כמעט ושכחתי.

אני... לא יודעת אם אני רוצה חבר.

אם אני אתאהב במישהו, ברור שאני ארצה שהוא יהיה החבר שלי. אבל אף פעם לא התאהבתי.

וגם בלי להתאהב - אף פעם לא הכרתי מישהו טוב מספיק, שגרם לי לשקול את האפשרות הזאת.

(כלומר, הכרתי מישהו שנראה ככה, אבל אחרי דייט אחד הבנתי שהוא לא).

אני מפחדת שהסטנדרטים שלי גבוהים מדיי ושאני אשאר בתולה עד גיל 27 (ואל תגידו לי שזה מגוחך, יש אנשים כאלה!).

אבל מצד שני... אני לא רוצה אידיוטים בווגינה שלי.

-

ובמעבר חד: ליידי גאגא באה לטקס פרסי הגראמי בתוך ביצה.

מה שמצחיק זה שגם עם הביצה, ההופעה שלה הפעם הייתה ההופעה הכי פחות מטורפת שלה. היא נתנה לשיר לדבר בעצמו. זה היה מרענן, ואני אומרת את זה בתור מישהי שכן נהנית מהשטויות שלה.

הייתי רוצה שהיא תלבש בגדים פחות שקופים, אבל אני מניחה שאי אפשר לדרוש את זה מזמרת פופ אמריקאית... (אני מרגישה אותו הדבר לגבי ריהאנה, דרך אגב).

הנה ההופעה:

לגבי השיר: אני מסכימה עם הטענות שהוא נשמע כמו Express Yourself. וגם בלי קשר, הוא שיר בינוני. זה מאכזב כי כן חשבתי שהיו לה כמה שירים מצויינים (Telephone, Bad Romance, Eh Eh, Dance In the Dark...).

והבינונית שלו עושה את ההייפ ממש טיפשי. כאילו, "יחליף את I Will Survive בתור ההמנון הלהט"בי"? באמת, אלטון ג'ון? יש לי רק מילה אחת להגיד על זה: פחחחחחחחח.

והייתי יכולה לחיות הרבה יותר טוב בלי המילים הגזעניות. \:

בקיצור: 5/10 על השיר, 8/10 ההופעה... בתקווה שהקליפ יהיה 10/10.