"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

וואו, מלא זמן לא כתבתי פה. 

חודשיים בדיוק עברו מאז הפוסט האחרון.

נכון שממילא אני לא מפרסם המון, אבל זה באמת קיצוני, אפילו ביחס אלי.

ועוד לחשוב שגם הפוסט האחרון, של השרביט, היה פשוט כי incognito העבירה אותו אלי, ובלעדיה זה היה מגיע לשלושה חודשים כמעט...

הסיבה העיקרית שלשמה נעדרתי הייתה לימודים. התואר שלי עמוס לעייפה, וכשנגמרו המבחנים נשארתי עם מגוון עבודות ומטלות להכין. בנוסף התחלתי לעבוד לאחרונה בשתי עבודות שונות, כך שזמן פנוי הפך למצרך נדיר.

בניגוד אלי, לאליסה לא היו עבודות בקיץ, לא כאלו שמקבלים עליהן כסף ולא כאלו שמקבלים עליהן ציון. לה היה המון זמן פנוי, ולי לא היה בכלל, וזה היה מצב ממש מגעיל. אם שנינו היינו עמוסים וללא זמן פנוי - מילא, אבל במצב שנוצר הרגשתי כל הזמן שאני עוצצר אותה מלבלות את החופש כפי שהייתה רוצה. הרגשה די מגעילה. לזכותה ייאמר שהייתה נהדרת, עזרה לי בכל מה שיכלה, ובעיקר עזרה לי לשמור על האיזון בין כמות הלימודים הההכרחית לכמות הבילויים וההנאות המקסימלית שאיפשר לנו הלו"ז הצפוף שלי. עם זאת, היה ברור שהייתה מעדיפה שיהיה לי יותר זמן להיות רק איתה, ומובן שזו הייתה גם ההעדפה שלי, ואת הזמן הפנוי שלי הקדשתי לאליסה ולא לכתיבה.

חוץ מזה, האמת ניתנת להיאמר, שגם את השעות שאני מקדיש ללמידה אני מתקשה מאוד להקדיש רק ללמידה. לרוב אני מוצא עצמי "בורח" לפייסבוק, מיילים, כתבות, בלוגים, קומיקסים ועוד כהנה וכהנה מנפלאות האינטרנט. כל אלו נגמרים תמיד בשלב כלשהו, אך אם אני מאפשר לעצמי להכנס לישראבלוג, אני יכול ללמצוא את עצמי מבלה פה לעיתים יום שלם מבלי לשים לב לזמן שחלף.

במילים אחרות, מודה אני ומתוודה, לא רק שלא כתבתי, גם כמעט ולא קראתי בבלוגים אחרים בחודשיים שחלפו. 

ולמרות הכל, התרגלתי לבלוג הזה, ובחודשיים שחלפו עלו לי המון רעיונות לדברים שנורא רציתי לכתוב עליהם, ולולא היו עומדות תמיד על שולחני ערימות של ספרים, ולולא היו פתוחים תמי במחשבי חלונות רבים של מאמרים אקדמאיים, וודאי הייתי כותב פה לא מעט בזמן שחלף. חלק מהקטעים ארצה עדיין לכתוב, ביניהם מחשבות שעלו בי לאחר מותו של חיים חפר, ופוסט פוליטי או שניים לכבוד הבחירות הבאות עלינו (לטובה?).

עם זאת, צריך לזכור כי אני עדיין מתפרנס משתי עבודות במקביל, ועוד יש לזכור כי אמנם סיימתי עם העבודות של שנה שעברה, אך עוד אלו נכתבות ואלו באות, וכבר יש לי מטלות וקריאות שונות ומשונות משנה זו. עם זאת, בגדול יש לי קצת יותר זמן מאשר בקיץ, ואני מקווה לשמור על קצב פרסום איטי אך סדיר פחות או יותר. 

זהו, נראה לי נכון להקדיש פוסט לעצם חזרתי למפה הבלוגספרית. פוסט נוסף בקרוב, אולי עוד היום, אולי עוד יומיים-שלושה.

רק טוב,

שם בדוי

נ.ב:

אם נכנסתם לבלוג הזה בכוונה תחילה, אני רוצה להודות לכם מעומק ליבי. זה שיש אנשים שממשיכים לקרוא פה למרות ההפסקות הממושכות ממש מחמם את ליבי.