"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

בתחנת האוטובוס בה אני מחכה עומדים עוד כחצי תריסר אנשים. מלחמה סמויה מתנהלת בינינו על מעט הצל שמספק גגון התחנה בצהרי היום. אני מחליט לפרוש מהמלחמה ונעמד מחוץ לתחנה, ליד ר, בצד של הפרדס, צומחים גדר הבטיחות שבצד הכביש.  מעבר לגדר משתרע פרדס שהצליח להנצל מתנופת הבנייה באזור, אך בצד שלי רק אספלט, מכוניות, רמזורים וצפירות. לצד הגדשיחי בר, מאלו שהיינו תולשים וזורקים האחד על השני בתור ילדים, כדי לגלות כמה ילדים יוולדו לנו*. הם ירוקים מהגשמים האחרונים של החורף, ועוד לא הצהיבו מהשמש החמה שתקפה אותנו פתאום.

עמוד הגדר שלצידי נובע מתוך קוביית בטון, שעליה עומדות שתי ציפורים אפורות. הן בגודל של עורבים, בערך, אך ללא הנוצות השחורות ובעלות נוצות פלומתיות מעט, אולי גוזלים ביציאתם הראשונה אל מחוץ לקן, אני מחליט עם עצמי**. אחת הציפורים אוחזת לפתע במקורה בשיבולת קטנה אחת, המתנופפת ברוח קרוב אליה. היא מורידה אותה אל בין רגליה ומחזיקה את הצמח על הבטון ברגלה. במקורה היא מתחילה לנקר בשיבולת, אוכלת פירורים פירורים מן הצמח הזה, שבילדותנו זרקנו בחוסר כבוד משווע. במהרה הציפור השנייה מצטרפת אליה ואני צופה בהן מהופנט, כשהן מורידות שיבולת אחר שיבולת אל הבטון, ומנקרות את הגרעינים שבתוכן.

ביום אחר, כשבוע לאחר מכן, אני הולך ברחוב, ממהר אל האוניברסיטה. בדרכי אני שומע לפתע קולות נקישה חזקים ומהירים. אני מביט אל העץ ורואה נקר. נקר ממש כזה, עם נוצות אדומות על הראש, ממש כמו וודי, הנקר מהסרטים המצויירים שהיינו רואים פעם. הוא מסתכל עלי לרגע, וממשיך לנקר במרץ את העץ עליו הוא יושב. אני לא מצליח להתאפק ומביט בו לכמה רגעים ארוכים, לפני שאני ממשיך בדרכי.

יש רגעים כאלו, שפתאום הטבע מזכיר לך שאפשר להרגע. לקחת הפסקה מהעבודה והלימודים, מהחום והלחצים והדאגות, ופשוט להסתכל על היופי הזה שמקיף אותנו, שממשיך למצוא לו פינות קטנות להמצא בהן, גם כשאנחנו מתעקשים לכסות עצמנו בשלמת בטון ומלט. הרגעים האלו, של הסתכלות בציפורים בלב הנוף המודרני, נתנו לי כוח ופרספקטיבה לחיים שמסביב. 

"אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות 
את יפי העולם ולהלל את היופי 
המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל 
את מי שעשה אותו יפה להלל 
ומלא כל כך מלא יופי. " 

(אני רוצה תמיד עיניים\נתן זך)

דבר אחר: מצחיק העניין של המלצות המערכת. פוסטים לא מעטים כתבתי פה מתוך תקווה שיגיעו לשם, כדי שמספר רב של אנשים יקראו אותם, ודווקא פוסט בנאלי למדי הוא זה שהגיע. צרות של עשירים. כמות הכניסות בעקבות הפוסט ההוא, דרך המומלצים וההשיתופים בפייסבוק הייתה הרבה יותר מסך הכניסות לכאן בשנה האחרונה. מה שבאמת משמח אותי, הוא שבעקבות הפוסט הגיעו לכאן הרבה אנשים שנרשמו כקוראים קבועים ומעטים אף כתבו לי מיילים. בקיצור, אני רק רוצה להודות למי שהמליץ, ובכלל למי שקורא כאן. אמנם לאחרונה אני לא מוצא הרבה זמן לכתוב ולקרוא כאן, אבל אני משתדל ועושה לי טוב כשיש מי שקורא ומגיב פה. 

תודה לכולכם,

שם בדוי

*תוך כדי כתיבת הפוסט חיפשתי את הצמח במגדירי צמחים אינטרנטיים - מדובר בשיבולת שועל מצויה. שיבולת שועל. קצת הזוי שלא הכרתי את הצמח בשמו, למרות שאני מכיר את המאכלים ממנו. 

** הציפורים היו מזן שאני די בטוח שמעולם לא אכלתי, אך לא הצלחתי למצוא באינטרנט תמונה דומה להן. נראו כמו עורבנים, אבל בלי הצבעים.