים בעמדה נחותה בשדה הקרב ההסברתי, הן מבחינה מספרית והן מבחינה אינטרסנטית. יש לנו רק מדינה אחת ובה 7 מיליון תושבים, חלקם הלא מבוטל לא תומכים בזכות קיומה, ואין לנו נפט להציע. בכל אופן, אני חושב שההתייחסות למשט ככשלון שמישהו צריך לקחת עליו אחריות היא הגזמה ואף טעות מכוונת. ממש כמו הטענה שראש הממשלה זרק אחריות.