"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

לפני כמה שנים, בחג פורים, שמעתי בגלגל"צ תכנית של יהודה פוליקר. לכבוד פורים נתנו גלגל"צ לזמרים להתחפש לשדרני רדיו ולשדר תכניות לפי טעמם. נדמה לי שהייתה זו הפעם הראשונה שעלה בי החלום לערוך תכנית רדיו משלי. מאז אני עורך תכניות רבות כאלו בדמיוני. בתוכניות שלי תמיד יש קו משותף שעובר בין השירים השונים, נושא משותף, קשר בין הזמרים וכדומה. עד שיזמינו אותי לערוך תכנית רדיו, אכתוב לכם כאן תחליף בכתב. לכבוד פורים תעסוק התכנית בשירי פיראטים, כי ליצנים זה נדוש, ולפיראטים ללא ספק מקום של כבוד בתחרות התחפושות המבוקשות. השירים יהיו כולם שירים עבריים וישראליים. בפני אוהבי המוזיקה הלועזית הסליחה.

החיבור הזה בין מוזיקה ישראלית לפיראטים הוא מוזר. מצד אחד הפיראט - בחור קשוח ועז פנים, צלקת מעטרת את לחיו, קרס משמש לו במקום היד שנכרתה אי אז בקרב נשכח, רטייה מכסה את עינו החסרה, עגילים גדולים באוזניו ובנדנה לראשו. הוא עומד על סיפון ספינתו ומשקיף אל האופק, מחפש את קורבנו הבא. 

מהצד השני - היהודי. בן לעם החנונים, שנשקו בשכלו, מסורתו מלאה התפלפלויות והתנצחויות, וגאוותו על כך שהנחיל לעולם כולו מידות של מוסר וזכויות אדם. גם אם נלך לסטריאוטיפ ה"יהודי החדש" אנחנו עדיין מדברים על משהו שונה בתכלית מדמות הפיראט - היהודי החדש שניסו ליצור הציונים הוא אדם שמנסה ליצור סדר עולמי חדש, דוגל בסוציאליזם ובעבודת כפיים, אך ודאי לא בפשע וחיי הפקר. הוא חי למען אידיאלים, ובז לעושר החומרי.

ניגוד חריף, ובכל זאת, היה מי שניסה לעשות את החיבור הזה. נדמה לי כי הראשון היה נתן אלתרמן. ב"ספר התיבה המזמרת", ספר שירי הילדים שלו, הוא מנסה ליצור אתוס חדש בשיר "ספני שלמה המלך". המילה "פיראט" אינה מצויינת שם במפורש, אך התמונה העולה מהשיר זועקת פיראטיות. מדובר בחבורת ספנים, המיטיבים לשוט, ללחום ולשתות, סמלם מקועקע על זרועם, עגיל גדול בתנוך אזנם ומצנפת מואדמת לראשם. אמנם, חשוב לציין כי הם אינם שודדים - הם סוחרים בשירות שלמה המלך (ואפילו נלחמים ב"לסטים-של-ים"), ועדיין ברור כי יש בהם מרוח הפיראטיות, ואולי מנסה אלתרמן למצוא תחליף יהודי לאגדות הפיראטים. ספני שלמה המלך, כראוי לפיראטים, מחוזרים על ידי נשות שבא "שבאיות יפהפיות וקשוטות-פרח", וחוזרים לארצם כשאניתם "נושאת אוצרות כל ארץ ואיים" ואפילו יש להם תוכים, כמו לפיראטים המפורסמים ביותר.

אם איני טועה השיר כבר כיכב פה פעם ברשימת הלינקים משמאל, אבל הנה הוא שוב.

http://www.youtube.com/watch?v=GkbEEym05rA

לצערי, נעמי שמר, שהלחינה את השיר, קיצרה אותו כהוגן. את המילים המלאות אפשר למצוא כאן. חוץ ממאפיינים פיראטיים שהשמיטה נעמי שמר (אותם כבר מניתי) אפשר לראות בגרסה המלאה משחקי מילים כמו שרק אלתרמן יודע להמציא. שורות כמו "וסביב אין עם שבא נח... הכל אצים...\עם שבא נע! סוער! מניף דגלים על תורן" או המשחק בין "עציון גָבר" (עיר הנמל של שלמה המלך, באזור אילת של היום) למילה "גבר". שיר נפלא.

אבל, כאמור הניסיון לקשור את דמות היהודי ודמות הפיראט יחדיו הוא ניסיון שנועד לכשלון. במדינת ישראל מתגבש לו עם, שאף על פי שהוא מוכן להגן על עצמו בכל עת, הוא חושק בעיקר בחיי שלווה ומנוחה, חיי בורגנות ונחת. את מאבקיו הוא מעדיף לנהל מילולית ולא מעל סיפון אונייה מתנדנד, וטוב שכך. עם מתורבת אנחנו, ולא חבורה של פורעי חוק. ועדיין, האגדות עשו את שלהן, ונראה כי בכל אדם, ואפילו יהא זה ירון לונדון בכבודו ובעצמו, יש כמיהה חייתית או רומנטית מסויימת, לחיים של פיראט, עם חרב על הירך ודם מתנפץ אל הדופק. מה יעשה אדם כזה, היודע שאין הוא רוצה באמת בחיים שכאלו ואין הוא מתאים להם, אך עדיין הוא כמה להילה העוטפת אותם? נכון, הוא יכתוב על כך שיר.

http://www.youtube.com/watch?v=uGgNm5fbz7M

אך כמעט שכחתי - הייתה תקופה שבה כן היינו חבורה של פורעי חוק. עשינו זאת בשם אידיאולוגיה וצורך, ולא מתוך תאוות ממון, ובכל זאת תמך היישוב היהודי בעלייה לא חוקית לאר ישראל, כלומר, העפלה. בתקופה זו הפכו הימאים, ספני ספינות המעפילים, לגיבורים לאומיים, ושירים הושרו בזכותם. דוגמה לשיר כזה הוא השיר המפורסם "שושנה שושנה" שאף על פי שמדבר במופגן על מעפילים, ולא על שודדי ים, הולחן במנגינה ההולמת שיר שתייה (נסו לטלטל את ידיכם לקצב השיר בעודכם אוחזים כוס בירה - זה עובד) כמו שיר ימאים הגון, הוא מדבר על קשיי הסערה ועל האהובה שמחכה על החוף.

http://www.youtube.com/watch?v=6qsoRmTzsqM

שירי ימאים ומעפיילים הם אמנם לא ממש שירי פיראטים, אך הם חולקים הרבה במשותף. רוב ההילה של הפיראטים מקורה בים, בלעדיו היו סתם חבורת שודדי דרכים. ולכן ארשה לעצמי להוסיף פה עוד שיר ימאים אחד, שאין לו מאפיינים פיראטיים מובהקים. גם השיר הזה כבר הופיע ברשימת הלינקים משמאל, וכולל מאפיינים פיראטיים ברורים יותר: אהובות שונות, שתיית האלכוהול בבית המרזח, וכמובן, הארעיות של החיים "מחר יאכלונו הדגים". אני מדבר כמובן, על השיר "סורו מני" שנקרא במקור "סורו, סורו", שירו של אלכסנדר פן, כאן בביצוע להקת "צלילי העוד".

http://www.youtube.com/watch?v=b3gAovXlLfk

ובכן, ניסינו למצוא את שירו של הפיראט היהודי, אך הצלחנו למצוא רק שירי ימאים, מעפילים, שתיינים ושיר אחד שמדבר על "לו הייתי פיראט". נראה כי אין דרך לעקוף את הניגוד החד הזה עליו דיברנו בהתחלה, בין דמות הפיראט לדמות היהודי. ובעצם טוב שכך, עם כל הכבוד למיתוסים ולאגדות, חיי הפיראט הם קשים וחסרי מוסר, אולי מוטב לנו לשים אל מול עינינו את דמות ספני שלמה המלך, המעפילים או חיילי הסטי"לים - דמויות המשלבות כוח ועוצמה עם מוסר וערכים. 

נסיים בשירו של יורם טהרלב, שהיטיב ממני לעמוד על הניגודיות המצחיקה הזו, של יהודים המנסים להיות פיראטים. השיר "יידישע פיראעטן" מדבר על חבורת יהודים, היוצאים בספינה לעבר כוש ותרשיש, ומתגלגלים בימים עד שמגיעים לארץ ומגוייסים למקהלת הרבנות... לצערי הרב, הורידו את השיר מיוטיוב עקב זכויות יוצרים, אך ניתן למצוא את המילים שלו, שמצליחות להצחיק אפילו בלי הלחן הנפלא של דרורה חבקין והביצוע המשעשע של להקת חיל הים. 

עריכה: השיר עלה מחדש ליוטיוב. הנה: http://www.youtube.com/watch?v=5Y0z4su9cCg

פורים שמח.