מחאת המתמחים התגברה על המהמורה הקלה של חזרת גלעד שליט לביתו וחזרה לתפוס כותרות. המתמחים ממשיכים לנסות להתפטר והמדינה ממשיכה למנוע זאת מהם ועל כך שואלים המתמחים בכעס: באיזו מדינה אנו חיים שבית המשפט אוסר על אדם להתפטר?
יש צדק בדבריהם. הרי חופש העיסוק מעוגן בחוק יסוד במדינת ישראל ומצב שבו מדינה אוסרת על אזרחיה להתפטר הוא אבסורדי ומטריד.
מצד שני, המתמחים מגעילים אותי. איני מבין איך אנשים משכילים וחכמים מכריזים כי בכוונתם, בשם המאבק למען הרפואה הציבורית בישראל, לגזול ממערכת הבריאות הציבורית 1000 רופאים.
כולכם מכירים את הביקוש ללימודי הרפואה בישראל. הביקוש כל כך גבוה שהאוניברסיטאות מציבות תנאי סף חסרי כל היגיון, ואנשים מוצאים את עצמם מנסים להתקבל ללימודי רפואה במשך שנים. האנשים הללו יודעים בדיוק מה מצב הרפואה בישראל. הם יודעים מה המשכורת ומה התנאים. הם יודעים ובכל זאת הם בוחרים ללמוד רפואה ונלחמים על מקום באוניברסיטה. גם המתמחים שמאיימים עכשיו בהתפטרות היו צעירים נלהבים וחדורי מוטיבציה כאלה לפני כמה שנים. הם ידעו בדיוק למה הם נכנסים, נלחמו כדי להתקבל, התקבלו והחלו ללמוד. עכשיו הם פתאום מחליטים שלא מתאים להם. התאחדות הסטודנטים לרפואה הודיעה גם היא כי תשקול להשבית את הלימודים לזמן בלתי מוגבל. ואנטון ורשבסקי, נציג האגודה הכריז כי "לא ניכנס למערכת שדורשת מרופאיה לנתח אחרי 30 שעות ערות." מעניין, אגב, בשם מי בדיוק הוא מדבר ואם בדקו כמה מהסטודנטים תומכים בדברים שהוא אומר. הסטודנטים שאני מכיר לרפואה יודעים בדיוק לאיזו מערכת הם נכנסים. ואם יש סטודנטים שלא רוצים להיות רופאים בארץ, חבל שלא אמרו קודם, כי אני מכיר עוד כמה שהיו שמחים להתחלף איתם.
אני לא אומר, אגב, שהדרישות של המתמחים לא מוצדקות. יכול להיות שהם כן, אני לא התעמקתי בנושא מספיק בשביל לקבוע. הדבר היחיד שאני בטוח שיועיל למערכת הבריאות הציבורית הוא העלאה דרסטית במספר התקנים לסטודנטים לרפואה. יותר סטודנטים = יותר רופאים. כך או כך, הדרך שבה נוקטים המתמחים לא מקובלת עלי. המדינה סומכת עליהם. עזבו את המדינה, אני ואתם סומכים עליהם. שבועת היפוקרטס, בגרסה הישראלית, כוללת את השורה "על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.". הוטלה על המתמחים אחריות לדאוג לנו, האזרחים. אם הם נוטשים את משמרתם, שלא יצפו שאתמוך בהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
