לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"מדי פעם מושטת יד קצרה וכמהה, אבל רק לעתים רחוקות זה נגמר בנגיעה"

מנסה להעביר מחשבות ורגשות, בצורה מדוייקת ככל האפשר, ממוחי אל מוחכם.

כינוי: 

בן: 38




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אני ואני ואני ואני


incognito - שאם אתם לא מכירים אותה אני ממליץ לשכוח מהפוסט הזה ולשוטט בבלוג שלה - העבירה אלי את השרביט לפני דיי הרבה זמן, ולא  ניתן לברוח מזה יותר... סתם, יהיה נחמד. בואו נתחיל.

זה אומר שאני כותב על עצמי 10 דברים* ואז מעביר את זה הלאה ל3 אנשים.


1. למרות שהיום קצת פחות רואים עלי, בפנים אני עדיין ממש חנון. את ילדותי העברתי שקוע בספרי פנטזיה, משחקי תפקידים שולחניים (ובתיכון גם קצת משחקים חיים), משחקי קלפים בסגנון מג'יק וכו'. היום אני יודע שהחנונים של התיכון הם האנשים המגניבים של החיים האמיתיים, ככה שאני מאוד מתגאה בהיותי חנון. היום אני עדיין חבר של חברי החנונים מהתיכון, ואנחנו עדיין חנונים לכל דבר ועניין, אבל פנטזיה אני קורא היום רק אם היא איכותית (נגיד, החמישייה הראשונה של אמבר או "שיר של אש וקרח" שהיום כולם מכירים הודות לסדרה "משחקי הכס") . בזמן האחרון ממש מתחשק לי לנסות לחזור ולשחק משחקי תפקידים. אולי באייקון.

 

2. אף פעם לא הייתי טוב בספורט. בצצבא הצלחתי לרוץ 2000 ב8 דקות, אבל שם הכושר שלי נעצר, לא משנה כמה המשכתי לרוץ ולהתאמן. אני שונא משחקי כדור, וממש גרוע בכולם, וריצה היא למעשה הספורט היחיד שאני מצליח להתמיד בו, וגם זה רק לתקופות. אה, אני גם שונא לשחות.

 

3.יש לי קטע עם ספרים. אני יכול להשתגע מזה שמישהו מקפל פינה של ספר במקום לשים סימנייה, או משאיר את הספר פתוח הפוך על המיטה. כשאני קורא ספר ישן אני לא פותח אותו עד הסוף, כדי שלא יתקמט או ייקרע חלילה. החולשה שלי לספרים מתבטאת גם בזה שאני אוסף ספרים מהרחוב, וקונה המון ספרים בחנויות יד שנייה ובחנויות סתם. מצד שני, אני קורא נורא לאט ולכן נוצר מצב נוראי בו אני מוקף ספרים שאספתי או קניתי אי אז ולא קורא בהם. אליסה קוראת הרבה יותר ממני, והרבה יותר מהר, אך הטעם שלנו בספרים יותר שונה מדומה, וכך הספרים הרבים שאספתי נשארים להם על המדף כאבן שאין לה הופכין.

 

4. יש לי גם קטע עם מילים. אני זוכר אותן. במדויק. אני זוכר המון שיחות, בדיחות, שירים ושורות מספרים. המשחק האהוב עלי לנסיעות הוא "לא נפסיק לשיר" - לבדוק מי מוצא יותר שירים עם מילה מסוימת, או מי זוכר יותר טוב מילים של שיר מסוים. עוד לא הפסדתי. תאריכים, אגב, אני לא זוכר בכלל. 

 

5. אם כבר עסקנו בשירים - אני מטורף על מוזיקה ישראלית, ושומע מוזיקה בכל הזדמנות. אבל אם תנסו לנגן לי שיר, רוב הסיכויים שאני לא אזהה אותו. מצב שני, אם תדקלמו לי שורה מתוכו - סביר שאזהה. משפחה וחברים נוהגים להתקשר אלי כדי שאעזור להם להזכר בשיר מסוים, כותב או זמר (במלחינים אני חלש  יותר). לא תמיד אני מצליח, אבל המוניטין נשאר איכשהו. אני אוהב להתעמק במילים של השירים, לגלות משמעויות שלא הכרתי, מילים שלא שמתי לב אליהן או ביצוע חדש שמשנה את האווירה של השיר. 

 

6. כשפתחתי את הבלוג כתבתי ברשימת ה"מאמין באמונה שלמה" שחיים ללא בעלי חיים הם חצי חיים. אני עדיין מאמין בזה, אך נאלצתי לחיות חיים כאלו בשנתיים האחרונות. לפני הלימודים עוד גרנו בקיבוץ, והיה צריך רק לרדת למטה כדי לפגוש כלב או חתול של אחד השכנים, אך כעת שאני גר בעיר זה שונה. מאוד רצינו חתול או כלב בשנה האחרונה. לפני כמה זמן סוף סוף הגשמנו את החלום הזה, והבנתי פתאום עד כמה זה היה חסר לי.

 

7. אני נורא אוהב ללמוד (חנון כבר אמרנו? קריצה) ולפעמים אני חושב כמה נחמד יהיה לעשות תארים שניים כל החיים בתחומים שונים. תכנון המערכת הוא מבחינתי אוסף של וויתורים על שיעורים רבים שהייתי רוצה ללמוד אבל לא מסתדרים לי במערכת. 

 

8. במהלך החיים אני רוצה להספיק לגור בירושלים, בנגב, ביו"ש ובגליל העליון. לא יודע איך אספיק, אבל זה מה שאני רוצה.

 

9. צורת הבילוי המועדפת עלי היא הופעות חיות. בעיקר רוק ישראלי. אני אוהב את האווירה המטורפת הזו שנוצרת בהופעות, כשאתה קופץ בהתלהבות יחד עם עוד שלוש מאות (או עשרים, גם בהופעות כאלה הייתי) אנשים לצלילי "מה שעובר עלי"** שאתה יודע בעל פה למרות שלא שמעת אותו מאז התיכון, ופתאום הוא שוב עושה לך את אותה צביטה חזקה בלב, למרות שאתה כבר לא חושב ש"לא משקה ת'עציצים, בועט בחתולה" היא שורה גאונית. כמו תיכוניסטית מפגרת, חלק בי משוכנע כל פעם מחדש שערן צור*** מסתכל עלי באופן אישי ויתאכזב אם אפסיק לשיר איתו.

 

10. הקשר שלי ושל אליסה לא מושלם. ראיתי לנכון לציין את זה, כי אני לא כותב פה על הריבים, ונראה אולי לפעמים שהכל בינינו מושלם תמיד. זה לא. אין קשר כזה. ואם יש הוא נגמר מהר כי מסתירים את הדברים שמפריעים. כמה פעמים כבר התיישבתי לכתוב פה פוסט על ריב שהיה לנו, אבל לא הצלחתי לכתוב את המילים הנכונות, השארתי לעריכה מאוחר יותר, ועד שהגעתי לזה כבר השלמנו ולא רציתי להתעסק בזה. הריבים שלנו יכולים להיות מאוד טראומטיים**** אבל בסופם אנחנו יוצאים מחוזקים לעולם, כמאמר השיר.

 

משזה נאמר, חשוב גם לציין שאני אוהב אותה בכל מאודי, ובהסתכלות כוללת, תוך שקלול הריבים והכעסים, טוב לי איתה כפי שלא היה יכול להיות לי עם אף אחת אחרת (וזה עוד כשחיינו בלי חיות, כן?). ולכן אולי בעצם צריך להוסיף:

11. הקשר שלי ושל אליסה מושלם.

 

 

זהו. אני מעביר את השרביט ל..

אסיף - שחולקת איתי את טבעת "אחדים אוהבים שירה". אתם מוזמנים להצטרף, אגב, לא יהיה צפוף. יש הרבה מקום, ושותפים נחמדים.

זאבה בודדה - כי היא לא עידכנה כל כך הרבה זמן שכבר נכנסתי לבלוג האיפור שלה כדי לבדוק שהכל בסדר איתה.

ולparcel, כי היא מדוכאת, ואולי זה יעודד אותה (??)

 

רק טוב,

שם בדוי

 


 

 

*מסתבר שכשעניין השרביט התחיל, אי אז בעשור הקודם, המשימה הייתה לכתוב רק 3 דברים. איכשהו זה הפך ל7, ועכשיו פתאום כשהחזירו אותו החליטו ש10. מעניין שאנחנו בוחרים מספרים טיפולוגיים בלי לשים לב בכלל, ומעניין אם הגידול מגיע מרצון העגל לינוק או מרצון הפרה להיניק. רוצה לומר, האם הבלוגרים שהחליטו להגדיל את כמות העובדות פשוט רצו לספר עוד על עצמם, או שרצו לשמוע עוד על אחרים?

 

**איפה הילד הם ללא ספק הלהקה שגדלתי עליה, ובלעדיהם שנות התיכון שלי היו נראות אחרת. הופעת האיחוד שלהם הייתה בשבילי הגשמת חלום.

 

***ערן צור הוא אחד המועדפים עלי, כי השירים שלו, מעבר להיותם מדהימים, הם כל כך בוטים שהם יוצרים מיד הרגשה של אינטימיות בקהל. יש איזה דיסוננס קוגנטיבי שלא מאפשר לי להרגיש זרות מוחלטת כלפי אנשים שכרגע צעקו יחד איתי "חדר אליה בין הישבנים".

 

**** מאפיינים של טראומה ע"פ ויקיפדיה:

1. בדרך כלל החוויה קשורה בתחושת חוסר ישע חזקה בפני איומים אמיתיים או מדומים לחיים, לשלמות הגופנית או לצלילות הדעת.

2. לעתים קרובות יש חילול עולמו של האדם כפי שהוא הכיר אותו עד כה, דבר המכניס אותו למצב קשה של בלבול וחוסר-ביטחון.

נכתב על ידי , 4/9/2012 21:25   בקטגוריות עלי ועל הבלוג  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה עדכונים


1. אחרי זמן רב שאני מתחבט בעניין, הוספתי שורת תיאור קצרה לבלוג. היא מבוססת על הרעיון של מור, ועל כן מגיע לה, כפי שהבטחתי, פוסט הלל ושבח.

למען האמת, מגיע לה פוסט הלל גם בלי קשר להבטחותי, ולכן כבר כתבתי כאן פעם פוסט שיכול להחשב ככזה, ורק אוסיף עליו מעט:

 

הבלוג של מור היה אחד הראשונים שראיתי בישראבלוג. למעשה, הקריאה בו גרמה לי להרגיש מספיק שייך ומתאים בשביל לפתוח את הבלוג. מעולם לא קראתי בלוגים לפני כן, ולא ידעתי באיזה אתר כדאי לפתוח את הבלוג. כדי להחליט שוטטתי בין האתרים, והבלוג שלה שיכנע אותי שלכאן אני מתאים. 

מאז קראתי כמעט כל פוסט שכתבה (אני מחכה למעט זמן פנוי בשביל לסיים לקרוא את זה). הכתיבה שלה מצליחה לסחוף ולרתק בצורה שלא פגשתי כמעט באף בלוג אחר, והבלוג שלה הוא בין היחידים שאני מנוי אליהם במייל ולא מסתפק בצירופם לרשימת הקבועים.

 

היה פה עוד משפט שמהלל את מור, אבל החלטתי שזה סתם יביך אותה ומחקתי. אם מסיבה כלשהי אתם עדיין לא מכירים את הבלוג "שארית הכוונות הטובות" אתם רשאים להפסיק את קריאת הפוסט בזה הרגע לטובת שיטוט בו.

 

2. תקופת המבחנים כמעט ונגמרה: אני עוד מתלבט לגבי מועד ב' אחד, שאולי אגש אליו ואולי לא. אח"כ אגש לעבודות. הציונים טובים, אבל אני לא יכול שלא להרהר באפשרות של החלפת החוג הראשי. הסיבה היא פשוטה: משעמם לי. לצערי אני לא רואה חלופות מוצלחות, ונראה כאילו כל החוגים במדעי החברה כוללים קורסים משעממים ותפלים. נותר לי רק לקוות שהתואר השני יהיה יותר מעניין...

 

3. חששותי ממלחמת אזרחים התבדו, לפחות בנתיים. עם זאת, מעציב ונורא לראות את החשש השני שלי מתאמת כשאנשים נוספים שורפים את עצמם למוות. מזעזע אותי לחשוב על העניין הזה. איזה מוות נוראי זה וודאי, בשריפה. אני תוהה אם במקרה זה תקף הכלל כי פרסום רע הוא פרסום טוב, ואם בעצם התנגדותי לקידוש מעשה הטירוף הזה אני תורם לקידושו. ובכל זאת, ובתקווה שאני מועיל יותר ממזיק, חשוב לי להגיד שוב ושוב - אל תעשו גיבורים מאלו ששורפים את עצמם. בנושא זה אצטט את סיוון רהב-מאיר שכתבה בעיתון הסופ"ש "טוב שהתעלמו ממנה [ילנה בוסינובה ששרפה עצמה במחאה על ההתנתקות] אז, וחבל שלא התעלמו כך גם מסילמן. [...] בזכות ההתעלמות ממנה, היא נותרה יחידה. בגלל עיסוק היתר בסילמן, אחרים נגררים"

 

4. האולימפיאדה התחילה. אני חייב להודות שהיא לא מעניינת אותי כהוא זה. לא יודע איך אנשים מסוגלים לשבת שעות ולראות תחרויות ספורט. יכול להיות שמשהו דפוק בי?

 

 

זהו בנתיים, אני מבטיח פוסט אמיתי בקרוב. כפיצוי על הפוסט היבש-משהו, הנה אחד הדברים הכי מצחיקים שנתקלתי בהם לאחרונה. המבין יבין. 

http://www.redbubble.com/people/obvian/works/9174205-the-black-knight-rises

 

עריכה:

דבר אחרון: שיניתי את כתובת המייל שלי. הכתובת החדשה: [email protected] (ההבדל הוא רק בy לפני הmail)

נכתב על ידי , 31/7/2012 23:24   בקטגוריות עלי ועל הבלוג  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בשבחי האליטיזם


יש בי משהו אליטיסטי.

אני אוהב לקרוא שירה ופילוסופיה, אני אוהב לנהל דיון אינטלקטואלי עם אנשים חכמים שיודעים לנהל דיון כמו שצריך, אני אוהב לפתור תשבצי הגיון, לשחק שח-מט, לשמוע מוזיקה ישנה וכל מיני דברים אחרים שלא כל כך פופולרים בתרבות שלנו. אני כותב את זה במצב רוח רגוע, אבל ביום אחר הייתי כותב את זה בזעם. זעם על החברה שלנו שנדמה כי הכריזה מלחמה על ההשכלה ועל התרבות. זעם על מי שחשב שהגיוני לתת פרס אקו"ם ליוסי גיספן, על מי שקורא רם אורן וחושב שזה הופך אותו למשכיל, על כל מי שנוחר בבוז כשמדברים על אמנות או על מוזיקה קלאסית, על מי שאומר "פילוסוף" או "פרופסור" כמילת גנאי, אלו שחושבים שמוזיקה נועדה רק "לעשות שמח", אלו שנותנים את אחוזי הרייטינג ל"אח הגדול" בעוד שסדרות איכותיות מקבצות פירורים. הייתי כותב בזעם על רוב המדינה, בעצם. אבל, כאמור, לא אעשה זאת כאן. אולי בפוסט אחר כשאהיה במצב רוח לוחמני. בנתיים רק רציתי להבהיר את מצבי, בין צודק או טועה, טוב או רע, אני בודד בהעדפותי התרבותיות. 

 

אז כן, אפשר לקרוא לזה אליטיזם.

אני רואה את עצמי כטוב מאחרים. אני חושב שהמוזיקה שאני שומע טובה יותר, הספרים שאני קורא מוצלחים יותר, הדיונים שאני מנהל מפרים ותרבותיים יותר, הערכים שלי נכונים יותר, וכל זה מבחינה אובייקטיבית ולא רק עבורי. אגב, זה לא אומר שלאחרים אין זכות לחשוב את ההפך הגמור, וזה גם לא יהפוך אותם לאנשים פחות טובים. ככה שאולי יש בי משהו אליטיסטי, אבל אני לא חושב שאני מתנשא.

 

לאורך השנים השתדלתי להקיף את עצמי באנשים שמבחינה זו או אחרת היו דומים לי, יצרתי חברות שבהן הרגשתי נוח עם הקו המרכזי של השיחות. בתיכון היו אלו דיונים פילוסופיים מתחכמים ושיחות על ספרות, בשנת השירות שיחות על ערכים ומוזיקה, אבל בשנים האחרונות המצב היה שונה. בצבא הכרתי הרבה אנשים מדהימים, אבל רובם היו, איך לומר, בורים למדי. היו יוצאי דופן, אך הטון הכללי, כמו שכל מי שהיה בצבא (או לפחות בקרבי) יודע, הוא של שיחות גברים נבובות על עצלנות, אלכוהול, ספורט, סקס ומלחמות. כנראה שזה פשוט השיחה היחידה האפשרית בערב רב כזה של אנשים - לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר. שיחות עמוקות יותר התאפשרו רק באחד על אחד, וגם אז לא היו פורות במיוחד. בעבודה בה עבדתי בשנה שעברה היו אנשים טובים, אך גם שם, עם רוב האנשים, השיחות נשארו תמיד ברובד שטחי למדי, בלי לחדור לעומק הדברים. 

 

תמיד היו לי אנשים לדבר איתם, ואנשים שהבינו אותי, הייתה את המשפחה שלי, ואת החברים הקודמים, והחל משנה שעברה יש לי גם את אליסה מעל הכל, אך קבוצת השווים שהקיפה אותי הייתה אחרת, רדודה יותר, כזו שמכריחה לשים את המסיכה של עוד אדם רגיל ולשחק את המשחק של כולם. עד כמה שאהבתי את האנשים שהיו איתי בצבא, ושעבדו איתי מאז השחרור, ובאמת שאהבתי אותם, היה חסר לי משהו. חלק גדול ממי שאני לא יכול היה לבוא לידי ביטוי כשהייתי איתם.

 

השנה אני מרגיש שמצאתי שוב את מקומי. זוהי חבורה קטנה של אנשים, שלומדים איתי במדעי הרוח. אנשים אינטיליגנטיים, ערכיים ומקבלים. אני נהנה כל כך מהיכולת לשבת סתם ולהתחיל לדבר על עמיחי או גולדברג, לספר על המוזיקה שאני שומע בלי צורך להסביר או לשאת את הבדיחות המוכרות, לסיים שיעור בפילוסופיה ולהמשיך לדבר על הרעיונות שהועלו במשך כל ההפסקה, להגיד שהמאמר היה מעניין ולא להתקל במבטי בוז. 

 

החברה הזו אפילו טובה יותר מאלו ששהיו לי בתיכון ובשנת השירות, כי היא מאגדת יחד את הדברים השונים שאני אוהב באנשים - אלו אנשים חכמים ומשכילים - אך לא כאלה שסוגרים עצמם בחדר עם מחשבים ונוסחאות ובזים לחברת בני אדם. אלו אנשים ערכיים, אך לא כאלה ששונאים את מי שחושב אחרת מהם. אלו אנשים "מוצלחים", אך לא כאלה שההצלחה עולה להם לראש. והם אנשים טובים שאוהבים לצחוק, אבל יודעים גם לנהל שיחה ברצינות. והכי חשוב שיותר מכל זה, הם קודם כל אנשים. שבמקרה גם דומים לי.

 

החבורה הזו הפכה את החזרה לשגרת הלימודים לקלה יותר עבורי. כמובן שגם כולם יחד לא מהווים תחליף לשעות שלי עם אליסה, אבל כיף לראות אותם שוב.

 


 

שאלה לי אליכם:

רשימת הלינקים בצד - מישהו נכנס אליהם לפעמים? להשאיר? להוריד? לשנות משהו בקונספט?

 

רק טוב, 

שם בדוי 

נכתב על ידי , 14/3/2012 20:24   בקטגוריות מחשבות על החיים, רגעים מהחיים, עלי ועל הבלוג, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
15,165
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לshembaduy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על shembaduy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)