"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

אלו היו אמורות להיות הבחירות שלי.

אחרי שבמערכת הבחירות האחרונה הייתי מנוע מלקחת חלק פעיל, עקב היותי חייל, הבטחתי לעצמי שבבחירות הבאות כבר אקח חלק פעיל, בהתאם למפלגה שתייצג הכי טוב את דעותי.

במקום זה, יש לי היום אינספור טיעונים למה *לא* להצביע לכל מפלגה, אבל אין מפלגה אחת שאני יכול להצביע לה בלב שלם.

לפני שאספר לכם על ההתלבטויות שלי (ועל המסקנה) כדאי להציג קצת את הדעות שלי בשלושת הנושאים הגדולים שעל הפרק: בטחון, כלכלה ודת ומדינה:

אני מאמין שהבעיה בכלכלה היא שהיא לא מספיק ליברלית, שהדבר הכי גרוע שקרה לכלכלה בארבע השנים האלו הוא חוק חינוך חינם מגיל 3, שצריך להפחית מיסים וקצבאות, להפריט קרקעות וחברות ממשלתיות ולפרק את ההסתדרות הכללית או לפחות להפחית מכוחה. כל הדברים האלו ממקמים אותי בימין הכלכלי, אם כי ספק אם הימין בארץ באמת מייצג ימין כלכלי.

אני ליברלי מאוד גם בדעותי הדתיות-חברתיות. אני בעד נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת, אני בעד חופש דת אמיתי, שיאפשר לרפורמים להתפלל בכותל וליהודים להתפלל בהר הבית. אני גם נוטה לתמוך בביטול משרד הדתות והרבנות הראשית - יהודים שמרו כשרות אלפי שנים בלי תעודה מהמדינה. חוץ מזה, אני גם חושב שחסרה לנו ליברליות בהתייחסות לאחר באופן כללי, בקבלת דעות שונות וכו'.

בנושא הבטחוני הדעות שלי קצת מסובכות– בתיאוריה אני תומך בהסדר של שתי מדינות לשני עמים, אבל מתנגד מאוד לגירוש אנשים מביתם, לא משנה מאיזה דת ולאום הם ואיפה הם גרים. החריג היחיד לכלל זה הוא אנשים שגרים במבנים לא חוקיים, וגם מזה עדיף להמנע. לכן, אני מאמין שבפתרון העתידי צריך לדבר על שטחים ולא על אוכלוסיות (חילופי שטחים זה אופציה), כשיהודים החיים בשטחים שיועברו לרש"פ יוכלו לבחור להמשיך לגור בבתיהם ולקבל אזרחות פלסטינית. אני לא מוכן לשליטה בינלאומית או פלסטינית בירושלים העתיקה. אני מעדיף שכמה שיותר מהשטחים ישארו בריבונות ישראלית, ובאופן כללי יש לי סימפטיה להתנחלויות חוקיות. אני חושב שהפתרון שיגיע בסופו של דבר חייב להיות מקורי, ולא אותו מתווה שנוסה אינספור פעמים – אולי יהיו חילופי שטחים, אולי מדינה דו לאומית, אולי טרנספר מרצון, או הפתרון המועדף עלי – מדינה לפת"ח בגדה ושטחים מירדן, מדינה לחמאס ברצועה ושטחים מסיני.

ולסיום, אני מאמין שכל הדעות המסובכות האלו לא רלוונטיות לפחות לעשור הקרוב, כי אין אף אחד בהנהגה הפלסטינית שבאמת מוכן לשלום. מצד שני, המשך משא ומתן שמתעלם מכך עלול להיות מסוכן כי הוא מציב כל פעם רף יותר גבוה לויתורים של ישראל ומביא לערעור על עצם קיומה.

המפלגה שהכי קרובה לדעותי היא ישראל ביתנו. זוהי מפלגה שמציעה פתרון מדיני מקורי (חילופי שטחים), מכירה בזה שכרגע אין סיכוי לשלום, תומכת בכלכלה ליברלית וקרובה לדעותי גם בנושאי דת ומדינה. אלא מה? ראשית, דעותיהם בנושאי דת בבחירות האלו עמומות הרבה יותר מבבחירות הקודמות. שנית, הם התאחדו עם הליכוד, שהם בצד השני בנושאי דת. הפריעו לי גם מאוד תוצאות הפריימריז בליכוד, שקידמו אנשים שפעלו למען אינטרסים חשובים (הגבלת כוחו של בית המשפט העליון, מלחמה בעמותות שמאל קיצוניות) אבל עשו זאת גם  פסולים ובעיקר בצורה שאינה מכבדת את האחר, וחבל. אלו אנשים שאין להם בסיס אידיאולוגי אמיתי, שלא מבינים מספיק את עקרונות הדמוקרטיה ואת השפעת המעשים שלהם. חבל לי שהם יהיו בכנסת.

אז חיפשתי אלטרנטיבה. הסכמתי עם עצמי שאם אמצא מפלגה שאני מסכים איתה, אצביע לה בלי קשר לגודלה, ואפילו אם המצע שלה לא כולל דעות בתחומים אחרים. מצאתי את מפלגת "אור", מלחמה שחרטה על דגלה מלחמה בכפייה דתית וליברליות כלכלית. לצערי, מהסתכלות בדף הפייסבוק של המפלגה ושל היו"ר שלה, ירון ידען, היא מצטיירת כמפלגה של שנאת חרדים, שמזלזלת ומגחכת את כל מה שקשור בדת. חבל, אני נגד שנאה.

חשבתי גם להצביע לבית היהודי. אין ספק שזו המפלגה שמתנהלת בצורה הכי מכובדת בבחירות האלו, בלי קמפיינים שליליים ובלי הטחות בוץ. בנוסף, רוב המועמדים איכותיים וראויים. אלא מה, את אותם הדברים היה אפשר להגיד על מרצ בבחירות קודמות, זה פשוט לא מספיק. אני לא מסכים עם המצע של הבית היהודי, בעיקר בנושאי דת, אבל גם בנושאים מדיניים-בטחוניים הם קיצוניים מדי בשבילי.

המועמד הבא היה הרב אמסלם, עם מפלגתו "עם שלם". אני מאוד מעריך את הרב אמסלם ואת ההקרבה שלו למען דעותיו. קשה מאוד לאדם חרדי לפעול בשם אמונתו כשזה נוגד את צו החברה. הוא עבר שבעת מדורי גיהינום וממשיך. הוא פועל בכיוון הנכון בענייני דת ומדינה, ואין לו מצע ברור פרט לכך. אז הוא נראה כמו בחירה מתאימה. הבעיה היא בכך שהוא לא מספיק ליברלי בשביל שאוותר על כל שאר דעותי בשבילו. למשל, הוא לא יאפשר לי להתחתן בנישואים אזרחיים, וכנראה גם לא בנישואים רפורמים.

חשבתי גם על עלה ירוק – הרשימה הליברלית. הם מציעים הסתכלות ליברלית על כלכלה וחברה שמאוד חסרה בישראל. הבעיה היא שהם קצת ליברלים מדי בשבילי. אני בעד הפרטות בדרך כלל, אבל נגד להפריט את החינוך והצבא. אני רוצה שכל אחד יעשה כרצונו, אבל לא מצליח לתמוך בלגליזציה של סמים קלים, ומתנגד בתוקף ללגליזציה של הימורים וזנות.

חשבתי אפילו על "יש עתיד". פעם הבטחתי לעצמי שאצביע למפלגה שתציג מצע שאסכים איתו בנושאי חינוך. הם הכי קרובים לכך. הרבה מהרעיונות שהם מציעים הם רעיונות טובים וחשובים שאני תומך בהם. גם בנושאים אחרים המצעים שלהם לא רעים כל כך. אבל הבן אדם הזה כל כך מגוחך, שאני לא באמת מסוגל להצביע לו. מי שצריך הסברים יכול למצוא כמה כאן וכאן. בקצרה רק אגיד שאפילו לפיד כבר לא מאמין לעצמו. הבן אדם סותר את עצמו שוב ושוב ומסלף עובדות כל הזמן. הוא כל פעם מדגיש נושא אחר ואין לי שום דרך לדעת אם באמת הנושאים שבשבילם אני חושב לבחור בו (חינוך ודת) יהיו הנושאים שיקדם בכנסת\ממשלה. בנוסף, ואולי הכי חשוב, הבן אדם מתנהל בצורה מאוד לא הגונה. הוא סינגר ללא לאות על שרון, קדימה ואולמרט כשאלו רמסו את הדמוקרטיה הישראלית ואת ההגינות הפוליטית ברגל גסה. הוא לקח את אולמרט כיועץ פוליטי, בזמן שהוא חבר במפלגה אחרת (שאף הרכיב את רשימת המועמדים שלה). והוא המשיך בעבודתו בעיתון אחרי שהכריז שהוא רץ לפוליטיקה, ואשכרה קיבל כסף על תעמולת בחירות.

לא הצלחתי להחליט מה לעשות, והליכוד – ישראל ביתנו התעקשו לא לפרסם מצע ועשו קמפיין דבילי שמזלזל בבוחר, מה שעיצבן אותי עד יותר והעלה בי צורך "להעניש" אותם ולהצביע למישהו אחר. שקלתי שוב את לפיד, שוב את אמסלם...

בזמן שהתלבטתי הסקרים התחילו להראות ירידה בכוחם של הליכוד-ישראל ביתנו. גוש השמאל התחיל לעלות, ושלי יחימוביץ' שחררה הצהרה חסרת כל הגיון לפיה תסרב לשבת בממשלה עם נתניהו. במצב שנוצר יש חשש אמיתי שתקום ממשלת שעטנז של שלי-ציפי-לפיד-מרצ + חרדים\ערבים. הבנתי שלמרות הרצון שלי להזיז קצת את הליכוד לכיוון כזה או אחר, בסופו של דבר חשוב לי מאוד שהם ישארו בשלטון. חוץ מזה, הסתכלתי על רשימת הליכוד-ישראל ביתנו. בין המועמדים שכניסתם לכנסת מוטלת בספק נמצאים כרמל שאמה, אלכס מילא, ואחרים שאשמח להכניס לכנסת. הם הכוח המתון בליכוד, הם אלו שיכולים למתן את הקיצונים.

אז חזרתי הביתה, כמו שאומרים, ובשלישי הקרוב אשים מח"ל בקלפי. אני לא חושב שנתניהו הוא המשיח, אבל אני כן חושב שהוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה פה בשני העשורים האחרונים, ואני חושב שהממשלה שלו עשתה הרבה יותר טוב מרע. לאחרונה גם שינו את הכיוון בקמפיין של ישראל ביתנו. הם כבר מצהירים שיפעלו למען גיוס חובה לכולם, למען הוזלת מחירי הדיור ולמען שינוי שיטת הממשל. גם בליכוד, אם כי במהוסס, אומרים דברים דומים.

חבל לי שאין לי מפלגה שאני יכול להצביע לה בהתלהבות, הייתי מעדיף להצביע לישראל ביתנו בלי הליכוד, במיוחד עם הרשימה החדשה שלהם, אבל הליכוד-ביתנו הם עדיין הרשימה היחידה שאני יכול להצביע לה בלי לחשוש מייסורי מצפון ביום שאחרי.