בימים האחרונים מצב הרוח שלי נהיה קצת פסימי. אני מתחילה לחשוב ששום דבר לא ישתפר אחרי הלימודים, ושכל החיים שלי יהיו קשים.

אין לי באמת סיבה להתחיל להאמין בזה עכשיו, כי אני יודעת שהסיכוי שאני לא אהיה מאושרת שווה לסיכוי שאני אהיה מאושרת. אבל פשוט יש לי הרגשה כזאת. אני מניחה שזה בגלל שקשה לי בבית הספר. פעם היה הבדל ברור בין ימים שהלכתי וימים שלא הלכתי; כשהלכתי - הרגשתי טוב, כשלא הלכתי - הרגשתי רע. עכשיו ההבדל הזה מטשטש פתאום, ואני מרגישה מן ריקנות כזאת גם בימים שהלכתי, כאילו העברתי יום שלם בלי שמשהו עניין אותי באמת.

אמרתי על זה משהו לאמא שלי והיא די צחקה עליי. אז אולי רק אני מצפה שבכל יום יהיה חלק מהנה.

(יכול להיות שהתרופות כבר לא עובדות. או שזה בגלל שיש ימים שאני שוכחת לקחת אחת מהן. זה גם מאוד סביר).

... מצטערת על החפירה האימואית. אני דיי בטוחה שזה לא מעניין אף אחד. אבל זה נחמד לכתוב.