"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

רק עוד קצת פוליטיקה:

אין לי דעה נחרצת בעניין גירוש עובדים זרים עם ילדיהם.

מצד אחד גם לי קשה עם רעיון של גירוש ילדים, מהצד השני אני מבין את הצורך במדיניות הגירה שתקרה בפועל ולא רק על הנייר.

מה שכן מפריע לי זו ההתייחסות לסוגייה כאילו מדובר במלחמה מובהקת של כוחות האור בכוחות החושך.

אני מאמין שלמרות החסרונות הרבים של נבחרי הציבור שלנו, רובם באמת רוצים לעשות טוב, ולא רק דואגים לכיסם.

אני מאמין גם שצדק הוא עניין חמקמק שאין לאיש מונופול עליו.

לכן, אני מרגיש צורך לענות כאן לחלק מהטענות שנשמעות נגד גירוש 400 ילדי העובדים הזרים.

ראשית, צריך לדייק בעובדות: החלטת הממשלה לא הייתה לגרש 400 ילדים. מה שהממשלה עשתה זה לקבוע קריטריונים שמי שעומד בהם יהיה זכאי להשאר בארץ. בקריטריונים האלו לא עומדים 400 ילדי עובדים זרים ולכן הם יגורשו.

דבר אחר: ההחלטה אינה מדברת על גירוש ילדים, אלא על גירוש עובדים זרים עם ילדיהם. דיבור על גירוש ילדים יוצר תמונה מוטעית כאילו מדובר בחבורת יתומים המגורשת.

דבר מקומם במיוחד הוא השוואת מצב הילדים למצב הילדים שנמלטו מגרמניה במלחמת העולם השנייה. צריך להזכיר: מדובר במהגרי עבודה. מי שמוגדר כפליט מלחמה מקבל מקלט מדיני בישראל. (ייתכן כי הקריטריונים להגדרת פליט מלחמה לוקים בחסר, אך זה לא הנושא עכשיו). בכלל, הנטייה שלנו לקפוץ להשוואות לשואה חייבת להפסק. היא מונעת דיון ציבורי אמיתי, שכן ברגע שהובהר שיש לך משהו משותף עם הנאצים יש"ו ברור מאליו שאתה טועה ומטעה. ובכן, לא כך הדבר. הסוציאליזם אינו נאציונל סולציאליזם בדיוק כמו שלאומיות יהודית אינה לאומנות נאצית. מספיק עם ההשוואה הזו. לעולם הזה יש היסטוריה ארוכה, מצאו השוואה אחרת. אולי גם נלמד קצת היסטוריה על הדרך.

ואם כבר במילים עסקינן, משעשע לראות את בחירת המילים של אנשים. לכולנו ברור שמדובר פה בגירוש עובדים זרים, בדיוק כמו שגורשו הפליטים ב48', אולם כשחיילים קרעו יהודים מבתיהם בגוש קטיף, הייתה זו רק התנתקות. למה לא לדבר על "העברת" העובדים הזרים, או אולי "שליחתם לחו"ל" של 400 ילדים? ניחא. אני מעדיף את המילה גירוש, אני רוצה להסתכל לאמת בעיניים, חבל רק שיש כאלו שעושים זאת רק כשהם בצד שמצטייר טוב.

אבל אם כבר דיברנו על ההשוואה לגירוש של 2005 (מה שמכונה "ההתנתקות", למי שמתעקש לא להבין) יש נקודה נוספת שבה דומים שני המאורעות הללו, השונים כל כך זה מזה. באחת מתכניות הבוקר היום ציין את נקודת הדמיון אחד השדרנים בכלל מבלי לשים לב וכך אמר: "במשך שנים מדינת ישראל עודדה מהגרי עבודה לבוא לארץ, אז פתאום שינו את המדיניות. אז מגרשים אותם?"

מעניין מה אמר אותו שדר ב2005 ומה יאמר בפעם הבא שבה ירצו לגרש ילדים יהודיים מבתיהם.

כמובן, נשאר הטיעון הפופולרי שאומר ש"מדינת ישראל יכולה להתמודד עם 400 ילדים" זה נכון, אבל מטעה. מדינת ישראל יכולה גם להתמודד עם בית לא חוקי בהתנחלות, עם קסאם שנוחת בשדרות, עם נהג שדורס ובורח, עם ילד לא מחונך וכו'. הבעיה היא שזה אף פעם לא נגמר בזה. אי אפשר לגרש 100,000 עובדים זרים. אי אפשר גם לגרש 400. צריך לגרש אותם אחד אחד. זה כואב, אבל אם צריך לגרש, אז צריך לגרש גם את 400 הילדים האלו.

לפני סיום, אני רוצה להעלות נקודה שלא מועלית מספיק: מצבם של העובדים הזרים בישראל חרא. זה לא חוכמה לבוא ולדבר גבוהה-גבוהה נגד הגירוש. הבעיה האמיתית היא לא איפה הילדים האלו יגדלו אלא איך. רק פסע מפריד בין עבדות לבין מצב העובדים הזרים בישראל, ולהשאיר את כולם פה לא יעזור לנושא, להפך. אם נאכוף שכר מינימום לכל עובד זר ימצאו עצמם עובדים זרים רבים מובטלים ובלי כסף לחזור לארצות מוצאם. המצב האידיאלי אליו צריך לחתור בעיני הוא מצב של מינימום עובדים זרים במדינה, אבל כאלה שיוכלו לקיים את עצמם בכבוד, שיוכלו ללכת בראש זקוף ושלא יצטרכו להצטופף באזור התחנה המרכזית מוכה הנרקומנים והזונות (אגב, מיהודי ישראלי שהיה מגדל את ילדיו שם כבר היו לוקחים את הילדים).

אסיים כמו שהתחלתי ואומר שאני לא יודע מה הדבר שעל הממשלה לעשות, בסך הכל ניסיתי לתת קצת מהצד שקולו נשמע פחות. אני כן חושב שאני יודע מה הדבר שעלינו לעשות. עוד לפני שאתם ממהרים להפגנה למען העובדים הזרים וילדיהם, חשבו רגע, האם אתם מתייחסים אל העובדים הזרים שנקרים בדרככם כאל שווים בין שווים?