פרק 1-
"מייקל"צרחתי.
"תחזיר לי את הפלאפון"הוספתי, וזרקתי עליו כרית.
הפלאפון שלי צלצל וצלצל עד שמייקל ענה לבסוף:
"הלו?"ענה בקולו המאיים.
"ג'יימס?"שאל בקול,כדי אני אשמע.
"מייקל!"צעקתי ורדפתי אחריו.
"היא לא נמצאת כגע,למסור לה משהו?"שאל.
הוא הביט בי מחייך,הוא הדף אותי כאשר כמעט הצלחתי-..
להגיע אל המכשיר.
"אוקיי,להתראות."אמר וניתק.
הוא הסתובב אליי,עם חיוך רחב.
"הנה,קחי"אמר מושיט לי את המכשיר.
"אני שונאת אותך"מרמרתי.
"קורה"צחקק ועלה לחדרו.
"שלום"נכנס אבא לחדר.
"מה קרה?"שאל מבחין בפניי הכועסות.
"מייקל ביטל לי הרגע דייט"רקעתי ברגלי.
לפתע קלטתי מה אמרתי,ונהייתי אדומה.
"באמת?"שאל מופתע.
"כן"סיננתי.
"מייקל,תתבייש לך"קרא אליו.
לפתע פניו של מייקל נראו מחוץ לחדר.
"אני אדום מבושה"ענה בזיוף גלוי.
אבא קרץ לו וזה בתגובה חייך וקרץ לו חזרה.
"מרוצה?"שאל מסתובב אליי.
התהלכתי במסדרונות בית ספר-..
מביטה סביב.
"נטלי"נשמעה צעקתה של קאמי.
"היי"סיננתי,התקדמתי במסדרונות במהירות-..
כמנסה לברוח ממנה.
"נט,חכי לי"קראה,מתנשפת.
נעצרתי בלית ברירה.
"את יודעת מה קרה לי אתמול?"שאלה מתרגשת.
"כן קאמי,מה קרה לך אתמול?"שאלתי מגלגלת עיניים.
בטח קנתה זוג מגפיים חדשים,ותתלהב מזה כל היום.
"ג'יימס הציע לי לצאת איתו ביום שישי בערב"
זה הכה בי כברק.
הידקתי את רצועת התיק שעל גבי.
והבטתי בה המומה,מופתעת.
"באמת?"שאלתי מתחילה ללכת בקצב איטי.
"כן"התלהבה.
"ו..את הסכמת?"שאלתי.
"ברור!"ענתה.
נכנסנו לתוך המעבדה,
שבה עמד להתחיל השיעור הראשון,שיעור מדעים.
"רוצה לשבת על ידי?"שאלתי מחייכת.
"בטח"אמרה גם היא בחיוך ופסעה לעברי-..
"המושב הזה תפוס?"לפתע הגיחה לורן-..
ובלי לצפות לתשובה היא התיישבה.
"שמעתי שסרבת לג'יימס"פנתה אליי-..
כאשר התיישבתי.
הבחנתי במבטה של קאמי עליי.
"כן"מלמלתי.
לא תכננתי לפגוע ברגשותיה של קאמי.
"שמעתי שהוא הזמין את הקלוצילה ההיא מאחורה"לחשה לי בשקט.
חייכתי אליה חיוך מאולץ.
"כן"סיננתי.
"שלום,תלמידים"נכנסה גב' שפילברג למעבדה.
"היום נעבוד על ניסוי בנרות"הוסיפה.
כולם עשו:
"בוז!"במקהלה.
ואילו גב' שפילברג התעצבנה.
"שקט!"קראה,ודממה השתחררה בכתה.
"יהיה כיף,אני מבטיחה"לפתע קולה נהיה רך.
"אני לא מאמינה שהיא מצפה שאגיש לה את זה מחר"סיננה לורן-..
מביטה בסיכום אשר היא צריכה להגיש עליו עבודה לגב' שפילברג.
"נטלי"נשמעה צעקתה של קאמי.
"יאללה ביי ביי"גיחחה לורן וברחה מן המקום.
"נטלי"התיישבה ממולי.
"כן"מלמלתי מובכת מהמצב.
"למה לא אמרת לי שבגלל שדחית את ג'יימס-..
הוא הציע לי לצאת"שאלה.
"כי..ככה"סיננתי.
"בינינו,את לא היית מאושרת מהמצב,נכון?"שאלתי.
היא השפילה מבטה.
"אני חושבת שאלך עכשיו"סיננתי וקמתי ממקומי.
בדרך לתוך המבנה,ראיתי את מייקל..
אוף!,איזה קרציה.
"כולם מדברים על איך שדחית את ג'יימס"צחקק.
הוא נעמד מולי עם החברה שלו,מנדי.
ואלכס מצידו השני עם שתי בנות נוספות.
התאומות שוורץ.
"מה אתה רוצה?"שאלתי.
"רק להגיד לך,שתדעי"צחק.
"טוב,ביי"אמר והלך.
לעומת זאת אלכס נשאר לבהות בי.
"ובכל זאת?"צעק למייקל.
"לא!"ההוא ענה.
הוא הביט בי בשנית,ואח"כ פנה ללכת.
מוזרים שני אלה.
"אז ככה בנים"אמר פיטר,האמרגן.
"היום אנחנו נוסעים לניו-יורק ומחר אתם מופעים"אמר.
הוא הביט במייקל,אלכס,דניאל,וקווין אשר היו המומים.
"ההופעה הראשונה שלנו"צווח קווין בהתרגשות.
"והיא גם תהיה האחרונה,אם תפשלו"הוסיף.
הארבעה הביטו בו קצת לחוצים.
"עכשיו אנחנו בטוח נפשל"מלמל דניאל.
"נו ומה חדש בזה?"שאלתי מתיישבת מולם,משועשעת.
"נטלי,תסתמי!"קרא מייקל.
הרמתי ידיים כנכנעת.
"לא אמרתי דבר"גיחחתי.
פיטר הפנה מבטו ממני אל הבנים.
"המזוודות מוכנות אני מקווה"אמר
"כן"מרמרו הארבע.
"טוב,ובכן...למה אנחנו מחכים?"שאל.
הם קמו והלכו לקחת את מזוודותיהם.
פיטר נשאר לשבת...
הוא הביט בי.
"לא אומרים שלום לדוד פיטר?"שאל כנעלב.
הבטתי בו בפנים חמוצות,והוצאתי לשון.
"זה בגלל שלא לקחתי אותך איתנו?"שאל משועשע.
"לא"הכחשתי.
הוא חייך,כשלפתע נשמע פעמון הדלת.
קמתי במהירות..
'הצלצול הגואל' חשבתי.
כאשר פתחתי את הדלת נעמדה לורן ממולי.
"היי,שמעתי שאחיך עוזב עכשיו"מלמלה.
"לורן.."גיחחתי.
"מה?"שאלה.
"למה את צוטטת לנו?"שאלתי משועשעת.
"לא צוטטתי"מחתה.
"טוב דוד פיטר,אנחנו מוכנים"ירד למטה מייקל וכל השאר.
כאשר היא ראתה אותו,היא נדחפה פנימה..
"אני אתגעגע אליך"קראה בבכי ומחצה את מייקל.
"לו-רן... אנ-י לא יכ-ול לנ-שום"בקושי הצליח להשלים את המשפט.
אך לורן המשיכה בשלה.
"שמישהו יוריד אותה מהילד"קרא פיטר מצחקק.
הבנים החלו צוחקים..
"לורן תרדי ממנו"קרא קווין ומשך אותה ממנו.
אך לא הצליח.
"ל-ו-ר-ן-!"קרא מייקל מתנשף.
"שמישהו יעזור לי"סינן והביט באלכס ודניאל.
אלכס תפס אותה ממותניה ומשך אותה אחורה.
"תודה"קרא מייקל,עדיין מתנשף.
"אין בעד מה,יאללה עפנו?"שאל.
כלום הביטו אחד בשני ויצאו מהבית.
"להתראות"נפנף לנו פיטר מתוך האוטו הכסוף.
"אז מה נעשה?"התיישבה לורן על מיטתי.
"לא יודעת"עניתי חסרת רעיונות.
"אני יודעת"קראה לורן דקות ספורות לאחר מכן.
"מה?"שאלתי מסתובבת אליה.
"היית רוצה להיות בהופעה של 'midnight'?"שאלה.
היא התכוונה ללהקה של אח שלי,מייקל.
הבזק נראה בעיניה.
"לא"אמרתי.
היא הביטה בי נואשת.
"לא!"אמרתי מפנה מבטי.
"בבקשה נט!,את יודעת כמה זה כיף יהיה להתגנב ככה להופעה שלהם?..
ובכלל להסתכן ככה?"שאלה.
"טוב"נכנעתי.
"רק בשביל הריגושים"הוספתי.
"יש!"קפצה במקומה.
הבטתי בה משועשעת...
"מחר ההופעה"אמרה לפתע.
"נו ו..?"שאלתי.
"אני אגיד שהלכתי לישון אצלך,ואת תגידי שהלכת לישון אצלי
סבבה?"שאלה בחיוכה המאושר.
"טוב"צחקקתי.
היא קפצה כל הדרך החוצה.
ישבתי על יד אמא שלי..
מביטה בה בחשד..
"נכון שתתני לי ללכת לישון אצל לורן?"שאלתי.
"תלוי"אמרה.
"במה?"שאלתי.
"מתי?"
"מחר"
"מחר?"
"מחר"
"אבל מחר ההופעה של הבנים ורציתי לראות אותה יחד איתך"אמרה.
אם היא רק הייתה יודעת שאני מתכננת להיות בהופעה הזו.
"לא נורא,תמיד יש את אבא"חייכתי.
"טוב"מלמלה.
"זה כן?"שאלתי.
"כן"ענתה בלית ברירה.
חייכתי וברחתי לחדר לפני שתשנה את דעתה.
מקווה שאהבתם:)
תגיבו!!...
ותעשו מנויים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just me :D