לפני שאכנס לנושא אני רוצה לציין שאינני מתמצאת בכלכלה אבל יש לי הבנה מתמטית טובה ואני מנהלת את החשבון שלי בבנק תוך מעקב מתמיד ובדיקה על מה שקורה שם. אם כי אני לקוחה די "קטנה" ואין לי הרבה פעולות בדר"כ.

ברור שהעמלות גבוהות מידי, והרפורמה שנעשתה לפני כשנתיים לא ממש הועילה, אם בכלל. מניסיוני האישי, אני עכשיו משלמת יותר על העמלות מאשר לפני כן, אבל אולי אני לא מייצגת את הכלל.

השאלה היא, האם הפתרון של ביטול העמלות יועיל לנו. לדעתי הפתרון הזה קיצוני ולא רק שאינו פותר את הבעייה אלא אף יכול להחמיר אותה.

כי מה יקרה?

אם יבטלו את העמלות הרי הבנקים ימצאו דרך להוציא מאיתנו את הכספים האלה בדרך אחרת. הם פשוט יעלו ריביות על אשראים. בנושא זה ראו כתבה בכלכליסט: "הבנקים גוזרים קופון: ריביות על מסגרות האשראי" גם כך אנחנו משלמים המון על ריביות, וזה יהיה עוד יותר גרוע. כשהמדינה "מקצצת את הכנפיים" לעסקים על-ידי התערבות במדיניות המחירים, אותן חברות מוצאות דרך להוציא מאיתנו את הכסף בדרכים אחרות. כמו שקורה בחברות הסלולאריות למשל. יש דוגמאות נוספות, אך אינני זוכרת כעת.

בעייה נוספת היא, שיווצר כאן גם אי שיוויון מסוים כלפי הלקוחות שיגדיל עוד יותר את הפער בין בעלי ההכנסות הנמוכות לבין בעלי ההכנסות הגבוהות. אילו שכמעט לא מבצעים פעולות (שהם בדר"כ הקבוצה החלשה יותר) יצטרכו לכסות את ההפסד שיווצר לבנקים עקב הביטול, ע"י התשלומים על ריביות על אשראים. גם כך זוהי הקבוצה החלשה יותר שמקבלת פחות אשראים ומשלמת ריביות גבוהות יותר. כאשר הקבוצות החזקות משלמות הרבה פחות על אשראים. ובנוסף לכך, אילו שמבצעים פעולות רבות יותר יהנו מאותו ביטול למרות שההכנסות שלהם לרוב גבוהות יותר.

כך יווצר נטל כפול על בעלי ההכנסות הנמוכות דווקא!

ולכן צריך:

א. לבחון את כל ההוצאות של לקוחות הבנקים ביחד. קרי, לקחת גם בחשבון את הריביות,שמהוות את מקור ההכנסה השני של הבנקים ואת ההוצאות העיקריות של הלקוחות. ולראות איך בסה"כ ההוצאות יהיו נמוכות יותר ושיוויוניות יותר.

ב. לבחון את הפתרונות גם לאור הצעדים הצפויים של הבנקים בעקבות הרפורמה (כמו במשחק שחמט). שהרי הבנקים לא יסכימו להורדה בהכנסותיהם.

מאחר ואינני כלכלנית, קטונתי, אבל אני חושבת שאני יכולה לראות את הפיתרון הרצוי מתוך הגיון בריא והבנה כללית. 

לאור האמור לעיל אני חושבת שלא כדאי לבטל לגמרי את העמלות, אלא להורידן באופן משמעותי. נניח לקבוע גבול עליון לכל עמלה, והמחיר הסופי ישאר בידי הבנקים ויאפשר להם להתחרות זה בזה. באופן הזה הצרכנים ירוויחו  משום שהעמלות תהיינה נמוכות יותר, והבנקים עדיין יוכלו לגבות עמלות, אם כי נמוכות יותר. כלומר, לא "לקצץ" להם לגמרי את מקור ההכנסה הזה. ומצד שני, מי שמבצע יותר פעולות, ישלם יותר.

אבל צעד זה אינו מספיק. הורדת מחירי העמלות לא תוזיל את העלויות בבנקים באופן משמעותי מכיוון שההוצאה העיקרית לרוב משקי הבית הינה דווקא על אשראים. ריבית על יתרת חובה, הלוואות וכרטיסי אשראי. ולכן כצעד נוסף צריך לבדוק את הריביות שהבנקים גובים. כאמור, אני לא מתמצאת בחוק, כיצד מתנהל נושא זה, אבל אולי גם כאן יכול הרגולטור להתערב ולקבוע רף עליון בקביעת גובה הריביות. קביעת רף עליון לריביות לא בהכרח תפגע בבנקים משום שיוכלו לשחק עם העמלות השונות בהתאם לקבוצות השונות. מספיק שתהיה  העלאה קטנה של הריביות שיגבו מבעלי ההכנסות הגבוהות בכדי לכסות את ההפסדים שיווצרו לבנקים כתוצאה מהורדת הרף העליון של הריביות , וזאת גם מתוך ההנחה שבעלי ההכנסות הגבוהות לוקחים אשראים בסכומים יותר גדולים. והעיקרון של כוחות השוק לא יפגע.

אגב, הרפורמה בעמלות שנעשתה לפני שנתיים בוצעה בעיקר כדי ליצור תחרות בין הבנקים. אני לא יודעת אם זה עזר. אבל גם אם כן, אזי אם העמלות יבוטלו כליל זה יקטין עוד יותר את אלמנט התחרות. שלא לדבר על כך שמדובר בביטול עמלות בסיסיות בלבד. אם כבר לשנות, אז למה לא להוריד את מחירי כל העמלות?

 הפיתרון המשולב שאני מציעה מאפשר בעצם  להוריד עלויות לאזרח הקטן תוך פגיעה מינימאלית בבנקים והקטנת הפער בין בעלי ההכנסות הנמוכות לבין בעלי ההכנסות הגבוהות.

תגובות קודמות נמצאות כאן.