חשבתי על ליאת עכשיו ועל כל העניין שהיה איתה (כן, עדיין לא התגברתי על זה, ככה זה שאת שומרת הכל בבטן במקום להוציא את זה ולהתעמת).

חשבתי מה אני יגיד לה, ועלתה לי המחשבה: "זה בסדר, ליאת, גם אני לא הייתי חברה שלי אם הייתי בן אדם אחר".

... IDK, פשוט בא לי לבכות מזה שעדיין יש לי מחשבות כאלה, אחרי כל הזמן הזה ואחרי כל מה שעברתי, אני עדיין לא מסוגלת לאהוב את עצמי. אני לא אוהבת את עצמי ועדיין מרגישה שאני יותר טובה מאנשים אחרים, מעין שילוב פתטי של התנשאות ונחיתות. ואני ממש מתחילה לשנוא את עצמי בגלל שאני לא אוהבת את עצמי, וזה הופך לספירלה כזאת... ודי, נמאס לי. פשוט נמאס לי, אני רוצה שזה יהיה מאוחריי, אני רוצה להיות בסדר.

ניסיתי להתקשר לטלי כדי להכין איתה תבשיל מגניב מספר המתכונים הטבעוני שלי, אבל היא לא עונה ובכלל לא מתחברת למסנג'ר לאחרונה. תמותי אמן טלי. j/k את החברה היחידה שאני מרוצה ממנה עכשיו. (מקווה שאני לא מקריפה אותך עם התלותיות)

(זו קארמה. עשיתי את זה לנוי וליאת עשתה את זה לי ומישהו יעשה את זה לליאת. ~זה גלגל החיים החברתיים~).