"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

קצת באיחור, אני רוצה לדבר על הצטרפותה המפתיעה של קדימה לקואליציה.

אף אחד לא ממש הבין למה צריך בחירות עכשיו. במיוחד בהתחשב בכך שהסקרים לא מראים על שינוי דרמטי במפה הפוליטית: נתניהו ימשיך לכהן, ויקים מפלגת מרכז-ימין בראשותו. השינוי האמיתי היחיד היה צריך להיות הגדלת כוחה של מפלגת העבודה, וגם זה לא במספר מנדטים שיעשה פה שינוי קיצוני. רוב העם הסתכל על הבחירות האלו בעייפות ואמר "לא רוצה!".

ההסבר שניתן לרעיון המוזר הזה הוא ביטול חוק טל. הקואליציה הקודמת, הסבירו לנו, תלוייה בחרדים, ולכן לא יכולה למצוא תחליף ראוי.

למרות הבחירות המתקרבות, לכאורה, החלו ח"כים ממפלגות שונות, ובכלל זה מרץ, העבודה, קדימה, העצמאות, ישראל ביתנו והליכוד, לגבש חלופות לחוק טל שנבדלו זו מזו בפרטים קטנים וחסרי חשיבות שיכולים להפתר בקלות. המתווה הכללי ברור לכולם: שירות צבאי או אזרחי לכולם, גם לחרדים, גם לערבים. ההבדלים בין ההצעות היו כל כך מינוריים, שלמסתכל מהצד לא נותר אלא לתהות: "בשביל מה בחירות?" האם באמת היה צריך ללכת לבחירות רק בשביל שלפיד יהפוך לשר? 

בתוך כל זה מופז ונתניהו עשו מעשה: הם החליטו להקים ממשלת אחדות שתייצג את דעת רוב הציבור בסוגיית הגיוס. הם מבטיחים למצוא חלופה הוגנת לחוק טל, ולשנות את שיטת הממשל. שני דברים שלכולנו ברור שצריכים לקרות. הפוטנציאל שלהם להצליח לעשות את זה כל כך גדול, שאפילו פרשני השמאל רואים אותו ומייחלים שיעמדו השניים בדבריהם. הקווים של ההסכם הקואליציוני גם עולים בקנה אחד עם מצעי שתי המפלגות ורצון בוחריהן. 

אכן, הביקורת לא התייחסה לקואליציה שנוצרה או למדיניות שהיא מתכוונת לקדם, היא התייחסה לאופן הקמתה של הקואליציה. נתניהו דווקא יצא בסדר. הוא אמר שילכו לבחירות כדי למצוא חלופה לחוק טל, אבל גילה שאפשר ועדיף בלי בחירות. לא נורא כל כך. מופז יצא רע בהרבה, ובצדק. אבל כאן אני מתפלא על הפליאה ההמונית: הציבור מכיר את ההיסטוריה של מפלגת קדימה, מכיר את מופז ושקריו, ולא היה צריך להתפלא. מצד שני, התיאורים שניתנו למהלך הזה היו מוגזמים ופרועים. ההשוואה ל"תרגיל המסריח" אולי הגיונית, למרות שמופז לא הפר אף הסכם, אבל הטענה כאילו מדובר ב"שיא חדש של ציניות ומעילה באמון הציבור" (אורי משגב, הארץ, 9.5.12) לא ממש ברורה לי. 

ראשית, כמעט כולם, כולל אורי משגב, מסכימים כי "לא היה טעם אמיתי בבחירות המוקדמות שנועדו להתרחש כאן בספטמבר". אם ככה, אולי באמת הכעס על מופז הוא לא על כניסתו לממשלה, אלא על הדברים שאמר כנגד נתניהו, שהגלו כתעמולת בחירות ותו לא? היה אפשר לקבל את הטענה הזו, אבל זה לא מה שהשמאל אומר. השמאל מבקר דווקא את הכניסה לממשלה. יחימוביץ' ולפיד, שבעצמם קיוו להכנס לממשלת נתניהו השלישית בספטמבר, מבקרים את המהלך ללא כל רסן. פואד מגדיר את ראש הממשלה שלנו כ"שטן" לו מכר נתניהו את נשמתו. מה קרה? השתגעתם?

מופז לא מתכוון לדברים שהוא אומר. זו תכונה ראוייה לגינוי אצל פוליטיקאי, ויש לקוות שהציבור יידע לא לבחור בו בבחירות הבאות. יש מספיק אלטרנטיבות לקדימה, וראוי לה שתיעלם כבר מהמפה. עם זאת, לממשלה הנוכחית יש פוטנציאל אמיתי לעשות מהלכים דרמטיים בחצי השנה הקרובה, מהלכים שרוב הציבור תומך בהם, ושהיו קורים ממילא בספטמבר. יכול להיות שהם עובדים עלינו. אבל זה יהיה מאוד לא חכם מצידם, גם מבחינה פוליטית. אני נוטה להיות אופטימי ולתת להם צ'אנס. מעל לכל, סוף סוף יש כאן ממשלה שנהנית מתמיכת הציבור, לא מגיע לנו להחזיר את היציבות לדמוקרטיה, ולנהל בחירות במועדן כמו מדינה נורמלית?

הרבה כתבים והרבה אנשים תוקפים בימים האחרונים את הקמתה של ממשלת האחדות. כדי לקבוע דעה לגביה, צריך להבין לעומק את הביקורת. ראשית, כמעט אף אחד לא מבקר את היעדים שהציבה הממשלה לעצמה (על מי שכן מבקר אותם, ראו בהמשך). מה שכן מבקרים זה את דרך הקמתה, והדבר העיקרי הוא שמופז נאם נאומים משולהבים כנגד נתניהו, קרא לו שקרן והבטיח לא להצטרף לממשלתו, ואז הצטרף. אכן, מסריח. אבל השאלה שצריכה להשאל היא מה מהדברים שעשה מופז לא בסדר? האם שגה כשקרא לנתניהו שקרן או כשהצטרף לממשלה? אני סבור כי התשובה הראשונה היא הנכונה: הצטרפות מופז לממשלה לא הייתה זוכה לביקורת כזו לולא היה אומר את הדברים שאמר. לו היה מכריז מראש: אנחנו נצטרף לממשלת נתניהו אם תתמוך בעקרונותינו" היה יוצא גדול: גם כופף את נתניהו לשמאל, וגם עשה את זה בשם העקרונות, בלי לבקש תיקים מופרזים (נכון, הוא יקבל עוד תיקים בהמשך, אבל זה רק הוגן למפלגה בסדר גודל כזה). 

המהלך כשלעצמו אינו פסול. הוא חוקי לחלוטין, תואם את רצון העם שלא הבין בשביל מה בחירות, והגיוני לחלוטין בהתחשב בכך שכל הסיעות ממרץ ועד ישראל ביתנו תומכות פחות או יותר באותו תחליף-חוק-טל. לעומת זאת, ההתבטאות הגסה והוולגרית של מופז באופוזיציה, ההצהרות שלו שהתגלו כעת כשקריות - הן הבעיה. מופז מסביר בראיון לידיעות בסוף השבוע שהייתה זו חובתו כראש אופוזיציה להשתלח בממשלה, אך זה לא מסביר את העוצמה ואת השקר הבוטה ששיקר.

לכן, מי שקורא להקמת הממשלה "תרגיל מסריח" צריך להביא הסברים יותר טובים מאשר נאומיו של מופז. מי שמזכיר רק את נאומיו של מופז רשאי לקרוא להם "נאומים מסריחים" ולמופז "איש מסריח" אך אין לו זכות לבקר את ממשלת האחדות שיכולה אולי סוף סוף לשנות פה דברים שכל כך דורשים שינוי.

דבר אחר: בעיתונים הוכתר המהלך כ"שיא חדש של ציניות ומעילה באמון הציבור" (אורי משגב, הארץ, 9.5.12), ועיתונאים התחרו ביניהם בהמצאת הכותרת המקורית והביקורתית ביותר למהלך. אולי נוח לשכוח, אבל לא מזמן היה לנו אירוע שבו פוליטיקאי שיקר במצח נחושה, פעל בניגוד לרצון בוחריו, הבטיח לפעול לפי החלטת מפלגתו ועקף אותה ולבסוף אף הקים את אחת המפלגות המושחתות וההזויות ביותר שהיו כאן. הדבר קרה בשנים 2004-2005, ולאיש קרו אריאל שרון. מי שרוצה להגדיר את ממשלת האחדות במושגים של "שיאים" צריך להצביע לפחות על פרמטר אחד שבו יצאו מופז, נתניהו או שניהם ביחד, פחות אמינים וישרים משרון בשעתו. לא נראה לי שיימצא פרמטר כזה.

בכל זאת, עיתונים צריכים לבקר את הממשל הנוכחי, ולא את זה של לפני שבע שנים, אך הצביעות של העיתונאים פשוט מקוממת: מאמר מערכת ב"הארץ" ראה בקואליציה הזדמנות "לפנות את מגרון וגבעת האולפנה ולחדש את ההידברות עם הפלסטינים" והביע חשש מכך שבמקום זה נתניהו "יבזבז את זמנו באיומי מלחמה על איראן ובמהלכי סרק לשינוי שיטת הממשל או לגיוס החרדים והערבים". באותו עיתון כותב ארי שביט "באיחור של שלוש שנים התחיל אתמול תהליך השרוניזציה של בנימין נתניהו". במילים אחרות: שקרים לא מפריעים להם. יש לנתניהו הזדמנות לפעול כשרון (כלומר, להתעלם מרצון בוחרי הליכוד, לסרב להתחשב בדעת העם או דעת מרכז הליכוד ולגרש אזרחים מבתיהם החוקיים כדי לאפשר לחמאס להשתלט על יו"ש.). יש לנתניהו הזדמנות לעשות מהלכים שהעם מתנגד להם, שהוא עצמו נבחר בשם ההתנגדות להם. רק סכנה אחת יש: שבמקום זה הוא יעשה את מה שהעם רוצה וינסה לתקן קלקולים שקיימים פה מאז קום המדינה.