השימוש במושג "בכל מחיר" לגבי חובת פדיון שבויים נשמע מאוד הגיוני ומוסרי. אבל יש כאן איזה טישטוש כשאומרים "בכל מחיר". "מחיר" בדר"כ קשור לכסף, ואם היה מדובר בעניין כספי אז היה צריך להשיג את הכסף הזה, לא משנה כמה זה עולה.

אבל כאן המחיר הוא אחר. אני לא אתייחס כרגע למחיר של שחרור רוצחים עם דם על הידיים. כבר דובר על זה מספיק, והטיעון ברור.

בפוסט הזה אני רוצה להתייחס אך ורק לצד שלנו, לנושא השבויים. גם נסראללה וגם החמאס הצהירו באופן מפורש שהתכנית שלהם לחטוף עוד ועוד חיילים עד שישחררו את כל המחבלים. כלומר, ברגע שתסתיים עסקת שליט, כבר יתחילו לחטוף עוד חיילים.

במילים אחרות, עצם ביצוע העיסקה לשחרור שליט בתמורה לשיחרור מאות או אלפי מחבלים מעודדת אותם להמשיך בשיטה הזו! הם רואים שאנחנו מסכימים לשיטה אז למה שלא ימשיכו!

המשמעות של זה היא פשוטה, חטיפת חיילים נוספים!

והשאלה שאני שואלת: האם חייהם של החיילים שיחטפו אח"כ פחות חשובים??? כי אותם אנחנו עוד לא מכירים??? כשהחיילים יוצאים למלחמה בשרות המדינה ויודעים שהמדינה תעשה הכל כדי לא להפקיר פצועים, הרוגים ושבויים, מה זה אומר? האם לא צריך לקחת בחשבון את החיילים שיחטפו אח"כ? ומה תאמרו להורי החייל הבא שיחטף?

אין מה לעשות. חייבים לעשות את החשבון הזה! זוהי חובת המדינה והצבא כלפי כל החיילים! 

אתם יודעים, כשפורצת מלחמה, אחד השיקולים שהמפקדים לוקחים בחשבון בכל אסטרטגיה שניבחנת הוא - מספר ההרוגים הצפוי. זהו טבעה האכזרי של מלחמה. וכך צריך להתייחס גם לנושא השבויים.

ונקודה נוספת. כשחיילים יוצאים להגנת המדינה, כמו שהם יודעים שעלולים להיהרג חלילה או להיפצע, הם יודעים שגם קיימת אפשרות ליפול בשבי. כואב לי נורא לומר זאת, אבל אולי עדיף חייל אחד בשבי מאשר הרבה חיילים. שלא לדבר על תוצאות שיחרורם של כל המחבלים. שגם הם יודעים שאם יעשו טרור נגד ישראל, יחזירו אותם הביתה.

אז מה הפיתרון? במאבק לשחרור שליט עלתה הצעה לאיים על המחאס בהפסקת שירותי החשמל שאנו נותנים להם עד שישחררו את שליט. במקום לתת להם משהו, עדיף לקחת מה שיש, כדי שלא יעשו זאת שוב.ואז הם ידעו שהתוצאה של חטיפת חיילים היא הפסקת אספקת החשמל ולא החזרת המחבלים! צריך ללמד את החמאס שלא חוטפים חיילים! שזה לא משתלם להם! אחרת לא יהיה לזה סוף!

בעיקרון, דעותי הן שמאלניות בד"כ. אבל במקרה הזה, כששוקלים על כף המאזניים את כל האפשרוויות אי אפשר להמנע מהאפשרות ליצור איום בפגיעה באזרחים, אם כי צריך לעשות זאת נכון. ברגישות ובהדרגה, תוך מינימום פגיעה באזרחים. זה חשוב מאוד. זה לא פשוט, אבל כל פיתרון הוא לא פשוט. השאלה היא איך מבצעים אותו.

אבל מאחר וכבר מדובר על עיסקה שעומדת להחתם, אני כמובן לא מציעה לבטל אותה. אלא אולי צריך לשלב את שני הדברים. מצד אחד, להסכים לשחרור של כמה שפחות מחבלים, ומצד שני גם להשתמש ב"שוט" של מה שאנחנו מספקים לפלסטינים. שוב, בזהירות רבה כשזה יגיע לפגיעה באזרחים! 

 ואני תקווה כמו כל עם ישראל שגלעד שליט יהיה החייל האחרון שיחטף,

 ושיחזור במהרה לביתו וארצו בריא ושלם! 

אמן כן יהי רצון!

תגובות קודמות נמצאות כאן.