פוסט זה נכתב כתגובה לפוסט של אורי הייטנר: "יתמות מתוכננת", בנוגע להצעה להקים בנק זרע לחיילים.
בפוסט של הייטנר מוצגות מספר דילמות הקשורות להצעה, המופיעות כחלק מהדילמות המוצגות במסמך רקע לדיון בנושא שהוגש לוועדה לפניות הציבור.
לא אפרט כאן את כל הנושאים שהועלו במסמך זה, אשר ניתן לקרא אותן במסמך עצמו ובחלקן כבר מופיעות בפוסט האמור לעיל, אלא אתייחס לדרך שבה אני רואה את הדברים.
כותרת הפוסט כבר גורמת לי לרעד פנימי. אכן קשה מאוד ועצוב שילדים בני 18 כבר צריכים לחשוב על מצב שבו יהרגו, ולתכנן את העתיד בנוגע לילדים. זה נשמע סוריאליסטי.
אבל אין מה לעשות, אנחנו חיים במציאות סוריאליסטית וכל עוד איננו מצליחים לשנותה, עלינו להתאים את עצמנו למציאות זו ולבחון את היתרונות של ההצעה מול החסרונות והאם וכיצד ניתן להתגבר על הבעיות העולות ממימושה של הצעה שכזו.
בהקשר לכך אני רוצה לצטט קטע מהמסמך האמור:
"התפיסה המוסרית העומדת בבסיס ההצעה לאפשר לאדם לבחור להקפיא את זרעו ולהחליט מה יעשה עמו, נובעת בין היתר מההכרה בזכותו של אדם על גופו ויכולתו לקבל החלטות הנוגעות לגופו. ביטוי לזכות זו היא האפשרות להעניק לאדם את היכולת להעמיד לעצמו צאצאים. לדברי פרופ' אסא כשר: "החובה לקיים את צוואתו של אדם לאחר מותו, אינה נופלת בערכה המוסרי מן החובה להניח לו לממש את רצונו החופשי, במסגרת זכויותיו הבסיסיות בחייו"[1].
הימנעות מפיתרון אינה הפיתרון להתמודדות עם דילמות. להיפך, הצבא מצידו צריך לתת את כל הכלים האפשריים לעשות זאת. אני אפילו רואה בזה חובה מוסרית של המדינה והצבא כלפי אילו שמתגייסים ליחידות קרביות בידיעה שהם עלולים למות למען המדינה. הרי לא מדובר בכך שיחייבו את החיילים להקפיא את זרעם, אלא במתן אפשרות לעשות זאת.
אני חושבת שאת הדילמות הפסיכולוגיות צריך להשאיר לחיילים עצמם ולמשפחותיהם. כי בכל זאת העניין של המשכת הדור ונכדים חשוב מאוד לכל אחד, ואם יש דרך "לפצות" על אובדנים כל כך כבדים צריך לאפשר זאת. אבל צריך לעשות זאת ברגישות רבה מאוד.
בניגוד להצעה לבצע את הקפאת הזרע מייד עם החיול אני חושבת שצריך לתת לכל חייל את הזמן שלו להתמודד עם השאלה ולהחליט כל עוד הם משרתים בצבא. יש לתת להם מידע, זמן לחשוב על כך, להתייעץ עם משפחותיהם, ולהחליט אם מעוניינים בכך.
כמו כן יש לתת ליווי פסיכולוגי בתהליך גיבוש ההחלטה, וההתמודדות בהמשך במקרים שעולה הצורך להשתמש בזרע.
לכמה מן הדילמות שהועלו בפוסט שצוין יש התייחסות במסמך שציינתי:
1." החידוש שמציע הארגון הוא כי תרומת הזרע והקפאת זרע לחיילים .... וכי תהיה אפשרות של עשיית שימוש בזרע בעתיד במקרה בו חיילים איבדו את כושר פוריותם או במקרי אסון בהם נפטרו התורמים וזאת בהתאם להנחיות מפורשות שהשאירו."
...." התורם יחתום על מסמך לשמירה/הקפאה של זרע ובו ישאיר הנחיות מפורטות מה יעשה בזרע במקרה ויפגע, לרבות פגיעה פיזית או נפשית או יאבד את חייו. החתימה תלווה במנגנון שיוודא כי התורם מבין את משמעות והשלכות הסכמתו."
ההנחיות שהחיילים ישאירו צריכות להיות אחרי התייעצות עם המשפחה ושרותי הייעוץ, עם אופציה לשנותן בכל עת.
2. כמו כן, החוק יקבע גם מתי יתאפשר שימוש בזרע:
" השימוש בזרע שהוקפא מתאפשר בשני מקרים:
- מקרה בו החייל נפצע או איבד את פוריותו. במקרה זה ייתן הוראות כיצד לנהוג ולהשתמש בזרעו, והבנק ינהג על פי הוראותיו.
- מקרה בו חייל נפטר או נהרג במהלך שירות צבאי פעיל.
במקרה זה- אם היה נשוי או הייתה לו בת זוג והוא נתן הסכמתו בכתב שניתן לעשות שימוש בזרע לאחר מותו- תהיה אשתו/בת זוגו רשאית להשתמש בתרומה שהשאיר.
במקרה בו לא היה נשוי ולא הייתה לו בת זוג, והוא נתן הסכמתו בכתב שניתן לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו ואם לא השאיר הוראה מפורשת אחרת- רשאים הוריו לבקש לעשות שימוש במנת הזרע של בנם, לאחר שמצאו אשה מתאימה אשר תסכים בכתב להרות מזרעו."
גם הבעיה של הטלת עומס רגשי על חברתו של החייל אינה סיבה מספקת למנוע אפשרות כל כך חשובה. גם עם זה הממסד צריך לעזור להתמודד באמצעות שירותי הייעוץ. נכון שלא תמיד אפשר להתמודד עם זה באופן מושלם, אבל ככה זה בחיים. יש מציאות, ויש מחיר לכל דבר.
לסיום, אי אפשר להימנע מלקשר ההצעה זו לשאלה של החתמת ההורים על חיול בנם לחייל קרבי. .באיזשהו מקום, אולי הידיעה שזרע הבן מצוי ושמור יכולה אולי לתת איזושהי הקלה, איזושהי מנוחה קטנה לחרדותיהם של הורים שבנם משרת בחייל קרבי.
תגובות קודמות נמצאות כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אנה ג.מ.
