אף אחד לא הגיע, חוץ ממני, שחיכיתי שלוש שעות עד שבאת. כשבאת התקשרתי לכולם כדי שיהיה לך שמח, וכדי שלא יאלצו לחכות יותר מידי. שוב מרגישה צורך לפרוש את כנפיי מעליך? דווקא כשחשבתי שזה נגמר. כנראה שיש כמה רגשות שצריכים להתחמם מול קרני השמש ולהתפוגג בקצב שלהם, ולא בקצב שלי. אכן שבוע (לילה) של חלומות. מוזרים?
בחלום אחר אתה היית שם וחיכית לי, יותר מידי. אכזבתי אותך ושכחתי. פעמיים.
אני מחכה לאחד, והשני מחכה לי. איזה קטע.
אבל שוב, זה לא אומר כלום. אולי רק שאני צריכה לשמור עליך, ולא לפחד לשכוח אותך.
ושוב מידי פעם קצת מחניק בגרון, ותמונות רצות מול העיניים למרות שהשתדלתי כל כך לא לכפות אותן על עצמי, ויותר מתמיד אני שמחה שעברתי את זה אתכם, ושיש לי חיבוק מבין כל הזמן, במרחק נגיעה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
