חזרתי אחורה
לתקופה הזאת שכל כך שנאתי שכל כך היה קשה לי לצאת ממנה
מה שעשיתי גרם לאנשים להתרחק ממני ובגלל שהם התרחקו ממני המשכתי לעשות את זה
היו כמה שניסו לעזור אולי 4 אנשים אבל אתם יודעים שאני לא אוהב לרשום שמות
השאר היו רואים את הסימנים האלו
ולא יודעים איך להגיב
אני לא עצמי כבר חודש
ולאט לאט אני מתעייף ולא פיזית
אני בנקודה שכבר נשברתי
כל המחשבות האלו שוב על הפיתרון המהיר של הכל
על כמה שזה קל לגרום לכל המחשבות להעלם
יצאתי לריצה הייתי עם ג'קט וחולצה קצרה
אני רץ וכל נשימה מכאיבה ואני ממשיך זה נותן לי להרגיש תלב שלי את הנשימות
ואז הגעתי למקום שהייתי יושב וחושב בו פעם הקור נכנס לעצמות ומכאיב
הורדתי לקצרה ונשכבתי על הפסיפס שומע את המוזיקה מהדהדת באיזור הריק הזה
ספרתי אוליי 3 שירים ונרדמתי
אני קם עברה שעה ורבע כל הגוף שלי כואב אני בקושי נושם
קמתי ואז צעקתי
צעקה מכל הריאות שהרגשתי כאילו נשרפות
הגרון כאב הדמעות כבר היו על הלחי וחזרתי
זה עדיף על הכל לא מוכן לחזור לזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Suicide Is Painless
