בחודשים האחרונים, לכבוד יום הזכרון לרצח ראש הממשלה, ולכבוד הבחירות המתקרבות ובאות, התחילו רבים מחברי לפייסבוק להעלות באוב טענות ישנות אודות ההסתה שקדמה לרצח רבין.
קצת רקע לגבי דעותי בנושאים:
בלשון המעטה ניתן לומר שאין לי חיבה יתרה לרבין. דעותיו היו שונות משלי וסגנונו לא מקובל עלי. עם זאת, אני רואה ברציחתו פשע איום ונסיון לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, היקרה לי מאוד. לצערי הרב, במהלך השנים שחלפו מאז הרצח מונף יום הזכרון לטובת תעמולה פוליטית והסתה כנגד הימין בכלל והציבור הדתי לאומי בפרט. מי שרוצה לקרוא קצת יותר על דעותי בנושא יום הזכרון וכיצד יש לציין אותו מוזמן לקרוא את שכתבתי לפני שנתיים בנושא (ניתן לדלג על שלושת הפסקאות הראשונות).
לענייננו. בעת האחרונה ראיתי מספר לא מבוטל של סטטוסים ומ"מים (memes) המאשימים את נתניהו בהסתה לרצח רבין. כל המאשימים צרפו לדבריהם את תמונתו של נתניהו מההפגנה בצומת רעננה, או את התמונה מהמרפסת בכיכר ציון.
האמת? אני קצת עייף מלעסוק בנושאים ישנים שכאלה. שני הצדדים כבר שפכו את טיעוניהם אינספור פעמים. שוב ושוב הוכח שהמסיתים האמיתיים הם אנשים מסוימים בשמאל שמתעקשים לייחס לנתניהו פשעים ואשמה, כאילו הוא זה שגרם ליגאל עמיר ללחוץ על ההדק. אבל מה לעשות שהטענות האלו עולות שוב ושוב, ובין השאר מועלות על ידי אנשים אינטיליגנטים, אז כנראה שצריך להסביר שוב ושוב, וגם אם לא אצליח לשכנע את מי שהשנאה לנתניהו זורמת בדמו, אולי אצליח לגרום למי שלא גיבש עדיין דעה לחשוב קצת על הנושא.
ההפגנה בכיכר ציון
את התמונה הראשונה שעצבנה אותי ראיתי לפני חודש:
המ"ם הזה מתייחס להפגנה בכיכר ציון, כחודש לפני רצח רבין. יש הרבה טענות נגד ההפגנה הזו, וכמובן שיוצר המ"ם לא התייחס לטענה ספציפית, אלא פשוט הכריז שההפגנה הזו היא הסתה לרצח ראש הממשלה, כך שנותר לי רק לנחש את כוונתו.
הטענה הנפוצה ביותר כנגד ההפגנה הזו היא כי הונפו בה תמונות של רבין במדי אס.אס. לעיתים מנפחים את הסיפור לבובת ענק של רבין במדי אס.אס או לאלפי שלטים ובהם תמונתו במדים הארורים הנ"ל. האמת הפשוטה היא כי הייתה שם תמונה אחת, או אולי מספר מצומצם של עותקים שלה, לא גדולה במיוחד (דף A4, ככל הנראה) ולא אחת שהונפה על שלט. את התמונה הביא לידיעת התקשורת אבישי רביב, סוכן השב"כ שהושתל בימין הקיצוני. לא הוא יצר את התמונה (אם כי כנראה הייתה לו יד ביצירתה) ואין בכך כדי להגן על כל מי שהיה מסביב וחשב שזה לגיטימי, אבל כל מי שהיה בהפגנה יודע שתמונה קטנה כל כך המוחזקת ביד אינה נראית על ידי רוב מי שנוכח בהפגנה, וודאי כשמדובר בהפגנה כל כך גדולה. בקיצור, הייתה תמונה, אולי כחלק מפעילות השב"כ לאיתור קיצונים, אך היא לא הייתה חלק מרכזי בהפגנה, רוב המפגינים לא ראו אותה, וודאי שנתניהו לא יכול היה לראותה מהמרפסת.
ישנן טענות נוספות לגבי הפגנה זו, אך אתייחס אליהן בסוף. נקודה שמצריכה הבהרה בתמונה הזו היא המילה "מוות" הכתובה באדום ענק. למען הסר ספק, הכתובת המלאה קוראת "מוות לרב המרצחים" ובאנגלית "death to Arafat" לאמור מוות לעראפת, לא לרבין.
ההפגנה בצומת רעננה
עבר יותר מחודש, וכמעט שכחתי המ"ם האומלל ההוא, ולפתע הופיע מ"ם חדש, והופץ בסיטונאות.
אז ככה: מה שכתוב על הארון הוא "רבין ממית ציונות" בצד אחד, ו"רבין קובר את הציונות" בצד האחר. במילים אחרות, מדובר בארון קבורה לציונות. המסר בהפגנה הוא: "רבין יביא למות הציונות." ולא, חלילה, "רבין צריך למות".
כשדיברתי על כך עם כמה מחברי, אמרו לי שאמירה כזו היא קיצונית מספיק בעיני הציבור הדתי-לאומי על מנת להסית לרצח. עם כל הכבוד לחברי, אני לא מקבל את הטענה הזו. צריך ממש לזלזל בציבור הדתי-לאומי בשביל לחשוב שהם מקבלים את הדברים הנכתבים בהפגנות כפשוטם ויותר מכך, לחשוב שמספיק להצביע על מישהו כאויב הציונות כדי שיירצחו אותו, תוך התעלמות מהחוק והדמוקרטיה.
ההפגנות בכללי
טענות אחרות מושמעות סביב הפגנות שונות. מדברים על תמונות אחרות של רבין שנשרפו וצעקות "מוות לרבין" בכל הסרטונים ברור כי אלו דברים שקרו בשולי ההפגנה ולא כללו קהל גדול. ככה זה, הראשונים שמגיעים לכל הפגנה הם הקיצונים ביותר, ואין הפגנה שאין בבה קיצונים. הדבר נכון תמיד, ולא רק לגבי הימין, וזה שהיו בהפגנה אנשים שהסיתו וקראו למותו של רבין לא מראה שכך חשב רוב הציבור המפגין, או שכך חשבו מארגני ההפגנה. הקריאות היחידות שראיתי שקוראים אנשים רבים הן "רבין ההומו, רבין הבן זונה" - קריאה שבלי ספק לא מראה על רמה גבוהה של ההפגנה, אבל קשה לקרוא לה הסתה לרצח - ו"בדם ואש את רבין נגרש" - קריאה שנשמעה בהפגנה בכיכר ציון. קריאה זו כבר מטרידה אותי הרבה יותר, ולכן דיברתי עם מספר אנשים שאני מכיר והיו בהפגנה (הייתי אז בן 8, אבל לו היה כל זה קורה היום וודאי הייתי הולך בעצמי). כולם טענו שלא שמעו קריאות כאלו, ושהדבר הכי חמור שהם זוכרים ששמעו הוא "רבין בוגד" (על כך להלן). אינני יכול לדעת מה שמע או לא שמע נתניהו מהמרפסת, אך על סמך ההפגנות שהייתי בהן, ועל סמך הפעמים בהן יצא לי לעמוד מול קהל גדול (לא של אלפים ועשרות אלפים, אבל בכל זאת), נשמע לי סביר שנתניהו לא שמע או לא הבין היטב את הקריאות שקראו מלמטה. הוא עשה מה שפוליטיקאים עושים בהפגנות: חייך ונופף לקהל.
זה מוביל אותי לעניין הבא. היו דברים רבים בהפגנות שהיו לא לעניין. מוטב היה לו לא היו רושמים את שמו של רבין כלל על ארון הקבורה, אפילו שהארון בפירוש לא יועד לו. הכינויים "רוצח" ו"בוגד", כמו גם התמונות בהן הלבישו לרבין את הכאפייה של עראפת הן מזעזעות, וגם הקריאה "בדם ואש" וגו' מפחידה. עם זאת, צריך לזכור שאנחנו מסתכלים על הדברים בדיעבד. באותן שנים היו רק אנשים ספורים שחשבו כי יתרחש רצח פוליטי בישראל. ישראל ידעה הפגנות קיצוניות מאוד, קריאות "רוצח" נקראו לעבר מנחם בגין ושרון בשעתם בדיוק כמו שנצעקו לעברו של רבין, אני חושב שלרוב הציבור היה ברור כי מדובר בחלק מהמשחק הדמוקרטי. מי חשב אז שיקום אדם וירצח את ראש הממשלה? לא סתם הייתה מדינה שלמה (ולא רק השמאל) בהלם כשקרה הדבר.
במקום לשפוט אנשים על דברים שאמרו או לא אמרו לפני שבע עשרה שנים, מוטב שנתמקד בהפקת לקחים להווה ולעתיד. למרות טענות אחרות שקיימות, אני סבור כי הימין הפיק לקחים מאז רצח רבין, ודוגמה לכך היה ניתן למצוא בהפגנות טרם ההתנתקות. במילים אחרות, אני חושב שההפגנות ההן עברו את הגבול, אך באותו זמן לא היה הגבול הזה קיים, ולא ניתן להאשים את מי שחצה אותו אז.
מאבק נתניהו בהסתה
בניגוד לטענות הנפוצות, נתניהו דווקא הביע התנגדות נמרצת להסתה שראה בהפגנות. ניתן לטעון שיכול היה לעשות יותר מכך, אבל זה כבר ממש עניין של דעה, וצריך להתחשב במה שציינתי לגבי ראייה בדיעבד, וכן בכך שלא ניתן לקיים הפגנה שלא יגיעו אליה קיצונים.
הנה קטע מנאום של נתניהו, ההמון צועק "רבין בוגד" ונתניהו מתנגד בתוקף לכינוי.
והנה גם שלי יחימוביץ' מבהירה שלא "הליכוד" הסית לרצח
בנוסף, שווה לשים לב לדברים שאמר בכנסת, יום לאחר ההפגנה בכיכר ציון. נתניהו התנער לחלוטין מאלו שהרימו תמונות במדי אס.אס, מהכינוי "רוצח" ו"בוגד" וקרא לשיח דמוקרטי ראוי והגון:
"אני רוצה לומר לך, שהגינוי הראשון [של התמונה במדי אס.אס] בא מייד כששמעתי על דבר הנאצה הזה במהלך אותה הפגנה, מול קומץ בריונים, שאני חושב שאני יודע לאיזו תנועה בלתי חוקית הם שייכים. ואין להכתים כמובן ציבור שלם בגלל קומץ בריונים.
אבל אני רוצה לומר יותר מכך. התופעה הזאת של כינוי מנהיגי מדינת ישראל בתואר רוצחים ובוגדים - רבין רוצח, בגין רוצח, שרון רוצח - אלה דברים שהיו פסולים תמיד, במשך כל ממשלות ישראל. ואנחנו מגנים זאת בכל פה. אינני רוצה לעבור אחורה, להזיז את מחוגי השעון אבל אני אומר: מעכשיו קדימה, מה שעלינו לעשות כולנו יחד הוא להתייצב נגד התופעות הללו ונגד כל ניסיון להכתים את הציבור שיושב כאן בכתמים הצהובים של אותו קומץ קטן וקיצוני. הם לא משלנו, ואנחנו לא מהם, וכך יהיה."
אני חושב שאחרי הדברים האלו אי אפשר להגיד שנתניהו היה חלק מההסתה.
גבולות ההסתה
אחד הדברים שממש מעצבנים אותי הוא שלא טורחים לעשות הבדלה בין ההסתה שהייתה לבין המחאה הלגיטימית שהייתה. תראו למשל את העמוד הזה באתר הנוע"ל. אין ספק שיש שם דברים מזעזעים, אבל יש שם גם כמה שממש לא. אפילו אם נתמקד באלו שהם קיצוניים יחסית, נגיד זה, קשה להגיד שמדובר בהסתה. למי שלא מבין את ההומור הדתי, רבין משחק בקריקטורה בתפקיד רחב הזונה, שמסרה את יריחו, ועראפת והאדם הנוסף שלידו (אני לא בטוח מי זה) משחקים את שני המרגלים. ניתן לסכם את המסר ב"רבין הוא הזונה של עראפת" ב"רבין מוסר את יריחו" או בשילוב של שני המשפטים, אך האם זה הסתה לרצח? אני חושב שלא. הסתה לרצח זה כשאומרים שצריך לרצוח אדם מסוים, או שהוא צריך למות. זה קרה מספר פעמים לפני רצח רבין, אבל זו לא אחת מהן.
לצערי יש מי שמנסים לקשור כל מי שהפגין נגד רבין בהסתה, ורבים אחרים שמתעקשים לקשור את שמו של נתניהו בהסתה. מצחיק שלצורך כך משתמשים בטכניקות תעמולה והסתה. ראו למשל את הסרטון הזה. שימו לב לדברים שנתניהו אומר שם, ובאיזה קונטקסט זה מוצג. מי שיצר את הסרטון לא היסס לשים יחד ציבור הצועק "מוות לרבין" עם ראש אופוזיציה שאומר שראש הממשלה "איבד את העשתונות". שום דבר שנתניהו אומר בסרטון הה אינו בגדר הסתה, שום דבר מדבריו לא חורג מהתנסחות מקובלת של ראש אופוזיציה, אבל ברגע שהסרט משלב אלו באלו קטעי הסתה ברורה עם קטעים לגיטימיים מדבריו של נתניהו, נוצר הרושם כאילו נתניהו הוא שהסית. זו שיטה מלוכלכת, שנועדה לקשר בין דברים לא קשורים ושוללת, הלכה למעשה, את הלגיטימציה של דעות ימניות המתנגדות להסכמי אוסלו ולדרכו של רבין. והסרט הזה לא לבד. בכל פעם שמדברים על ההסתה שקדמה לרצח משלבים קטעים לגיטימיים לחלוטין, ומנסים לקשור את אלפי המפגינים במעשיהם של מעטים, כאילו כל המפגינים היו מקשה אחת, כאילו חטא של אחד מהם מכתים את ידיהם של כל האחרים.
חלקו של השמאל
אחרי שכל זה נאמר, ואני מקווה שהצלחתי לשכנע מישהו, אני רוצה לדבר על חשבון נפש. כבר אמרתי שאני חושב שהימין היה צריך לעשות חשבון נפש בעקבות הרצח, ואני חושב שחלק גדול ממנו עשה זאת. יש עדיין קיצונים, יש עדיין אנשים אלימים, אבל הם מוקעים מתוך הציבור. אין זה אומר שסיימנו, את הלקחים שהפקנו חייבים להמשיך ולהנחיל הלאה. נדמה לי שבשנים האחרונות יותר ויותר צעירים נמשכים לרעיונות אלימים, אני שומע קולות שמהללים את יגאל עמיר, כשפרסמתי פוסט נגד הקריאה "מוות לערבים" קיבלתי תגובות מזעזעות. יש עוד הרבה מה לעשות.
אבל לא רק הימין צריך לעשות חשבון נפש. הקרע שהיה קיים בעם ערב הרצח נוצר באופן הדדי. השמאל זלזל בימין ובמתנחלים, והזלזול הפך לשנאה. יחד הפכנו את הויכוח הפוליטי מסכסוך משפחתי למלחמה של ממש. גם להנהגת השמאל, גם לרבין עצמו, היה חלק לא מבוטל בכך. הרצח יכול היה להוות שעון מעורר, להזכיר לכולנו שמעבר לכל הויכוחים צריכה להיות הנחת יסוד אחת: אנחנו חיים במדינה הזו ביחד, ומתכוונים להמשיך לחיות בה יחד. לצערי, זה לא קרה. מה שקרה הוא שהשמאל החל בהסתה פרועה כנגד הימין, ובפרט כנגד הציבור הדתי לאומי. אני מכיר באופן אישי שלושה מקרים של נערות ימניות שהלכו לכיכר אחרי הרצח (אחת מהן מספר שנים אחרי הרצח) כדי להראות שגם הימין מצטער על מה שקרה. השתיים הראשונות היו דתיות, על אחת ירקו ובשנייה הטיחו ש"את רצחת את רבין". השלישית קיבלה מכות של ממש משום שלבשה חולצה של "צומת".
לצערי, המצב היום לא שונה בהרבה. השנאה בשמאל כלפי החרדים, המתנחלים והעשירים הולכת וגדלה. הנחת היסוד של רבים בשמאל היא שהציבור לא מבין מה טוב בשבילו, ולכן ממשיך להצביע לליכוד (ראו את המ"ם הראשון). בקרב חוגים גדולים, דעת הימין לא מתקבלת כדעה לגיטימית, אלא כטעות, חוסר הבנה או גזענות.
דווקא השמאל, שמטיף (בצדק!) נגד גזענות והכללות כלפי הערבים, מכליל ושונא ללא סיבה. דווקא השמאל, שקורא כל הזמן לבדק בית, לבחינה עצמית וחשבון נפש לאומי, אודות מלחמת השחרור, פעילות צה"ל בשטחים וכו', השמאל הזה עיוור לחטאיו, אינו עושה חשבון נפש ואינו רואה את הדבשת על גבו.
אגב, בכל הנוגע לשנאה, בימין המצב לא יותר טוב, אנחנו שונאים שמאלנים, משתמטים וערבים. גם בקרב רבים מהחרדים יש בוז עמוק כלפי החילונים, ולעיתים קרובות גם כלפי הדת"לים.
נקודת אור קטנה הייתה בעצרת תנועות הנוער השנה. לראשונה הוזמנו והגיעו חניכי תנועת בני עקיבא לעצרת, ואנשים עם דעות ואמונות שונות הרימו יחד קול שקרא לאחדות ולשמירה על הדמוקרטיה. נקווה שזוהי רק ההתחלה.
אל תשנאו,
שם בדוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
